משתמש:פולע/נבוכדנצר: הבדלים בין גרסאות בדף
(הרחבה) |
(מיזוג הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
===מוצאו=== | ===מוצאו=== | ||
ב[[גמרא]] ב[[מסכת פסחים]] נכתב שנבוכדנצר היה מצאצאי [[נמרוד]]{{הערה|פסחים צ"ד}}, והוא היה משלושת המלכים, יחד עם [[אחשורוש]] ו[[אחאב]] שמלכו בכיפה{{הערה|מגילה י"א}}, וכמו כן היה אחד משולשת מלכי [[בבל]]: נבוכדנצר, אויל מרודך ו[[בלשאצר]]{{הערה|ב"ר פ צ"ד}}, הוא מלך 45 שנה{{הערה|מגילה | ב[[גמרא]] ב[[מסכת פסחים]] נכתב שנבוכדנצר היה מצאצאי [[נמרוד]]{{הערה|פסחים צ"ד}}, והוא היה משלושת המלכים, יחד עם [[אחשורוש]] ו[[אחאב]] שמלכו בכיפה{{הערה|שם=מגילה יא|מגילה י"א}}, וכמו כן היה אחד משולשת מלכי [[בבל]]: נבוכדנצר, אויל מרודך ו[[בלשאצר]]{{הערה|ב"ר פ צ"ד}}, הוא מלך 45 שנה{{הערה|שם=מגילה יא}}, או 40 שנה{{הערה|תנחומא פ' אחרי מות סי' א}}. אשתו של נבוכדנאצר נקראת "שמירה", או ע"פ דעה אחרת "שמירמית"{{הערה|ויק"ר פי"ט}}. | ||
ב[[חז"ל]] נקרא נבוכדנצר "רשע בן רשע", בעוד טוריינוס מלך [[רומא]]{{הערה|שהיה מלך אכזרי שהרג יהודים רבים - ירושלמי סוכה פ"ה א'}}, נחשב מלך הגון שראוי שיהיה לו [[נס]]{{הערה|תענית י"ח}}. נבוכדנאצר יחד עם [[יואש]], [[חירם]] ו[[פרעה]] היו מארבעה מלכים שהחשיבו את עצמם כ[[אלוקים]]{{הערה|שמות רבה פ"ח}}. | ב[[חז"ל]] נקרא נבוכדנצר "רשע בן רשע", בעוד טוריינוס מלך [[רומא]]{{הערה|שהיה מלך אכזרי שהרג יהודים רבים - ירושלמי סוכה פ"ה א'}}, נחשב מלך הגון שראוי שיהיה לו [[נס]]{{הערה|תענית י"ח}}. נבוכדנאצר יחד עם [[יואש]], [[חירם]] ו[[פרעה]] היו מארבעה מלכים שהחשיבו את עצמם כ[[אלוקים]]{{הערה|שם=שרפ|שמות רבה פ"ח}}. | ||
===גלויות ירושלים=== | ===גלויות ירושלים=== | ||
כאשר התמנה יהויקים ל[[מלך]] [[יהודה]], עלה נבוכדנצר ל[[ארץ ישראל]] וכבש את מלכות יהודה למשך שלוש שנים{{הערה|באותם שנים היה יהויקים עבד שלו}}, לאחר מכן מרד בו יהויקים ונבוכדנצר בתגובה הגיע והרג את יהויקים. לאחר מכן התמנה למלך בנו יהויכין, נבוכדנצר הגיע בשנית | כאשר התמנה יהויקים ל[[מלך]] [[יהודה]], עלה נבוכדנצר ל[[ארץ ישראל]] וכבש את מלכות יהודה למשך שלוש שנים{{הערה|באותם שנים היה יהויקים עבד שלו}}, לאחר מכן מרד בו יהויקים ונבוכדנצר בתגובה הגיע והרג את יהויקים. לאחר מכן התמנה למלך בנו יהויכין, נבוכדנצר הגיע בשנית לארץ ישראל, הרג את יהויכין והגלה ל[[בבל]], 10,000 איש שביניהם 7,000 אנשי צבא יחד עם אוצרות [[בית המקדש]], ומינה כמלך את אחיינו של יהויכין [[צדקיהו]]. | ||
בשנת ה19 למלכותו (ג'של"ח), הוא ל[[ירושלים]] וצר עליה החל מ[[י' בטבת]], וב[[י"ז תמוז]] פרץ את החומות ו[[חורבן בית המקדש|החריב את בית המקדש הראשון]], כפי שמתואר בפסוק: | בשנת ה19 למלכותו (ג'של"ח), הוא ל[[ירושלים]] וצר עליה החל מ[[י' בטבת]], וב[[י"ז תמוז]] פרץ את החומות ו[[חורבן בית המקדש|החריב את בית המקדש הראשון]], כפי שמתואר בפסוק: | ||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל; בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם; וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ|מקור=ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים ח'-ט'}} | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל; בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם; וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ|מקור=ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים ח'-ט'}} | ||
בפעם הראשונה שהוא עלה ל[[ירושלים]] הוא לקח איתו את [[דניאל]], [[חנניה מישאל ועזריה]], ובהמשך מינה אותם לתפקידים בכירים בממלכתו, נבוכדנצר ציווה לשים פסל בבקעת דורא שב[[בבל]] וציווה על כולם להשתחווה אליה, כאשר | בפעם הראשונה שהוא עלה ל[[ירושלים]] הוא לקח איתו את [[דניאל]], [[חנניה מישאל ועזריה]], ובהמשך מינה אותם לתפקידים בכירים בממלכתו, נבוכדנצר ציווה לשים פסל בבקעת דורא שב[[בבל]] וציווה על כולם להשתחווה אליה, כאשר חנניה מישאל ועזריה סירבו הוא זרק אותם ל[[אש]], ובנס לא קרה להם כלום{{הערה|דניאל ג'}}. | ||
===סופו=== | ===סופו=== | ||
נבוכדנאצר נענש ע"י [[הקב"ה]] בגלל שהחריב את [[בית המקדש הראשון]] והחשיב את עצמו כ[[אלוקים]], והוא הוגלה אותו ל[[מדבר]] במשך שבע שנים והאכיל אותו [[עשב]] כ[[בהמה]]{{הערה|שם=שרפ}}, ל[[הלכה]] נפסק שמי שרואה את ביתו של נבוכדנאצר שנחרב צריך להגיד:"ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנאצר"{{הערה|ברכות נ"ד}}. | |||
==בתורת החסידות== | ==בתורת החסידות== | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
גרסה אחרונה מ־14:26, 28 בפברואר 2021
נבוכדנצר היה מלך בבל[1], שהחריב את בית המקדש הראשון והגלה את עם ישראל לבבל.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
מוצאו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בגמרא במסכת פסחים נכתב שנבוכדנצר היה מצאצאי נמרוד[2], והוא היה משלושת המלכים, יחד עם אחשורוש ואחאב שמלכו בכיפה[3], וכמו כן היה אחד משולשת מלכי בבל: נבוכדנצר, אויל מרודך ובלשאצר[4], הוא מלך 45 שנה[3], או 40 שנה[5]. אשתו של נבוכדנאצר נקראת "שמירה", או ע"פ דעה אחרת "שמירמית"[6].
בחז"ל נקרא נבוכדנצר "רשע בן רשע", בעוד טוריינוס מלך רומא[7], נחשב מלך הגון שראוי שיהיה לו נס[8]. נבוכדנאצר יחד עם יואש, חירם ופרעה היו מארבעה מלכים שהחשיבו את עצמם כאלוקים[9].
גלויות ירושלים[עריכה | עריכת קוד מקור]
כאשר התמנה יהויקים למלך יהודה, עלה נבוכדנצר לארץ ישראל וכבש את מלכות יהודה למשך שלוש שנים[10], לאחר מכן מרד בו יהויקים ונבוכדנצר בתגובה הגיע והרג את יהויקים. לאחר מכן התמנה למלך בנו יהויכין, נבוכדנצר הגיע בשנית לארץ ישראל, הרג את יהויכין והגלה לבבל, 10,000 איש שביניהם 7,000 אנשי צבא יחד עם אוצרות בית המקדש, ומינה כמלך את אחיינו של יהויכין צדקיהו.
בשנת ה19 למלכותו (ג'של"ח), הוא לירושלים וצר עליה החל מי' בטבת, ובי"ז תמוז פרץ את החומות והחריב את בית המקדש הראשון, כפי שמתואר בפסוק:
וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל; בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם; וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ
— ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים ח'-ט'
בפעם הראשונה שהוא עלה לירושלים הוא לקח איתו את דניאל, חנניה מישאל ועזריה, ובהמשך מינה אותם לתפקידים בכירים בממלכתו, נבוכדנצר ציווה לשים פסל בבקעת דורא שבבבל וציווה על כולם להשתחווה אליה, כאשר חנניה מישאל ועזריה סירבו הוא זרק אותם לאש, ובנס לא קרה להם כלום[11].
סופו[עריכה | עריכת קוד מקור]
נבוכדנאצר נענש ע"י הקב"ה בגלל שהחריב את בית המקדש הראשון והחשיב את עצמו כאלוקים, והוא הוגלה אותו למדבר במשך שבע שנים והאכיל אותו עשב כבהמה[9], להלכה נפסק שמי שרואה את ביתו של נבוכדנאצר שנחרב צריך להגיד:"ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנאצר"[12].