אגרת התשובה - פרק ט': הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
==צילום דפוס התניא== | ==צילום דפוס התניא== | ||
<gallery widths="250px" heights="300px"> | <gallery widths="250px" heights="300px"> | ||
קובץ:תניא צח2 (Small).jpg|עמוד 1 | קובץ:תניא צח2 (Small).jpg|עמוד 1 | ||
קובץ:תניא צט1 (Small).jpg|עמוד 2 | קובץ:תניא צט1 (Small).jpg|עמוד 2 | ||
</gallery> | </gallery> | ||
גרסה אחרונה מ־08:44, 30 בדצמבר 2020
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
פרק ט' - תשובה עילאה "מלמעלה למטה
מבוא לפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
הביאור לעיל (שתשובה עילאה היא דביקות באלוקות) אינו שלם: מאחר ודביקות הוא רגש[1] מדוע אומר הזהר שהיא קשורה לאות ה'[2] - הרומזת לשכל?
גוף הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
| פרק ט |
|---|
| פרק ט וביאור הענין כמו שכתוב בזוהר הקדוש ותיקונים בכמה מקומות. דבינה איהי תשובה עילאה והאם רובצת על האפרוחים וכו'. דהיינו שעל ידי שמתבונן בגדולת ה' בהעמקת הדעת ומוליד מרוח בינתו דחילו ורחימו שכליים, ובטוב טעם ודעת, כענין שנאמר לאהבה את ה' אלקיך משום כי הוא חייך וכו' ולא די לו באהבה טבעית המסותרת לבד וכו'. וכן ביראה ופחד או בושה וכו' כנודע. אזי נקראת האם רובצת על האפרוחים וכו'. והנה עיקר האהבה היא אתדבקות רוחא ברוחא, כמו שכתוב ישקני מנשיקות פיהו וכו' כנודע. ועל זה נאמר ובכל נפשך, שהם הם כל חלקי הנפש, שכל ומדות ולבושיהם מחשבה דיבור ומעשה לדבקה כולן בו ית', דהיינו המדות במדותיו יתברך מה הוא רחום וכו'. והשכל בשכלו וחכמתו יתברך הוא עיון התורה דאורייתא מחכמה נפקא. וכן המחשבה במחשבתו יתברך והדיבור בדבר ה' זו הלכה וכמו שכתוב ואשים דברי בפיך ודברי אשר שמתי בפיך. והמעשה הוא מעשה הצדקה להחיות רוח שפלים, כמו שכתוב כי ששת ימים עשה ה' וכו' כנודע במקום אחר. וזו היא אתדבקות דרוחא ברוחא בתכלית הדביקות והיחוד, כשהיא מחמת אהבה וכו'. ולפי שפגם הברית בהוצאת זרע לבטלה ואין צריך לומר בעריות או שאר איסורי ביאה דאורייתא או דרבנן (כי חמורים דברי סופרים וכו') פוגם במוח, לכן תיקונו הוא דיתעסק באורייתא דמחכמה נפקא. וזהו שאיתא בתנא דבי אליהו, אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום מה יעשה ויחיה, אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים לשנות פרק א' ישנה ב' פרקים וכו'. והיינו כמשל חבל הנפסק וחוזר וקושרו שבמקום הקשר הוא כפול ומכופל. וככה הוא בחבל נחלתו וכו'. וזהו שאמר הכתוב בחסד ואמת יכופר עון וכו' ואין אמת אלא תורה וכו'. ועון בית עלי בזבח ומנחה הוא דאינו מתכפר אבל מתכפר בתורה וגמילות חסדים כדאיתא בסוף פ"ק דר"ה: |
סיכום הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בהמשך לביאור לעיל (שתשובה עילאה היא דביקות באלוקות) מבהיר כאן אדמו"ר הזקן, שרגש הדביקות המתעורר בתשובה עילאה לא נובע מטבע הנפש האלוקית[3], אלא הוא נולד מהתבוננות[4], וההתבוננות "מורגשת" בו.
וכעת יובנו גם דברי הזהר (שהובאו בפרק ד) שרק תשובה עילאה מועלת לפוגם בריתו: מאחר ועבירות אלו פוגמות במוחין, גם תיקונן הוא ע"י המוחין.
ואף שקיום התורה והמצוות הוא פעולת האדם - דביקותו באלוקות היא שנמשכת עליו הקדושה[5] "מלמעלה למטה".
צילום דפוס התניא[עריכה | עריכת קוד מקור]
-
עמוד 1
-
עמוד 2
.jpg)
.jpg)
מושגים יסודיים בפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
| הקודם: פרק ח' |
פרקי אגרת התשובה | הבא: פרק י' |