מיכאל טייטלבוים

הרב מיכאל טייטלבוים

הרב מיכאל טייטלבוים ע"ה נולד בוועליקי-לוקי בשנת תער"ב להוריו הרב חיים משה ולאמו מרת צביה ע"ה. תאריך לידתו המדוייק אינו ידוע, אך בנו - יבלחט"א - הרב אליעזר מספר שאביו היה חוגג את יום הולדתו בחודש חשוון, היום בו ראה לראשונה את הרבי מלך המשיח.

במקביל לעיסוקיו הרבים, עסק ר' מיכאל בתורת החסידות ועבודת התפילה. ספר התניא היה שגור על לשונו בעל-פה.

מלבד היותו חסיד דגול, היה לוחם ללא חת שלחם להפצת תורה וחסידות בימי האימים ברוסיה הקומוניסטית. מעולם לא חשש על עצמו, והשליך את חייו מנגד באומץ לב וללא חת. הוא התבלט גם בטוב לבו, והיה 'נחשון' לכל דבר שבקדושה ובצדקה.

כמו בחינוך על טהרת הקודש, בכל התחומים התמסר ר' מיכאל לרצונו הקדוש של הרבי מלך המשיח, ולחם למען קיום הוראותיו של הרבי. כאשר היה מדובר בקיום הוראה של הרבי, היה ר' מיכאל תקיף בדעתו, ופועל ללא שהיות בהתאם להוראות הרבי.

נפטר בחודש אדר בשנת תשס"ה.

בשבת קודש פרשת כי תצא - י"א אלול תשע"ד נפטרה אשתו מרת אסתר, כשהיא בת 96. הותירה אחריה את בנה הרב אליעזר, נכדים ונינים ואלפי תלמידים במוסדות אהלי תורה.

שנות צעירותו

כמה שבועות לפני שנולד, נפטר דודו זקנו, הרב מיכאל בלינער ("דער אלטער"), המשפיע מליובאוויטש. שמו ניתן לו על שמו לאחר שאמו ראתה את ר' מיכאל בחלומה וזה הורה לה כי תיתן לבנה הנולד את שמו.

ר' מיכאל זכה בשנות בחרותו להיות אצל כ"ק אדמו"ר הריי"צ בלנינגרד.

בשנת תרפ"ז, בהיותו נער כבן חמש-עשרה, נכנס ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים'.

תקופה מסויימת למד ר' מיכאל בישיבת תומכי תמימים ויטבסק.

בתקופת חורף תרצ"א למד ר' מיכאל במחלקה של תומכי תמימים זארוציי, אלא שבאחד הימים נכנסו הקלגסים ועצרו אותו יחד עם תמימים נוספים שלמדו עמו.

ר' מיכאל ביקש ויזה מממשלת ריגא כדי לצאת לשם. אולם לא הצליח לצאת את רוסיה, כנראה בשל החלטת ממשלת לטביה להפסיק את מתן הויזות לפליטי רוסיה.

במחלקות תומכי תמימים

זמן קצר לאחר מכן, שוחרר ר' מיכאל, אך הוא המשיך בנחישות ללמוד תורה. בהמשך למד בישיבת תומכי תמימים סטראיא.

ר' מיכאל למד במחלקה זו עד שלהי שנת תרצ"ד, או אז נסע ללמוד בתומכי תמימים קורסק.

בהמשך, לאחר החלטה כי התמימים שאינם נשואים ינהלו את ישיבות תומכי תמימים, ניהל את ישיבת תומכי תמימים ז'יטומיר, במקומו של ראש הישיבה הרב אליעזר פינסקי, שנישא בנתיים.

המחלקה בז'יטומיר החזיקה מעמד יותר משלוש שנים בשלהי קיץ תרצ"ז נסגרה הישיבה, ור' מיכאל, המשיך אל הסניף תומכי תמימים וורוניז'. כאשר ר' שלום וילנקין - ראש הישיבה - נאלץ לעזוב את העיר, התמנה ר' מיכאל למשגיח במקומו, כשהוא מלמד ומשגיח על סדרי לימודים תקינים. הלימודים בישיבה נמשכו עד אמצע החורף כאשר נודע לתלמידים על בואו הצפוי לעיר של דוד איצ'ה המוסר.

בסוף שנת תרח"צ נשא ר' מיכאל לאישה את מרת אסתר, בת החסיד הרב אליעזר דבוסקין. בתחילה התגורר בחרסון, אולם מכיוון שבעיר הקטנה לא היה אפשר להתחמק מעבודה בשבתות - עבר להתגורר בחרקוב, שם יכל לעבוד לפרנסתו באופן עצמאי.

באותה תקופה נסגרה הישיבה בקורסק על מנעול ובריח, והבחורים נמלטו על נפשם. חלקם הגיעו לחרקוב וכמה מהם החלו ללמוד אצל ר' מיכאל בביתו, כשהוא עצמו מלמדם תורה, למרות הסטטוס החדש בו היה, אברך נשוי.

מלחמת העולם השניה

בעיצומם של ימי תשרי תש"ב, החלו הגרמנים ימ"ש להפציץ את חרקוב. ר' מיכאל החליט לעזוב את העיר מיד לאחר שבת בראשית. לאחר מסע נדודים ארוך הגיע לעיר סמרקנד, שם הקים ר' מיכאל את ישיבת תומכי תמימים סמרקנד יחד עם ר' ישראל לוין.

בתום המלחמה הורשו אזרחי פולין הפליטים לחזור לארצם ולמולדתם, ואז החלה הבריחה הגדולה של חסיד חב"ד ברוסיה שלימים נקראה בשם "יציאת רוסיה תש"ו". לר' מיכאל היו הניירות ובניסים גלויים קיבל היתר יציאה מ"אוביר".

ביום שני, ד' בסיון תש"ו, ארז ר' מיכאל את חפציו ונסע אל תחנת הרכבת, שם עלה על משאית המסע - 'עשאלון'. לאחר שלושה שבועות, ביום חמישי, כ"א בסיון, עצרה הרכבת סמוך לעיר וורוצלאוו, תחנתה האחרונה.

ר' מיכאל המשיך עם משפחתו ברכבת מיוחדת ללודז', משם המשיך לוואלדשטאט "פאקינג", לא הרחק ממינכן, שם כבר הוקם מחנה גדול ובו כשבעת אלפים יהודים.

ביום רביעי ט"ו אלול ערך הרב ניסן נמנוב אסיפה של כל העסקנים החב"דיים, ובהסכם כולם מינה ועד מיוחד לניהול הקהילה החב"דית הזמנית במחנה. ר' מיכאל, שהוכח כעסקן מסור, מונה לחבר בוועד המיוחד. באותה הזדמנות הוקמה הישיבה החב"דית במחנה, כאשר ר' מיכאל נבחר למלמד באחת הכיתות הגבוהות.

רוב אנ"ש שהו בפאקינג זמן קצר, אולם ר' מיכאל וידידו הטוב ר' ישראל נשארו עוד תקופה ארוכה במקום. היה קשה להשיג אשרות מעבר, והתמזל מזלם שגם אשר הצליחו סוף סוף להשיג אשרות, התקלקלו האשרות, והיו צריכים להשיג חדשות.

ר' מיכאל המשיך לעסוק בחינוך הנערים היהודיים במחנה, כאשר במקביל הוא עוסק בענייני הכלל. באותה תקופה היה אפשר להדפיס בפאקינג במחירים זולים במיוחד, והרבי, שעמד בראש הוצאת הספרים קה"ת, הדפיס ספרי חסידות רבים בפאקינג, בתחילה התעסק בזה הרב דוד ברוורמן, וכשנסע משם התחיל ר' מיכאל להתעסק בזה. בין השאר היה אחראי על משלוח הספרים לארצות הברית.

בחורף תש"ח, לאחר עשר שנות נישואין, נולד לבני הזוג טייטלבוים בנם יחידם אליעזר שי' בשעה טובה ומוצלחת.

בארצות הברית

ר' מיכאל טייטלבוים בחלוקת דולרים

בשנת תשי"א שאל ר' מיכאל את הרבי האם לעלות לארץ הקודש או להגר לארצות הברית, ומענה הרבי היה שעליו להגיע לארצות הברית.

הרב טייטלבוים (קיצוני משמאל) לצידו יושב הרב פנחס קארף בהתוועדות ב-770

את האשרות לארצות הברית השיג ר' מיכאל לאחר זמן קצר יחסית, ובראשית שנת תשי"ב הגיע עם משפחתו לחופי ארצות הברית. הוא קבע את דירתו בשכונת ברונקס, ומיד החל בפעילות לחינוך הילדים. מאחר שרוב הילדים היהודיים באותה תקופה למדו בבתי הספר הציבוריים, פתח עבורם ר' מיכאל תלמוד תורה לשעות אחר הצהריים.

ר' מיכאל לא היה מסוגל לגור רחוק מהרבי ולאחר כמה חודשים העתיק את מושבו לשכונת בראנזוויל, ולפרנסתו עבד כשמש באחד הבתי כנסת.

באותן שנים התגורר ר' מיכאל בברונזוויל, שם התגוררו רוב אנ"ש. מאוחר יותר, בשנת תש"כ, עבר לגור בשכונת איסט פלטבוש. מכיוון שבאותן שנים מצבה הכלכלי של הישיבה היה קשה ור' מיכאל לא הרשה לעצמו לקחת משכורת מהישיבה, עבד ר' מיכאל לפרנסתו כשמש בבית הכנסת בשכונת איסט פלטבוש.

כעבור כמה שנים, בעקבות השתלטות השחורים על האזור, החלה בריחה המונית של יהודים משכונת איסט פלטבוש. גבאי בית הכנסת בו עבד ר' מיכאל, החליט למוכרו. ר' מיכאל, ששמע את שיחותיו החריפות של הרבי נגד עזיבת השכונות היהודיות בכלל, ונגד מכירת בתי הכנסת בפרט, נלחם בחירוף נפש נגד ההחלטה עד שהדבר הגיע לבית המשפט שפסק כי לגבאי בית הכנסת אין רשות למכור את בית הכנסת, כל עוד יש מתפללים שמעוניינים להמשיך להתפלל במקום.

ר' מיכאל המשיך לקיים את המניין בבית הכנסת בחירוף נפש, ועד היום מתקיים בבית הכנסת מניין קבוע שלוש פעמים ביום. בשנים מאוחרות יותר העביר ר' מיכאל את גני הילדים של 'אהלי תורה' לבית הכנסת באיסט פלטבוש.

בנוסף לזה לקח ר' מיכאל על עצמו את עול החזקת המקוה שבשכונה, ובמשך הזמן אף עבר לגור בבניין המקווה.

ר' מיכאל פעל רבות להחדרת עניין הצניעות בתוככי אנ"ש.

ר' מיכאל אף בשנותיו האחרונות המשיך להלחם בחירוף נפש בעד מוסדותיו של הרבי וציביונם, גם לאחר ג' תמוז תשנ"ד המשיך לדגול באמירת 'יחי' ובהחדרת זהות הרבי כמלך המשיח.

פטירתו

בשנים האחרונות לחייו סבל ר' מיכאל מאירוע מוחי, למרות זאת לא הפסיק לרגע מעבודתו בקודש, וכיתת את רגליו מבית לבית בכדי לאסוף את האמצעים הכספיים לבנות את הבניין החדש של ישיבת אהלי תורה. נפטר בו' אדר תשס"ה.

אלפים השתתפו בהלוויתו של ר' מיכאל. מסע הלוייה החל בבית הכנסת שלו שבאיסט פלטבוש מקום מגורו והמשיך לעבר "אהלי תורה" המוסד אותו ייסד בהוראת הרבי. לאחר מכן הגיע מסע ההלוויה לכניסה ל-770 שם נשא דברים מנכ"ל המוסד כיום הרב יוסף רוזנפלד. הרב רוזנפלד הבטיח שמוסדות "אהלי תורה" ימשיכו להתנהל ברוחו של הרב טייטלבוים ולא יזוזו אף זיז כלשהו מדרכו. משם המשיך מסע ההלוויה לבית העלמין של אגודת חב"ד אשר בקווינס, ושם נטמן.

לקריאה נוספת

• יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בניו-יורק, בהוצאת חזק, תשע"ג