אפרים זלמן סודקביץ: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←נדודיו) |
מ (←נדודיו: עיירה, לא עיר) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
==נדודיו== | ==נדודיו== | ||
כבר בצעירותו עזבה המשפחה את אדמות [[פולין]] ועברה ל[[מוסקבה]]. שם הקים בשנים מאוחרות יותר, את ביתו עם גב' סימה שתחי', בת למשפחת לוין החסידית | כבר בצעירותו עזבה המשפחה את אדמות [[פולין]] ועברה ל[[מוסקבה]]. שם הקים בשנים מאוחרות יותר, את ביתו עם גב' סימה שתחי', בת למשפחת לוין החסידית מהעיירה [[נעוועל]]. | ||
בימי [[מלחמת העולם השניה]] ברח מאימת הנאצים המתקרבים וממוסקבה הגיע עד ל[[טשקנט]] לשם הגיעו באותו הזמן [[חסידים]] רבים. | בימי [[מלחמת העולם השניה]] ברח מאימת הנאצים המתקרבים וממוסקבה הגיע עד ל[[טשקנט]] לשם הגיעו באותו הזמן [[חסידים]] רבים. | ||
גרסה מ־11:49, 1 במרץ 2013
החסיד ר' אפרים זלמן סודקביץ (הנקרא ר' זלמן) נולד בפולין, בט"ו טבת תרע"ה לאביו ר' גרשון ולאמו מרת הניה.
ר' זלמן נודע בהתמסרות מיוחדת לטובת הזולת, גם במחיר של מסירות נפש. עזר ודאג לפרנסתם של יהודים רבים תחת שלטון האימים של רוסיה הקומוניסטית. היה ממייסדי היישוב החב"די כפר חב"ד. ר' זלמן נפטר באור לכ"ו טבת, ה'תשע"ג.
נדודיו
כבר בצעירותו עזבה המשפחה את אדמות פולין ועברה למוסקבה. שם הקים בשנים מאוחרות יותר, את ביתו עם גב' סימה שתחי', בת למשפחת לוין החסידית מהעיירה נעוועל.
בימי מלחמת העולם השניה ברח מאימת הנאצים המתקרבים וממוסקבה הגיע עד לטשקנט לשם הגיעו באותו הזמן חסידים רבים.
שהותו ברוסיה
כל זמן משך שהותו ברוסיה, התגורר ר' זלמן בטשקנט יחד עם קבוצה גדולה של חסידי חב"ד שהגיעו למקום. המצב הכלכלי והרוחני במקום היה קשה, ור' זלמן נחלץ לסייע בכל מאודו בתחומים שונים. הוא סייע לרבים מבחינה כלכלית, וגם עסק באינטנסיביות בהחזקת ה'חדרים' המחתרתיים. לפרנסתו ניהל עסק של אריגת גרביים ממנו התפרנסו יהודים רבים. הוא היה נותן חומר גלם ומכונות, מהם היו אורגים גרביים, ור' זלמן היה דואג למוכרם.
בריחתו מרוסיה
בתחילת שנת תש"ז נודע לר' זלמן שהמשטרה החשאית בעקבותיו. באותה עת החלה ההתארגנות לבריחה הידועה מרוסיה לפולין, דרך העיר לבוב. ר' זלמן עזב את טשקנט לפני שמחת תורה, ובדרכו ללבוב עצר במוסקבה, שם התארח בחג אצל האדמו"ר ממכנובקא. במוצאי החג ניסה ר' זלמן לשכנע את האדמו"ר להצטרף אליו לבריחה, אך הוא סירב בתואנה שיש יהודים הזקוקים לו. לאחר הבריחה השתקעו החסידים בעיר וינה, שם נבחר 'ועד הפועל' שהיה מפקח על העניינים הרוחניים והגשמיים של אנ"ש. ר' זלמן היה מהנבחרים יחד עם החסידים הרבשמריהו ששונקין, הרב בצלאל וילשאנסקי, הרב משה זלמן קמינצקי, הרב יוסף גולדברג, הרב שמואל בצלאל אלטהויז והרב ישראל קוגל. מוינה המשיכו לפריז ושוכנו במלון 'פרימה'. בפריז שהה ר' זלמן כשנתיים עד שעלה לארץ הקודש בשנת תש"ט.
בארץ ישראל
בהגיעו לארץ הקודש התארח אצל יושב ראש אגודת חסידי חב"ד דאז, הרב אליעזר קרסיק. מספר חודשים אחר כך הגיעה ההוראה מהרבי הריי"צ להקים את כפר חב"ד לעולים מרוסיה. העולים בחרו לעצמם ועד שיפעל בנושא, ובין החברים נבחר ר' זלמן. לפרנסתו פתח מכולת ששימשה את תושבי הכפר, ובהמשך גם מפעל מזגנים.
מיד עם הקמת כפר חב"ד מונה ר' זלמן ליו"ר המועצה הדתית בכפר. במסגרת תפקידו דאג לכל ענייני הדת בכפר, וכמו כן דאג למשכורתם של הרב, השוחט, הוצאות המקווה ועוד.
בהתוועדות עם הרבי שליט"א
לאחר שסיימו לסדר את כל הניירות של הרבי לנסיעה לארצות הברית, נערכה מסיבת פרידה בביתו של החסיד ר' זלמן שניאורסאהן. באמצע ההתוועדות שאל הרבי שליט"א לשמו של ר' זלמן. הרב שניאור זלמן בוטמן מיהר להכריז: 'שניאור זלמן', אך ר' איסר קלובגאנט תיקן אותו ואמר 'אפרים זלמן'. על כך הגיב הרבי שליט"א (בתרגום חופשי): "שניאור זלמן זה שם אחד. שניאור זה אור גדול, וזלמן בלשון יוון זה אור. שניאור זלמן זה שם אחד. אפרים זלמן זה שני שמות. כאפרים וכמנשה. תביט בפירוש רש"י על פסוק X וX". ר' זלמן מיהר להסתכל באותו הפסוק, שם מצא פיתרון לבעיה אודותה חשב באותם רגעים (עליה לא סיפר לאיש).