רפאל כדיר צבאן: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(דף חדש: {{בעריכה}} הרב '''רפאל כדיר צבאן''' היה רב בג'רבה שבטוניס ולאחר שעלה לארץ ישראל - רב בעיר נתיבות וחבר מועצת …)
(אין הבדלים)

גרסה מ־16:25, 7 בספטמבר 2011

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

הרב רפאל כדיר צבאן היה רב בג'רבה שבטוניס ולאחר שעלה לארץ ישראל - רב בעיר נתיבות וחבר מועצת הרבנות הראשית. כיהן במהלך השנים במשרות תורניות שונות והיה עורכה של הבטאון התורני "הירח".

קורות חייו

רפאל כדיר צבאן נולד ביום א' בטבת שנת תר"ע בעיר ג'רבא שבדרום טוניסיה. בצעירותו למד תורה אצל רבני צפון אפריקה, ביניהם רבי מקיקץ שלי (בעל "מדרשו של שם") ורבו המובהק - רבי רחמים חי חויתה הכהן (בעל "שמחת כהן"). היה ידיד נעורים של הרב מצליח מאזוז (בעל "איש מצליח"). בשנת תר"צ, בהיותו בן עשרים שנה, שימש כדיין בעיר הולדתו. כעבור שנתיים, בשנת תרצ"ב, מונה לראש מתיבתא ובשנת תרצ"ט התמנה כחבר בבית הדין. בשנת תש"ח החל לערוך ירחון תורני בשם "הירח", בו כתבו גדולי תלמידי החכמים בטוניסיה. בשנת תשי"א התמנה לרב העיר מדנין. בנוסף לתפקידיו הרבנים, היה גם נציגה הרשמי של הקהילה בפני המוסדות הממשלתיים בג'רבא, ועמד בראש מוסדות צבור שונים של תורה וחסד, כגון: "ישיבת אור תורה", "ביקור חולים", "מתן בסתר", "ועד בתי הכנסת" ועוד.

בשנת תשי"ז עלה לארץ ישראל ומאז שימש, כשלושים ושמונה שנים, כרב עיר נתיבות. הוא הקים מוסדות ומבנים תורניים והפיץ תורה בישובי האזור. דאג לחינוך תורני בעירו והוציא פסק דין, יחד עם הבאבא סאלי וגדולי ישראל נוספים, שלא יתקיימו בעיר נתיבות לימודים מעורבים. בשנת תשל"ב נתמנה לנשיא ישיבת "כסא רחמים", שהכשירה תלמידים רבים להוראה. בשנת תשל"ג נבחר לחבר מועצת הרבנות הראשית.

הרב צבאן היה זקן רבני טוניס ונחשב כבעל הסמכות התורנית העליונה של יהדות טוניס בישראל. הוא עשה רבות להתפתחות מוסדות התורה של העדה הטוניסאית ופעל להוציא לאור את ספריהם של חכמי טוניסיה מהדורות הקודמים. עולםהתורה והרבנות העריכו את גדולתו בתורה ובהוראה שהשתקפה מספריו ופסקיו והעריצוהו בשל מדותיו התרומיות ונועם הליכותיו. בשנה האחרונה לחייו סבל מחולשה גדולה, בשל מחלות שפקדוהו וביום ד' בכסלו שנת תשנ"ה נפטר.

ספריו

  • מגיד דבריו ליעקב - על ההגדה של פסח ודיני חג הפסח. יצא לאור בג'רבה, תש"ו.
  • זרע יעקב (ג' חלקים) - חלק א' על הש"ס וחלק ב' מכיל חידושי הלכות על השולחן ערוך. שני החלקים יצאו לאור בשנת תשט"ז[1]. בשנת תשל"ט יצא לאור חלק ג'.
  • נפש חיה - מנהגים ודינים בשולחן ערוך. יצא לאור בשנת תשמ"ד.
  • שיירי הנפש - השלמות לספרו "נפש חיה". יצא לאור בשנת תשנ"ד.
  1. בהקדמתו לחלק ב' כותב שכתב את הספר בהיותו מגיל ארבע עשרה שנה עד תשע עשרה.