יעקב יהושע פלק
הגאון רבי יעקב יהושע (יושע) פָלְק (פאלק), היה רבן של לבוב, ברלין ופרנקפורט, ידוע על שם ספרו הפני יהושע.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בקראקא בכ"ח בכסלו ה'תמ"א לאביו רבי צבי הירש, ולאמו, נכדתו של רבי יהושע העשיל בעל "מגיני שלמה" ושו"ת "פני יהושע", מצאצאי רש"י, ונקרא על שמו. בשנת ה'תס"ג כשכיהן כרב וראש ישיבה בעיר לבוב נהרגה כל משפחתו בהתמוטטות ביתו, ורק הוא ניצל. מאוחר יותר היה רב בקהילות שונות ביניהן ברלין ומיץ, ולבסוף מונה לרבה של פרנקפורט דמיין. היה מראשי הלוחמים בשבתאות. כשהחלה המחלוקת בין ר' יהונתן אייבשיץ ור' יעקב עמדין תמך באחרון, ובעקבות כך אולץ לעזוב את פפד"מ. ספרו 'פני יהושע' הוא מהספרים הבולטים ביותר בפרשנות התלמוד. דרכו היא לפרש את הסוגיא במקומה, ובעיקר הוא טורח לתרץ את קושיות בעלי התוספות על רש"י[1].
הסתלק בי"ד שבט תקט"ז בעיר אופנבאך.
קשריו עם הבעש"ט והמגיד[עריכה | עריכת קוד מקור]
כאשר הודיעו לבעל שם טוב משמים כי הוא זקוק לשמש תלמיד חכם, הוא הלך לפני רבי יעקב יהושע תקופה מסוימת ושמשו.
היו קשרי ידידות בינו לבעל שם טוב, והם שוחחו יחד אודות תנועת החסידות.[2]
הוא היה רבו בנגלה של המגיד ממזריטש.
לפני יהושע גם חלק נכבד בקירובו של המגיד לרבו הבעש"ט. הבעל שם טוב הגיע אל ה"פני יהושע" וביקשו להודיע למגיד שלא יוכל להבריא ברגליו עד שיבוא אצלו. בעצת מורו החליט להגיע למז'יבוז', עיירתו של הבעש"ט ונעשה תלמידו המובהק.