משה אהרון גייסינסקי

הרב משה אהרון גייסינסקי (כ"א טבת תרע"ז-ג' טבת תשנ"ב) היה תלמיד חכם תושב קראון הייטס, ששימש כרב בית הכנסת, ועבד לפרנסתו בבית הדפוס 'עזרא'. זכה לקירובים מהרבי.

תולדות חיים

נולד בכ"א טבת תרע"ז בכפר טאשאן שבפלך פערעיאסלאוו הסמוך לקיוב, לאביו הרב בן ציון גייסינסקי, ששימש כשוחט ובודק ונמנה על חסידי רחמסטוויקא, ולאמו מרת חיה רחל, כצאצא של הסבא משפולי.

בשנות ילדותו הושפע רבות מדמותו של אביו שנודע כאיש חסד, והיה מחלק בשר בחינם לעניים אף שבביתו שלו היו אוכלים בשר רק בחגים, ומדמותו של סבו הרב יצחק גייסינסקי שהיה חסיד טאלנא ורבה של אירלוביץ ובעל ידע תורני וכללי עצום ומקיף.

לאחר שאביו נעצר על ידי הק.ג.ב. עברה משפחתו להתגורר בקייב, ובעקבות פטירת אמו בדמי ימיה, נותר בודד והפיג את צערו באמצעות לימוד התורה, ובשנת תרצ"ד נכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים בקייב, ולמד בה עד לסירתה על ידי השלטונות, כאשר הוא ניצול ממעצר עקב גילו הצעיר.

הוא המשיך ללמוד בסניפים המחתרתיים השונים של הישיבה דוגמת זיטומיר, ברדיצ'ב ופולטבה, עד לשנת תרצ"ז, ואף היה מעורב בהקמת הסניפים בקריוואוג, וואורוניז', וקאזיניץ.

בתקופת מלחמת העולם השניה נמלט יחד עם חבריו לישיבה לעומק רוסיה והתיישב בסמרקנד שם עסק בלימוד עם נערים צעירים. משפחתו שהתגוררה בקייב, נרצחה כולה על ידי הנאצים ברצח הנפשע של 'באבי יאר', כשהוא ניצול בזכות העובדה שנדד בדרכים עם סניפי ישיבות תומכי תמימים.

בסמרקנד, התחתן עם רעייתו מרת רבקה דינה (ריבה), בת ר' זאב וולף שטיינגרט, נכדתו של הרב מאיר שמחה חן.

עם סיום המלחמה ופתיחת האפשרות לצאת את גבולות רוסיה בזהות פולנית בדויה, הצטרף לאלפי החסידים שהשתתפו במבצע שנודע לימים בשם 'יציאת רוסיה תש"ו'.

תחילה היה בדעתו לעלות לארץ הקודש, אך בעצת אדמו"ר הריי"צ נמנע מכך, ולאחר תקופת שהות במחנה עקורים בבנזהיים שבגרמניה, שאף בו המשיך לעסוק בלימוד עם נערים ופליטים, וכעבור זמן מונה על ידי האדמו"ר מקלויזנבורג לעמוד בראשות סניף הישיבה 'שארית הפליטה' ברשת הישיבות שהקים.

בתקופה זו עמד לו לעזר כח הזיכרון בו ניחן, כאשר לימד את תלמידיו בעל פה, על אף שכמעט ולא היו ספרי יהדות בנמצא.

בשנת תש"ח עבר לפריז והצטרף לקהילת חב"ד המקומית, כשהפעם הוא מלמד ילדים בגיל צעיר יותר, ובשנת תש"י הגיע לארצות הברית, והיה מהראשונים שהתקשרו לרבי לאחר הסתלקותו של אדמו"ר הריי"צ.

תחילה נסע לקליבלנד בעצת הרבי, שם היו לו קרובי משפחה, והוא שימש באופן לא רישמי כשלוחו של הרבי במקום, ומסר שיעורי חסידות בהם השתתפו רבים.

בשנת תשי"ג חזר לניו יורק, והרבי היה מעורב אישית לסייע לו למצוא עבודה ופרנסה, כשהתקשר לצורך כך בעצמו לרב ניסן טלושקין.

זכה לקירובים רבים מהרבי, ככל הנראה בשל העובדה שאביו זכה לשמש את אביו של הרבי. בין השאר, באחת ההזדמנויות (בי"א חשוון תשי"ב) הזכיר לו הרבי ביחידות שזהו יום הנישואין שלו.

במשך 12 שנה התגורר במזרח ניו יורק, ושימש כרב בית כנסת, ובעקבות ההגירה השלילית של יהודי המקום והתרוקנות השכונות מתושבים יהודים, עבר להתגורר בקראון הייטס.

עבד למחייתו כאחראי מכונות בבית הדפוס החב"די 'עזרא', ואף כשהוצעה לו משרה דומה עם משכורת גבוהה יותר, סירב, כשהוא רואה לעצמו זכות שעוסק בהדפסת ספרי חסידות ואף יכול ללמוד בהם תוך כדי עבודתו. בנוסף, שימש כרב בבית הכנסת הסמוך לבית הדפוס, וניצל זאת למסירת שיעורי תורה קבועים בבית הכנסת, כשהוא עושה הפסקה קצרה מעבודתו, מוסר שיעור, וחוזר לבית הדפוס.

השקיע רבות בדברי הדפוס שעסקו בעניני חסידות שיצאו באופן המהודר ביותר, ופעם כשהביא לרבי עבודה שראו עליה שנעשתה במהירות וללא השקעה, התבטא הרבי: "זה לא נעשה על ידי גייסינסקי".

לאורך כל שנותיו בניו יורק, קיים התכתבות תורנית עניפה עם רבנים בולטים, דוגמת הרב משה יאיר וינשטוק, הרב ניסן טלושקין, הרב משה פיינשטיין, הרב יהושע זליג דיסקין, ועוד, שעמדו עמו בקשרי ידידות חמים.

היה בעל קריאה מעולה ודייקן ושימש באופן קבוע אף כבעל תפילה בבית הכנסת הגדול בניהול של הרב יעקב יהודה הכט, היה בעל 'ידי זהב' והיה מיומן בבנייה ובתיקון, וכן בעל ידע עצום בהיסטוריה יהודית, פיזיקה ומתמטיקה, בהן השתמש להבנה מעמיקה של תחומים שונים בלימודיו.

חונן בעט סופרים, ומלבד העלאת זכרונותיו על גבי הכתב, סייע בהגהה של כתבות ומאמרים ששוגרו לו על ידי חוקרים ומחברים שונים, הן במסגרת עבודתו בבית הדפוס, והן באופן אישי.

בשנת תשמ"ג היה צריך לעבור ניתוח בשל מצב בריאותו והרבי היה מעורב בכל פרטי הפרוצדורה הרפואית, וכשהרופאים אסרו עליו לצום, ביקש בעת חלוקת לעקאח בערב יום כיפור ברכה מהרבי שיוכל לצום, והרבי איחל לו שהצום לא יפגע בבריאותו ולא רק שהצליח לצום באותה שנה, אלא אף שימש כבעל תפילה.

נפטר בג' טבת תשנ"ב, ונטמן בבית העלמין על שם מונטיפיורי ברובע קווינס שבניו יורק, בסמוך לאוהל אדמו"ר הריי"צ.

רעייתו מרת רבקה דינה נפטרה בשנת תשס"ז.

ספרו

• איש הפלא, תולדות חייו וסיפורים אודות הסבא משפולי, הוצאת 'מכון זכר נפתלי' ירושלים תשמ"ז (עורך שותף)

משפחתו

• אחיו, שלום דוד גייסינסקי - נרצח בשואה.
• אחותו, פסיא מירל גייסינסקי - נרצחה בשואה.
• אחותו, בילא דבורה גייסינסקי - נרצחה בשואה.

• בנו, הרב אלחנן גייסינסקי - מחשובי תושבי קראון הייטס.
• בנו, הרב שלום דוד גייסינסקי - ר"מ במתיבתא של ישיבת אהלי תורה, ורב קהילת 'בית שמשון' בקראון הייטס, ונו"נ בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770 (בין השנים תשס"ג - תשס"ז שימש כרב קהילת חב"ד במונסי).
• בנו, הרב בן ציון גייסינסקי - משלוחי הרבי במרילנד.
• בתו, מרת חיה רחל בוטמן.
• בתו, מרת פיסי לאה מינקאוויטש.
• בתו מרת חנה ליפסקר.
• חתנו, הרב שמואל מנחם מענדל בוטמן.

קישורים חיצוניים

• הרב מיכאל זליגסון, לדמותו של הרב גייסינסקי, במדור 'הגיבורים שלנו' בבטאון פנימי של שכונת קראון הייטס, י"ג טבת תשס"ט עמוד 4 (הקישור אינו פעיל, כ"ג אייר תשפ"ג)
• תרופה לא שגרתית, סיפור מופת מהרבי שהיה מעורב בו

לקריאה נוספת

• זכרונותיו מתקופת לימודיו במוסקבה, שבועון כפר חב"ד גליון 379 (כ"ח ניסן תשמ"ט) עמוד 16 ואילך.
• שבועון כפר חב"ד גליון 507