אוי רבי (שיר)

אוי רבי הוא שיר מרירות המבטא געגועים לתקופה בה ראו את הרבי כמלך ביופיו. השיר הושר לפני הרבי מספר פעמים.

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

השיר הולחן בקעמפ גן ישראל בשנת תשנ"ב^[1]. השיר מבטא געגועים לתקופה שקדמה לכ"ז אדר שני תשנ"ב בה זכינו לראות ולשמוע את הרבי במעמדי התפילות, ההתוועדויות, החלוקות השונות, ובאמירת שיחות הקודש.

השיר היה שיר הנושא של קלטת שירים מקעמפ גן ישראל בניו יורק, שיצאה לאחר מכן גם כן בתרגום לעברית.

כיום הוא מושר בעיקר בקעמפים, מחנות קיץ וכינוסי ילדים מיוחדים.

מול פני הקודש[עריכה | עריכת קוד מקור]

השיר הושר ליד חלון חדרו הקדוש בכינוס ילדי הקעמפים שנערך ב-770 בכ' במנחם אב תשנ"ב. מארגני הכינוס קיוו שילדי הקעמפ יוכלו לראות את פניו הקדושות של הרבי, אך למרבה הצער זה לא קרה. במקום זאת זכו שכל זמן הכינוס (למעלה משעה וחצי) שודר המעמד בוידאו לחדרו של הרבי, שצפה בו בהתרכזות.

הזדמנות נוספת בה שרו את הניגון מול הרבי^[2] הייתה בשבת פרשת עקב, כ' במנחם אב תשנ"ג. בעת שהקהל ב-770 אחז בתפילת העמידה, נכנס הרבי לחדר המיוחד והרב גרונר ביקש שימתינו עם המשך התפילה. זמן ההמתנה נמשך כארבעים דקות, במהלכם ניגנו ילדי הקעמפים ניגונים שונים - בהם הניגון "אוי רבי". במהלך שירת הניגון ירדו מעיניו הקדושות דמעות, ובעת שירת הפזמון אף העביר בידו הקדושה את הדמעות מעל הסידור^[3].

מילות השיר[עריכה | עריכת קוד מקור]

אנגלית (מקור):

(T.T.T.O Ani Maamin – J.E.P) With a Tehillim he sat through the night, Pondering deeply into his plight The Rebbe's image in front of his eyes, Oh where is Moshiach, he cries

,Three time a day we would have the great Z'chus, The Nossi Hador would come daven with us .How can I live when a Shabbos goes by, Without a farbrengen he cries

Chorus: ,Rebbe, oh Rebbe, we need you, Hashem, Hashem, Keil rachum ,We're sick of this Golus can't bear any more, Why don't you open the door

,Your children are yearning to be with you, How long can this Golus continue !Bring the Geulah, fulfilling your vow, To bring Moshiach right now

עברית (תרגום):

פִּרְקֵי תְּהִילִּים רוֹחֲשׁוֹת שְׂפָתָיו, כֹּה שָׁקוּעַ בַּהֲגִיגָיו, דְּמוּתוֹ שֶׁל הֲרַבִּי לְנֶגֶד עֵינָיו, זוֹעֵק הוּא מָשִׁיחַ עַכְשָׁיו.

כָּל יוֹם עִם הַרְבִּי זָכִינוּ לִהְיוֹת, עִימּוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֶת פָּנָיו לִרְאוֹת, אֵיךְ נִתְקַיֵּים בְּמַצָּב כֹּה נוֹרָא? פָּרָץ הוּא בִּבְכִי וְקָרָא:

רֶבֶּה אוֹי רֶבֶּה זְקוּקִים לָךְ, ה' ה' רַחֵם נָא, סָבַלְנוּ מְרוֹרִים הַגָּלוֹת כֹּה קָשַׁה, מַדּוּעַ לֹא הִגִּיעַה הַגְּאֻולָּה?

בָּנֶיךָ צְמֵאִים לִהְיוֹת אִיתְּךָ, כָּמַהּ יוּכְלוּ לִסְבּוֹל חֶסְרוֹנְךָ, תָּבוֹא הַגְּאֻולָּה תְּקֻויַּם הַנְּבוּאָה, הִנֵּה זֶה מָשִׁיחַ בָּא.