נטע רובינאוו מפאהאר

ר' נתן נטע רובינאוו הגיע מהעיירה פאהאר באוקראינה, מהתמימים בליובאוויטש ובעל מנגן מופלא. מחסידיו המקושרים של אדמו"ר הרש"ב.

קבלתו לליובאוויטש

בשנת תרס"ב הגיע להבחן לתומכי תמימים ליובאוויטש אך החליטו שלא לקבלו.

כששמע את החלטת ההנהלה, נתמלא לבו עצב והוא התיישב בחדר הסמוך לזאל שבו למדו התמימים והחל לנגן את הוואלאח שלו.

התמימים שישבו בזאל שמעו את ניגונו הערב של ר' נטע, והצטופפו ליד הקיר המבדיל לחדר שליד להקשיב לניגון. כשנכנס המשגיח וברר את פשר הדברים, סיפר על כך למנהל פועל אדמו"ר הריי"צ שהחליט לקבלו לישיבה.

ראש קבוצת המנגנים

בשנת תרס"ב לאחר שהתקבל לישיבה, נהיה לראש קבוצת המנגנים שהוקמה (בשנת תר"ס) בעקבות הוראתו של אדמו"ר הרש"ב, שהיו נוהגים לנגן ניגונים שונים בכל שבת קודם המאמר. אדמו"ר הרש"ב מאוד נהנה מקבוצה זו, שכן ענינה להשליט סדר בניגונים, וכך היא דרכו של פנימי להיות מסודר.

בי"ט כסלו תרס"ג הקימו בליובאוויטש 'שער כבוד' לכבודו של אדמו"ר הרש"ב, והדליקו תרי"ג נרות והעמידו אותם על כל החלונות. כשיצא הרבי מביתו בדרך לבית המדרש האולם הגדול להתוועדות, משכו בפתילה מיוחדת ומיד נדלקו כל הנרות. ר' נטע ישב על השער מלמעלה, ובאמצע החצר עמד הרב שאול דובער זיסלין בתור מנצח ובצד השני עמד הת' שמואל קאצמאן והפעיל את קבוצת המנגנים, ואז שר ר' נתן נטע מפאהאר את הוואלאח הידוע שלו.

האירוע פעל קורת רוח גדולה על אדמו"ר הרש"ב, שלאחר מכן שוחח ארוכות עם ר' נטע על דרגת הנגינה בחסידות.

אדמו"ר הריי"צ העיד עליו שהיה לו קול ערב וחוש נעלה בשיר ובמנגינותיו יקח לבבות.

חיבר וואלח מיוחד, ניגון קל"ד בספר הניגונים, ונוסח נוסף מובא בניגון ש"ג. אותו ניגן בחגיגת י"ט כסלו תרס"ג. לאחר שנים ביקש ממנו האדמו"ר הריי"צ בהתוועדות "נטע, זינג מיר דער סמ"ך גימ"ל'דיקן" (תנגן לי את הניגון של ס"ג).

פטירתו

בזמן הרעב הגדול שפקד את רוסיה אחר המהפכה הקומוניסטית, נדד לסמרקנד, שם נפטר ברעב כעבור זמן קצר.