מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי

חג הגאולה י' כסלו - הוא חג הנחוג בי' כסלו בעקבות גאולתו של אדמו"ר האמצעי ממאסר בשנת תקפ"ז. תחילת מאסרו היה בכ"ח בתשרי בעיר ויטבסק. המאסר נבע מהלשנה כי הרבי שולח כספים לארץ ישראל ומסייע לטורקים אשר שלטו בארץ הקודש והיו אויבי רוסיה. אדמו"ר האמצעי הוכיח לחוקרים כי כל ההלשנה בשקר יסודה.

שנת המאסר והשחרור

במשך שנים לא היה ידוע באופן ברור מועד שנת השחרור. בספרי התיעוד השונים היו קיימות סתירות, כך בספר "בד קודש" נכתב: "אשר תודה לא-ל יצא בשלום ברוב כבוד ופאר ביום א' וישלח יו"ד כסלו שנת תקפ"ז". לעומת זאת בספר בית רבי נכתב כי האירוע כולו התרחש בשנת תקפ"ו^{[דרוש מקור]}. האדמו"ר הריי"צ בשיחותיו ציין לדעות השונות, אולם מציין שבכל אופן את חג הגאולה החלו לחגוג רק בשנת תקפ"ח לאחר הסתלקותו של אדמו"ר האמצעי.

בשנת תשנ"ח פרסם הרב שלום דובער לוין את תיק החקירה של אדמו"ר האמצעי, ממנו עולה שבגאולת הרבי היו שלושה שלבים כלליים כשתחילתה בקיץ תקפ"ה, מאסרו היה בתחילת תקפ"ו ושוב שוחרר בי' כסלו באותה השנה, עם זאת חקירתו וחקירת החסידים נמשכה במשך השנה לאחריה עד י"א כסלו תקפ"ז כשהפסק דין הסופי התקבל בכלל אחרי ההסתלקות בכ"א כסלו תקפ"ח.

השתלשלות האירוע

ההלשנה

בשלהי קיץ תקפ"ה מסר יהודי בשם שמחה קיסין מויטבסק שלוש הלשנות על רבינו. מטרתו הייתה חיסול תנועת החסידות, באמצעות הטיעון כי המניע של התנועה הוא תאוות הממון. בכתב ההלשנה הוא מתאר את החסידות ככת המנסה לשבות את לב הצעירים על יד סיפורים ומעשיות, ובמטרה להגדיל את הונם. את הטענה הסמיך שמחה על מכתב של אדמו"ר האמצעי בה הוא מתייחס למגביות כספים שונות, בעיקר למגבית שנעשתה להחזקה ושיקום של בית הרב אחרי חורבן ושריפת בית אדמו"ר הזקן במלחמת נפוליון. בכתב ההלשנה נטען כי האדמו"ר במגבית גבה סכום גדול פי ארבע יותר מהסכום אותה חילק למשפחה שהיה בסך של כ-35000 רובל, כשאת כשהנותר לקח לעצמו.

האשמה והחשד העיקרי היה בעבירה על "חוקת היהודים" שנחקקה בשנת תקס"ה, כי אין לרב יהודי להעשיר את עצמו על חשבון הקהילה.

המאסר והחקירות

באסרו חג הסוכות תקפ"ו נלקח רבינו לחקירות בויטבסק, מושבו של מושל פלכי וויטבסק ניקולי חאוואנסקי, ושם נחקר רבינו על ידי חוקריו של המושל.

כאשר בנו של רבי אהרן מסטרשלה פגש במלשין ברחובה של ויטבסק וגער בו על מעשיו, השיב לו המלשין שעל דיבורים כאלו הוא ידאג שגם אביו יאסר, ואכן הוא נאסר עוד באותו יום, ושוחרר כעשרה ימים לפני אדמו"ר האמצעי, בא' כסלו.

החקירה עצמה נסבה אודות פרטי הטיעונים שנכתבו בהלשנה, אדמו"ר האמצעי מצידו ביקש להוכיח כי הטענה שנגבו יותר כספים מאשר חולקו שקריית, ונעוצה בזיוף של מכתביו שלו. במשך החקירה אף חקרו את מקורות הכספים ומימושם, טענת האדמו"ר כי 11000 רובל מתוך השלשים וחמש אלף שימשו לבניית צרכי הקהילה בליובאוויטש נחקרו על ידי חוקר שנשלח לליובאוויטש. החוקרים אף חקרו חסידים רבים מכל האזור לווידוא טענת הרבי כי התרומות הם מרצונם הטוב ונדיבות לבם.

במשך חודש מר-חשון תקפ"ו נמשכו החקירות. בו' כסלו כתב רבינו כתב-בקשה למושל חאוואנסקי שישחררו.

השחרור ופסק הדין

ביום י' כסלו תקפ"ו שוחרר הרבי לביתו.

בי"ט כסלו תקפ"ו שלח המושל חאוונאסקי את התיק אל ממשל פלך מוהילוב, שימסרו את התיק לבית המשפט המתאים, לדון בו ולהעניש את הנאשמים כפי הראוי.

לפועל המשפט התנהל על ידי בית משפט השלום של מחוז באבינאוויטש. הוא לא הסתפק בחקירות של חאוונאסקי ושלח שוטר עם שאלות נוספות לחקור בהם את רבינו בליובאוויטש. לאחר מכן ניתנה הוראה לממשל בקאפוסט, בארשא, בשקלאוו ובמוהילוב, לחקור בנושא את חסידי רבינו במקומותיהם. אחרי שהתקבלו כל החקירות לבית משפט בבאבינאוויטש, הוסיף לתיק את החלטתו בנושא, ושלחו לבדיקה חוזרת לבית המשפט העליון בפלך מוהילוב.

בי"א כסלו תקפ"ז החליט בית משפט העליון בפלך מוהילוב לזכות את רבינו מכל אשמה. התובע הכללי של פלך מוהילוב כתב את פסק הזיכוי של רבינו, ואחר כך שלח בית המשפט את פסק-דין הזיכוי אל המושל חאוואנסקי לאישור.

אמנם המושל חאוואנסקי שלח אל הסינט בפטרבורג עירעור על פסק-דין הזיכוי של בית משפט העליון בפלך מוהילוב. לטענתו אם כי אדמו"ר האמצעי לא עבר על תקנת היהודים יש במעשיו משום חשש לערעור היציבות ויש לאסור את המעשים והעניש את השותפים בה. אולם הסנט לא קיבל את הערעור, ובכ"א כסלו תקפ"ח אישר הסינט בפטרבורג את פסק-דין הזיכוי של רבינו. אמנם זה היה כבר מספר ימים אחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בט' כסלו תקפ"ח.

חג הגאולה

בשנה שלאחרי הגאולה לא חגגו את התאריך, מכיוון שיום קודם לכן - הסתלק האדמו"ר האמצעי - בעל הגאולה. רק שנה לאחר מכן, נקבע יום זה לחג הגאולה. ביום זה נהוג שלא לומר תחנון, ונהוג לערוך ביום זה התוועדות חסידית. ידוע הפתגם: "י' כסלו הוא זמן הלידה של חסיד, י"ט כסלו היא הברית, בין י' ו-י"ט כסלו היא הלידה. ההתחלה היא מי'. התוועדות חסידית היא לידתו של חסיד".

עונשו של המלשין

המלשין שמחה קיסין מויטבסק היה מעשירי העיר, ולאחר פרשת ההלשנה ירד מנכסיו והפך לעני מרוד. בנוסף לכך נפל לשיכרות. הוא היה מחטט בפחי האשפה לחפש אוכל. בי' כסלו, כשהחסידים היו חוגגים ושותים "לחיים" לרגל שמחת גאולתו של אדמו"ר האמצעי, הוא היה מגיע להתוועדות ואומר: "הרי אני הבאתי לכם את השמחה הזו - אז בבקשה תנו לי את שכרי!" והחסידים היו משקים אותו ביי"ש עד שהיה נופל ונרדם.

לקריאה נוספת

• תולדות חב"ד ברוסיה הצארית עמ' קד, השתלשלות המאורעות שלב אחרי שלב.
• מלשין מתוך המשפחה - גילויים חדשים אודות המאסר והגאולה, בתוך שבועון כפר חב"ד גליון 1884 עמוד 51
• חג הגאולה יו"ד כסלו שלב שלישי בשחיקת האבן שבכתר המלך, הרב יוסף יצחק אופן, שבועון בית משיח 1337 עמוד 32

קישורים חיצוניים

• לקוטי שיחות מועדים - חג הגאולה י' כסלו
• מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי, שלום דובער לווין, תשנ"ח.
• סיפור המאסר והגאולה של רבי דובער, האדמו"ר האמצעי באתר בית חב"ד
• הרב יוסף שמחה גינזבורג, י' כסלו - מנהגים התקשרות גיליון 800
• הרב יקותיאל גרין, י' כסלו כיום הלידה של החסיד