סמל חבדפדיה.png

הידעת? אנשי חינוך, עיתונאים וסופרים נעזרים במידע שבחב"דפדיה ומעבירים אותו לרבבות
לחצו כאן לתרומה ועזרו לנו להפיץ את מעיינות החסידות בצורה הטובה ביותר

גד יעקבי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גד יעקבי (ה'תרצ"ה (1935 למינינם) – י"ג באלול ה'תשס"ז (27 באוגוסט 2007 למינינם)) היה חבר הכנסת, שר בממשלות ישראל ושגריר ישראל באו"ם, סופר, שעמד בקשר רב עם הרבי.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בשנת ה'תרצ"ה (1935 למינינם) להוריו אלכסנדר ושרה יעקבי בכפר ויתקין ובבגרותו נמנה עם פעילי רפ"י וראשי מפלגת העבודה.

הוא החל את פעילותיו הציבורית במסגרת הדור הצעיר של 'תנועת המושבים' ומטה הצעירים של מפא"י ורץ לבחירות לכנסת הרביעית. בהיותו בן 23, היה לעוזר שר החקלאות, משה דיין ולאחר מכן שימש כדובר משרד החקלאות וראש 'המרכז לתכנון ופיתוח חקלאי' של משרד זה. בוועידת מפא"י בשנת ה'תשכ"ד (1964 למינינם) היה בין פעילי 'המיעוט' שהתקבץ סביב בן גוריון. במשך כמה שנים היה חבר 'הועדה המרכזית' של ההסתדרות הכללית ולאחר מכן נבחר והיה חבר בכנסת השביעית, השמינית, התשיעית, העשירית, האחת עשרה והשתים עשרה. בשנים אלה, שימש גם כסגן שר התחבורה, ולאחר מכן כשר התחבורה, יו"ר ועדת הכלכלה, שר הכלכלה ושר התקשורת. בתחילת ה'תש"נ היה חבר הקבינט המדיני בטחוני. בשנת ה'תש"נ הכריז על מעמדותו להנהגת מפלגת העבודה אך פרש מן ההתמודדות בסוף שנת ה'תנש"א (1991 למינינם) והצטרף לתומכים ביצחק רבין. בשנת ה'תשנ"ב (1992 למינינם) הוצב במקום ה-45 ברשימת מפלגתו לכנסת ה-13. הוא לא נבחר אך מונה לשגריר ישראל באו"ם ושימש בתפקיד זה עד שנת ה'תשנ"ו (1996 למינינם). בתפקידיו הבאים, היה יו"ר מועצת המנהלים של חברת החשמל ויו"ר מועצת רשות הנמלים והרכבות.

נפטר בי"ג באלול ה'תשס"ז (27 באוגוסט 2007 למינינם) בגיל 72 לאחר שעבר ניתוח בלבו בטורונטו שבקנדה. נקבר בבית הקברות בקריית שמואל.

קשריו עם הרבי[עריכה]

קשריו עם הרבי החל כבר בהיותו שר התחבורה. הוא כתב לרבי מספר מכתבים וזכה למענה מהרבי על כל מכתב ומכתב וגם לברכהשסייעה לו כאשר עבר ניצוח לב פתוח, מהראשונים שבוצעו אז בישראל. כאשר הרבי שמע על כך, שלח לו מכתב עידוד שחיזק את גד יעקבי. באחד המענים, הרבי גם כתב ונימק מדוע לדעתו, אין להשתמש בהגדרות 'דתי' ו'חילוני', דבר שגד יעקבי הזדהה עמו לחלוטין וקירב אותו מאוד לרבי.

אחד מהחסידים שקירב אותו לחב"ד, וביוזמתו הגיע ליחידות עם הרבי, היה ר' שלוימקה מיידנציק. הרב מיידנצ'יק תחילה היה מדבר עמו בעניני כבישים, אך לאחר מכן כאשר היה נפגש עמו, היה מכיר לו את היהדות לעומק, ואת חסידות חב"ד בפרט. כאשר הציע פעם אחת ליעקבי להגיע לכפר חב"ד ולהתרשם מהמוסדות שם, הגיע יעקבי לכפר חב"ד, שם הדריך אותו הרב שמואל חפר יחד עם עוד כמה חסידים נוספים.

כאשר יעקבי עמד לצאת מארה"ב, הציע לו ר' שלוימקה מיידנצ'יק שכאשר יגיע לניו יורק יפגוש את הרבי. יעקבי לא היה אדם דתי, אך סבו וסבתו שמרו תורה ומצוות, ויעקבי הכיר כבר את היהדות לעומק.

כאשר יעקבי נכנס ליחידות עם הרבי, נמשכה השיחה כשעתיים.

בתחילת היחידות הרבי ביקש מיעקבי שיספר על עצמו. לאחר שסיפר על ילדותו ועל משפחתו, שאלו הרבי מה דעתו על ארץ ישראל - על גורלה ועתידה. 

יעקבי ענה באותה יחידות לרבי, שלדעתו זכות עם ישראל חלה על ארץ ישראל כלה, אבל בארץ חי גם עם אחר הזכאי לישב בארץ, שאסור לעם ישראל לפגע בו או לגרש אותו.

אך הרבי השיב לו, שהוא חושב אחרת, שבבוא היום ארץ ישראל כולה תינתן אך ורק ליהודים.

כאשר תמה כיצד זה יקרה, הרבי השיב לו ש'לאלוקים פתרונים'. 

השיחה נמשכה בכיוון הזה, שיעקבי חוזר ומדבר שארץ ישראל תיהרס אם יפגעו בערבים, והרבי חולק עליו נחרצות, אך בצורה ניחוחה ועדינה. 

לאחר מכן, שאל יעקבי את הרבי מדוע הרבי אינו עולה לארץ ישראל. הרבי השיבו, שלפי התורה, אסור לו לצאת מארץ ישראל לאחר שביקר בה, ובזמן שיהיה בארץ ישראל ישנם מאות יהודים ברחבי אמריקה, וברחבי העולם שעדיין לא מודעים ליהדות, ואם הוא לא יפעל למענם לא יהיה מי שיפעל.

זמן מה לאחר היחידות שלו עם הרבי, דיווח יעקבי לרב מיידנצ'יק על הפגישה עם הרבי, ור' שלוימקה הזמין אותו לכפר חב"ד לספר על אותה יחידות עם הרבי. 

בעקבות הניתוח הלבבי, כתב לו הרבי מכתב בי"ג באייר ה'תשל"ב[1]:

ב"ה, י"ג אייר, ה'תשל"ב ברוקלין, נ.י. לכבוד מר גד שי' יעקבי

שלום וברכה!

הנני לאשר בזה מכתבו מבשר טוב מרפואתו ושכבר חוזר לעבודתו. ואף על פי שאני דורש ומקבל ידיעות אודותיו מידידנו המשותפים, ובפרט מידידינו מר שלמה שי' מידנצ'יק, אבל אינו דומה כשמקבלים ידיעה ישרה. וכיון שתמיד יש מקום להוספה בטוב, היות ומקור הטוב הוא הא"ס ב"ה, יהי רצון שתהי' רפואתו שלמה ממש. ובודאי ינצל כשרונותיו לטובת הרבים ביתר שאת, וזכות הרבים מסייעתו. וכדרך בני ישראל השמחים בהזדמנות דלשון נופל על לשון, הרי שמשרתו של מר היא משרת סגן שר התחבורה, יהי רצון שיתרום חלקו בעין יפה לחבר את חלקי עם ישראל הצריכים קירוב וחיבור אודותם כותב במכתבו – העדות השונות, הישוב הותיק והעולים החדשים והחילוניים ודתיים. ואם כל איש בעל מרץ טבעו מכריחו לנצל מרצו, על אחת כמה וכמה בתחומים אשר, כסגנונו במכתבו, דואג עליהם, ובביטוי חריף עוד יותר, אשר "הם בנפשנו".

בהמשך כותב הרבי אודות הביטוי 'חילוני' ו'דתי'[2]:

וכאן מקום אתי לעמוד על הביטוי במכתבו, שנשנה בכמה מקומות, ביטוי אשר תמיד עורר תמהוני, כוונתי להניגוד "חילוני ודתי", שהרי המשוג "חול" ניגודו הוא "קודש". ואין כוונתי רק לדיוק בדקדוק השפה, כי אם ובעיקר לדיוק בתוכן. ומיוסד על מקור בלשוננו לשון הקודש (בתורתנו, תורה שבכתב ופירושה בתורה שבעל פה, ועד ימינו אלה), הרי הביטוי הרגיל הוא ימות החול ויום השבת-קודש. שמזה מובן גם התוכן, שאין כל חילוק באמונות ודעות והשקפת עולם וכו' בין ימות החול ובין יום השבת-קודש, כי אם רק בהנהגה דימות החול – ובלשון התלמוד, עובדין דחול – וההנהגה ביום אשר קדוש הוא למנוחת נפש אמיתית ולשביתה ממלאכות גשמיות, ועל אחת כמה וכמה חומריות שאז האדם בדרך ממילא מקדיש זמנו לענינים רוחניים ולחיים הרוחניים בכלל. שמחתי לראות שכלל מר כל שלושת השטחים האמורים ביחד, שזהו גם מנקודת השקפת עולם שלי, שכמו שהחילוק בין העדות הוא מלאכותי ונגרם על ידי תנאים חיצוניים, ולכן נגע רק בחלק החיצוני של החיים, אבל אינו משנה הפנימיות והעצם; ועל דרך זה הוא גם בנוגע לישוב הותיק והעולים החדשים. ו(לדידי) פשוט הדבר, אשר כן הוא גם בנוגע למה שקורא מר "חילוניים ודתיים".

אגק"ש כז י'שצא

לקראת שנת ה'תשל"ז, שלח הרבי מכתב ליעקבי. מכתב זה מכיל הוספות בכתב יד קדשו על שולי המכתב . במכתב זה הוסיף הרבי בכתב יד קדשו: "בכבוד ובברכה להצליח לחבר לב בנ"י לאבינו שבשמים והשם עוזרו [חתי"ק]"

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. אגק"ש כז י'שצא
  2. את המכתב במלואו אפשר לראות בין היתר באתר ספריית ליובאוויטש