יכולת - אור הכלול בעצמותו

סדר השתלשלות
לפני הצמצום
עצמות ומהות  •  יכולת (מאור כפי שכלול בעצמות)  •  מאור  •  אוא"ס כפי שכלול במאור • אור אין סוף  • חפץ חסד  •  עשר ספירות הגנוזות  •  יחיד  •  אחד ויחיד  •  קדמון  •  טהירו עילאה
הצמצום והקו
צמצום הראשון  •  טהירו תתאה  •  מקום פנוי  •  רשימו  •  נקודה קו שטח  •  קו וחוט  •  עגולים ויושר  •  אור מקיף  •  אור פנימי  •  ראש תוך סוף
בי"ע דכללות
אבי"ע (השתלשלות כללית) אדם קדמון  •  עולם העקודים  •  עולם התוהו  •  אור ישר  •  אור חוזר  •  שם ע"ב  •  שם ס"ג  •  שם מ"ה  •  שם ב"ן
אבי"ע דפרטות
עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה עולם האצילות  •  עולם הבריאה  •  עולם היצירה  •  עולם העשייה  •  בי"ע  •  פרסא
סוגי השתלשלות
יש מאין  •  עילה ועלול  •  קפיצה ודילוג  •  אין ערוך

המושג יכולת מסביר איך יתכן שמאחדות פשוטה יתהווה ריבוי.

במקור הדברים מוסבר שה"יכולת להאיר" שייכת לדרגה הנקראת "אור הכלול בעצמותו", שהוא הדרגה העליונה משתי הדרגות באור אין סוף שלפני הצמצום (ובלשון חז"ל נקראת דרגה זו שמו של הקב"ה, כפי שאמרו "עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד").

במאמרים מאוחרים יותר "לוקחים" מושג זה כדי להסביר כמה עניינים דומים "נמוכים" יותר.

מקור המושג

מושג זה הוא "חידוש" של תורת החסידות. החסידות אמנם מייסדת את הביאור על מאמר רז"ל "קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד" ועל מאמר הזוהר "לאו אינון נהורין", אבל למעשה כל העניין כולו (כולל כל השמות המוזכרים בפסקה הקודמת) הם "חידוש" של החסידות, המסבירה ומרחיבה סוגיה זו לאורכה לרוחבה ולעומקה.

הצורך במושג

עד המשך תרס"ו היה בסדר ההשתשלות עניין יסודי שלא היה מוסבר כל צורכו: כיצד יתכן שיצא ריבוי מאחדות? דמאחר וה' יתברך הוא אחד באחדות פשוטה – כיצד יתכן שיצא ממנו ריבוי (עשר ספירות ואח"כ ריבוי נבראים)? ואולי הטעם שדוקא הרבי הרש"ב האריך להרחיב ולהסביר כאן, כי עיקר עניינו היה להביא אפילו את העניינים המופשטים ביותר להבנה והשגה "כמו נגלה", ולכן דוקא בתורתו מצאנו אריכות והרחבה עצומה בביאור עניין מופשט זה.

המשל והנמשל

יכולת לעשות משהו שונה בתכלית מ"כח" (פוטנציאל לאותו הדבר). כשאומרים על מישהו ש"בכח" הוא מסוגל לדבר זה, המשמעות היא ששורש הדבר כבר נמצא אצלו (לדוגמא, לאדם מבוגר שיש כח לזרוק אבן למרחק גדול יותר מאשר ילד קטן, הנה עוד לפני שזרק את האבן הכח לזה כבר קיים אצלו בפועל). לעומת זאת כשאומרים על מישהו שיש לו "יכולת" לאותו הדבר הכוונה היא שכשם שהוא יכול לעשותו כך בשווה ממש הוא יכול גם שלא לעשותו. כלומר, בעוד "כח" הוא מציאות (או מקור או שורש למציאות), הנה מצד ה"יכולת" מושללת המציאות לגמרי.

ובנמשל, 'יכולת' היא "קו התפר" או "נקודת החיבור" שבין אחדות ה' הפשוטה לריבוי, הנקודה הכללית הראשונה בה נעשה המעבר מאחדות לריבוי.

המשל להבנת עניינה

כדי לקרב לשכלנו ולהמחיש כיצד המושג "יכולת" שולל כל מציאות שאינה עצם האלוקות מביאים בחסידות ארבעה משלים: שלושה משלים זה למעלה מזה כדי להסביר מה לא נקרא יכולת, ומשל נוסף להסביר מה עניינה שלה.

לגבי ההבדל בין הספירות (דאצילות) לבין שורשן (שבכתר, באריך אנפין) מובא משל מההבדל בין האש כפי שהיא גלויה וכפי שהיא בגחלת: הספירות דאצילות נקראות "גילוי ההעלם" בלבד; כשם שבגחלת אין אש גלויה אבל מציאות אש כן קיימת בה, כך שורש הספירות שבכתר הוא כביכול מציאות ממשית של ספירות - אלא שהן כלולות במקורן ולכן אינן נרגשות. למעלה מזה הן הספירות כפי שהן בדרגת עולם העקודים. בעקודים עשר הספירות "עקודות בכלי אחד", היינו שהן דבר אחד ממש עם פשיטות האלוקות. והמשל לזה הוא מהאש כפי שהיא באבן הצור: כשם שבאבן הצור אין שום מציאות אש (אלא רק "תכונה" או "כח" שביכולה להוציא אש) כך הספירות דעקודים אינן מציאות ספירות כלל.

ועל זה מוסיף הרבי הרש"ב, שגם משל זה אינו מסביר עדיין את "נקודת החיבור" בין ריבוי (עשר ספירות) לפשיטות (אחדות ה' הפשוטה), כי בסופו של דבר גם התכונה להוציא אש היא תכונה נוספת על האבן עצמה, תכונה של האבן (ולא חלק ממנה עצמה), ומביא את המשל הרביעי - עניין ה"שם": לילד אין שום שייכות לשם מסויים עד שבפועל נותנים לו את שמו, כל עוד לא קראו לו בשמו. כשם שאפשר לקרוא לו בשם פלוני כך בדיוק באותו אופן, בשווה ממש אפשר לקרוא לו גם בשם אלמוני. לפני שקראו לו בשמו ישנה רק אפשרות לקרוא לו שם, אבל אין שום 'מציאות' של שם, ואפילו לא 'תכונה' של שם - ישנו רק 'הילד עצמו' בלבד. משל זה מסביר הייטב את אותה 'נקודת החיבור' שחפשנו בין הפשטות לריבוי, והוא המשל על הספירות כפי שהן באור אין סוף שלפני הצמצום: מצד אחד לא רק שאין כאן מציאות ספירות אלא גם לא שום שורש להן, אבל מצד שני כבר יש כאן 'אפשרות' לספירות.

אור הכלול בעצמותו

היכולת "נמצאת" כאמור בדרגת האור הכלול בעצמותו (הנעלית מאור אין סוף שלפני הצמצום). דרגה זו אינה כלל אור ואדרבה - היא מושללת האור הנמשך ממנה משלוש בחינות: א. שאינה אור, ב. שאינה עניין האור וג. שאינה בגדר האור.

ומכיון שאינה אור, לכן היא שונה מהאור הנמשך ממנה, וכמה עניינים: א. שהיא מאוחדת עם העצמות ממש (בשונה מהאור הנמשך, שהוא "מציאות"), ב. מכיון שהיא מאוחדת עם העצמות היא נצחית, ולכן היא אמת לאמיתו (ולא אמת "סתם" כאור הנמשך), ג. דרגה זו קדומה כקדמות העצמות (וזהו שעד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, שגם "שמו" היה קודם שנברא העולם, והיינו, אור הכלול בעצמותו).

אלא שדרגה זו אינה כלל "אור", אלא רק יכולת להאיר.

"יכולת" בשם המושאל

במקומות רבים בחסידות מושאל המושג המקורי של 'יכולת' לשני עניינים פרטיים שגם בהם אנו מוצאים מעין מעבר מאחדות פשוטה לריבוי.

א. עשר ספירות הגנוזות

כיצד יתכן שמאור אין סוף שלפני הצמצום (שהוא אור פשוט) יתהוו עשר ספירות? מוסבר בזה שאכן עשר הספירות שבו שונות ונעלות ומובדלות מכמה וכמה בחינות מהספירות שאחרי הצמצום, ועד שאינן כלל "מציאות" בפני עצמן אלא רק יכולת לעשר ספירות, שיכולות להתהוות מהן אחרי הצמצום.

ולעניין זה 'יכולת' אינה באור "הכלול בעצמותו" אלא באור שכבר נמשך (אור אין סוף שלפני הצמצום). היינו, דלמרות שדרגה זו הינה כבר "מציאות" לגבי האור הכלול בעצמותו, הנה לגבי האור שאחרי הצמצום ובפרט לגבי עשר הספירות היא נחשבת לאחדות פשוטה ורק "יכולה" להוציא עשר ספירות (ולא מוכרחת בזה).

ב. אדם קדמון/ נפש נושא כוחות

בדרגה נמוכה עוד יותר מובא מושג ה"יכולת" כדי להסביר כיצד נמשכים העולמות מדרגת אדם קדמון, וכיצד נמשכים כוחות הנפש מעצם הנפש. דהאופן בו כלולים כל פרטי העולמות בא"ק אינו שיש שם מקור להם אלא רק זה שיש ביכולתו להוציאם, וכדוגמת עצם הנפש לעומת כוחות הנפש (שכל ומידות).

תורת החסידות מכנה דרגה זו בשם "נפש נושא כוחות", לומר שבבחינה זו אין שום עניין מלבד הנפש עצמה (גם לא עניין המיוחד עם הנפש), כי זה שהנפש נושא כוחות הוא רק יכולת הנפש.

ולגבי עניין זה משייכים את ה"יכולת" לא"ק (או לדרגת הנפש כפי שהיא "נושאת כוחות"), למרות שלגבי אור אין סוף שלפני הצמצום דרגה זו היא כבר "מציאות ממש".