אור הירח

אור הירח (הלבנה) - בבריאת העולם, הלבנה נבראה כשהיא מאירה בדיוק כמו השמש, אך לאחר שהקב"ה החליש ומיעט את כוחה, אין לירח מצד עצמה אור בכלל, אלא היא מקבלת את אורה מהשמש ומחזירה האור לכדור הארץ, ולכן במשך ימי החודש מראה גודלה משתנה, לפי מיקומה מול השמש. בגאולה עתידה לחזור למצבה כמו שנבראה, ותאיר כמו השמש.

מיעוט הלבנה

בבריאת העולם כתוב "ויעש אלוקים את שני המאורות את המאור הגדול ואת המאור הקטן", בפסוק זה לכאורה יש אי הבנה, בתחילתה כתוב "שני המאורות בהשוואה" ולאחר מכן מחלק, הגדול והקטן. בגמרא מובא דיאלוג מענין שהתקיים בין הירח להקב"ה, בתחילה נבראו הריח והשמש שווים, שאלה הירח את הקב"ה "אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?" היינו מה הצורך בשני מאורות שווים? ענה הקב"ה: "לכי ומעטי עצמך!". ענתה הירח: "רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי?" ואכן פייס אותה הקב"ה בכמה דברים (וגם עליהם ענתה תשובה ולא הסתפקה בכך), א. "לכי ומשולי ביום ובלילה!" ענתה הירח "שרגא בטיהרא מאי מהני" [נר ביום מה מועיל]. ב."זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים" [בך ימנו עם ישראל את הימים והשנים]] ענתה הירח: "יומא נמי אי אפשר דלא מנו בי' תקופותא" [גם ביום משתמשים לחשב את התקופות]. ג."זיל ליקרו צדיקי בשמיך - יעקב הקטן שמואל הקטן" [יקראו לצדיקים על שמך]. ראה הקב"ה שהיא לא מתפייסת, ואמר: "הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הלבנה".

בחסידות

בחסידות מובאת השאלה, למה מלכתחילה לא ברא הקב"ה את אור הלבנה מועטת, ולאידך גיסא, אם הקב"ה ברא את הירח כך דווקא, למה הירח מערערת על כך.

ומוסבר שהשמש והירח נמשלים לשני החלקים שבתורה תורה שבכתב - השמש, ותורה שבעל פה הירח. מצד הקב"ה שניהם שווים, ולכן ברא את העולם באופן ששניהם אכן שווים, אך מצד האדם הלומד את התורה, יש הבדל, כי התורה שבעל פה היא רק "מקבלת" מהתורה שבכתב, ולכן טענת הירח הייתה צודקת, שמצד העולם, צריך להבדיל ביניהם, אך התכלית היא שבגאולה יתגלה גם מצד העולם שהתורה שבעל פה והתורה שבכתב באמת שווים ממש.

מיעוט בימי החודש

בחצי הראשון של החודש אור הירח גדל מיום ליום, ובחצי השני הוא מתמעט. ממבט שטחי, נראה שהאור המתמעט בסוף החודש מורה על העדר הגילוי, ופחות טוב מהגילוי בתחילת החודש.

אך לפי זה ישנם מספר תמיהות:

• מדוע ישנם כמה חגים שחלים בסוף החודש? ובמיוחד החגים הקשורים לפנימיות התורה (חנוכה, י"ט כסלו)?

• את ימי החודש אנחנו מונים ומוסיפים במספר, לפי איך שאור הירח מתרבה. אם כן בחצי השני של החודש, המספר היה צריך לרדת (ט"ו, י"ד, י"ג...)?

• ידוע הכלל שמעלין בקודש ואין מורידין. ואם כן, איך ניתן למעט באור הלבנה שמורה על בני ישראל?

הרבי מבאר, שמיעוט הלבנה אינו מורה על חיסרון, אלא להיפך, על מעלה גדולה עוד יותר מהגילוי שבחצי הראשון של החודש. כי זה שהאור נעלם בסוף החודש, זה בגלל שהוא מתקרב יותר לגוף השמש ולכן הוא פחות מקבל את הגילויים של השמש.

בסגנון של תורת החסידות: כשהירח מקבל את האור מהשמש, הוא בדרגא של מקבל -שמקבל את הגילויים מהשמש, אך אינו מתאחד עם עצם השמש; אך כשהאור נעלם, הירח יוצא ממצב של מקבל הגילויים ומתאחד עם העצם של השמש.

כמשל לספירת המלכות

בחסידות מובא אינסוף פעמים, דוגמה מאור הלבנה, שעל אף שכל האור שלה הוא לא מעצמה-(לית ליה מגרמיה - אין לה מעצמה) אלא ממה שקיבלה מהשמש, ובכל זאת היא מאירה את העולם עם אותו אור, כך גם ספירת המלכות, אשר היא הספירה האחרונה מהעשר ספירות, שמצד עצמה אין בה שום דבר עצמי, אלא כל ענינה שהיא מקבלת מהשש ספירות שמעליה שנמשלים לשמש, ואף על פי כן רק בכוחה להחיות ולהוות את העולמות עם אותו אור שהיא מקבלת מהספירות שמעליה, שזה כל ענין ספירת המלכות להחיות את העולם כל הזמן מהאור האלוקי שבה.

"והיה אור הלבנה כאור החמה"

בזמן הגאולה תחזור הלבנה ותאיר כמו השמש כמו שכתוב "והיה אור הלבנה כאור החמה", ישנו חילוק בין אופן הארת הלבנה בתקופה הראשונה של הגאולה לתקופה השניה. בתקופה הראשונה - ימות המשיח, תאיר הלבנה כאור החמה, היינו כמו האור של השמש עכשיו, בזמן הגלות, אך גם השמש תשתדרג בזמן הגאולה. בתקופה השניה (הנקראת) לעתיד לבוא, תאיר הלבנה גם יותר מהאור של השמש שיאיר אז.

וההסבר לזה בחסידות הוא, מכיוון שבתקופה הראשונה של הגאולה, יאירו רק הדרגות של הגילויים, והאורות, ולא דרגת העצמות, ולכן יהיו חילוקי דרגות בין ההמשכות וההארות, וממילא הלבנה אשר משולה לספירת המלכות, תהיה בדרגה שונה מהשמש. אך בתקופה השניה אז תתגלה הדרגה הגבוה ביותר העצמות, אזי ספירת המלכות תתעלה, ותשתווה לדרגות העליונות ביותר, ולכן הלבנה תאיר במלוא העוצמה בדיוק כמו השמש.

לקריאה נוספת

• תניא חלק ב' יב.
• ספר הערכים חלק ג' עמ' רצד.