| גרסה אחרונה |
הטקסט שלך |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| − | '''תורת החסידות''' היא שיטה ב[[עבודת השם]], דרכה האדם מתקרב אל בוראו. יסודותיה והדרכותיה [[התייסדות תורת החסידות|התגלו]] באמצע האלף השישי לבריאה במרכז [[אירופה]], על ידי ה[[בעל שם טוב]], והתפשטה על ידי תלמידיו הרבים. | + | '''תורת החסידות''' היא שיטה בעבודת ה' שהתיסדה ע"י ה[[בעל שם טוב]] והתרחבה והתפרטה על ידי ה[[חסידות הכללית]], והתקבלה באופן פנימי על ידי [[רבותינו נשיאנו]] של [[חסידות חב"ד]]. ענינה של תורת החסידות הוא הארה חדשה של אלוקות, המאירה באור חדש את כל רבדיה של ה[[תורה]]: למן הענינים העמוקים ביותר של חלקי ה[[סוד]] שבתורה, ועד העניינים השייכים לפשטי התורה ולמצוותיה המעשיות. |
| − |
| |
| − | תורת החסידות, היא למעשה הסבר של [[תורת הקבלה]], המפרטת את מבנה העולמות הרוחניים, השתלשלות והתהוות העולם, ומלמדת את טעמיה הצפונים של מצוות ה[[תורה]]. החסידות מדגישה שעל הלימוד להיות לימוד עם נשמה, המביא לידי מעשה בפועל ב[[עבודת המידות]], ואין די בלימוד סתמי, כמו כן קיום המצוות כולן צריך להיות בפנימיות בחיות ועבודת המוחין, וכלשון הבעש"ט {{ציטוטון|אני לא באתי לעולם אלא לתקן ולהחיות ה[[עצמות (איברי האדם)|עצמות]] היבשות, שבכל דבר יהיה חיות ונשמה}}{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=3122&st=&pgnum=22 לשונו במכתבו] אל רבי [[מנחם מנדל משקלוב]]}}.
| |
| | | | |
| − | החסידות שמה במרכז את הקב"ה, ומגלה שבכוחו של כל יהודי להגיע לדרגות רוחניות נעלות דווקא בעולם הזה, וזאת על ידי [[אמונה]], [[ביטחון]], [[שמחה]], ו[[השגחה פרטית]]. | + | אחד מיסודותיה של תורת החסידות הוא [[אהבת ישראל]] וההכרה כי בכל יהודי קיימת [[נפש אלוקית]] המאוחדת עם הקב"ה. בגלל קשר זה יש לכל יהודי האפשרות להגיע לדרגות הגבוהות ביותר של [[עבודת ה']]. תורת החסידות היא ההכנה לביאת ה[[משיח]], כנודע מתשובת המשיח לבעל שם טוב, "אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך החוצה". |
| | | | |
| − | בראשיתה סבלה החסידות מהתנגדות עזה ומרדיפות של ה[[ההתנגדות לתורת החסידות|מתנגדים]], זאת בעקבות חששם שתורת החסידות סוטה מדרך היהדות האותנטית, במשך השנים ירדה ההתנגדות וכיום כמעט ונעלמה כליל.
| + | ספר ה[[תניא]] הוא ה[[התורה שבכתב]] של תורת החסידות, וספרי המאמרים של [[רבותינו נשיאנו]] הם ה[[תורה שבעל פה]] של תורת החסידות. |
| − | | |
| − | [[חסידות חב"ד]] הינה ההמשך העיקרי לתורת [[הבעל שם טוב]] ו[[המגיד ממעזריטש]] מבין חצרות החסידות, בהיקף כמות הספרות ובביאוריה הרבים והעמוקים בחסידות. [[נשיאי חב"ד]] הסבירו את רעיונותיה של תורת החסידות, ובנו שיטה מסודרת דרכה ידבק האדם בה'. כמו כן על ידי מייסדה נכתבה ה'תורה שבכתב' של תורת חסידות חב"ד (מאחר והבעל שם טוב והמגיד ממזריטש לא כתבו ספרים) - ספר התניא. | |
| | | | |
| | ==שלוש שיטות ביהדות== | | ==שלוש שיטות ביהדות== |
| שורה 13: |
שורה 9: |
| | ראשיתה בתנועת ה[[חסידות]] שיסד ה[[בעל שם טוב|בעש"ט]]. | | ראשיתה בתנועת ה[[חסידות]] שיסד ה[[בעל שם טוב|בעש"ט]]. |
| | | | |
| − | תנועה זו ייסדה שיטה ב[[עבודת השם]], שבאה בנוסף לשתי שיטות מרכזיות ביהדות שקדמו לה. | + | תנועה זו ייסדה שיטה בעבודת ה', שבאה בנוסף לשתי שיטות מרכזיות ביהדות שקדמו לה. |
| | + | |
| | | | |
| | ===שיטת החקירה=== | | ===שיטת החקירה=== |
| | | | |
| − | ב[[שיטת החקירה]] אנו מכירים ספרים כגון ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, [[מורה הנבוכים]] ל[[הרמב"ם]], ועוד. | + | ב[[שיטת החקירה]] אנו מכירים ספרים כגון ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, מורה הנבוכים להרמב"ם, ועוד. |
| | | | |
| − | ספרים אלה דנים במציאות הבורא והוכחות לקיומו, הוכחות לעיקרים ביהדות כגון אחדות הבורא, [[תורה שבכתב|תורה מן השמים]] אמיתות ה[[תורה שבעל פה]] ועוד. | + | ספרים אלה דנים במציאות הבורא והוכחות לקיומו, הוכחות לעיקרים ביהדות כגון אחדות הבורא, תורה מן השמים, אמיתות התורה-שבעל-פה ועוד. |
| | | | |
| | מחברי הספרים האלה משתמשים בראיות הנובעות מן השכל האנושי, ומכוונות להיכנס אל השכל האנושי של הקורא, בכדי שראיות אלה יכנסו לשכל הקורא, ויאמתו אצלו בהבנה שכלית ברורה כִּרְאִיָּה מוחשית את הדברים שברצונם להעביר לו. | | מחברי הספרים האלה משתמשים בראיות הנובעות מן השכל האנושי, ומכוונות להיכנס אל השכל האנושי של הקורא, בכדי שראיות אלה יכנסו לשכל הקורא, ויאמתו אצלו בהבנה שכלית ברורה כִּרְאִיָּה מוחשית את הדברים שברצונם להעביר לו. |
| שורה 27: |
שורה 24: |
| | ===שיטת המוסר=== | | ===שיטת המוסר=== |
| | | | |
| − | שיטת המוסר לעומת-זאת, מתעסקת בתיקון המידות. | + | שיטת המוסר לעומת-זאת, מתעסקת בתיקון המידות, בדומה לשיטת הרפואה הראשונה שהבאתי בהקדמה. |
| − | [[קובץ:הרייצ.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אדמו"ר הריי"צ]]
| |
| − | [[אדמו"ר הריי"צ]] מסביר את עניינה של שיטת המוסר בשיחה שאמר, ונדפסה ב"קונטרס תורת החסידות":
| |
| | | | |
| − | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=.. והאדם כשהוא מתנהג כבעל חי, הנה הוא גרוע יותר מבעל חי. דהבעל חי אין לו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת ה[[גוף]] ותאוותיו. אבל האדם שיש בו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת הגוף, כמו במעלת המדות טובות, ובמעלת המושכלות, ובוחר בתאוות גופניות הוא גרוע ומזוהם יותר מכמו, להבדיל, הבעל חי.
| + | [[אדמו"ר הריי"צ|הרבי הקודם מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זי"ע]] מסביר את עניינה של שיטת המוסר ב"קונטרס תורת החסידות" אות י"ב: |
| | | | |
| − | וחכמת ביטול החומר הבא על ידי הוראת מיאוסם שקוצם ותיעובם של תענוגות ותאוות גופניות, וגודל העונש ביסורי [[גיהנום]] והדומה, אשר יענש האדם בגלל המשכתו אחר תאוות הגוף, היא חכמת המוסר}}
| + | "...והאדם כשהוא מתנהג כבעל-חי, הנה הוא גרוע יותר מבעל-חי. דהבעל-חי אין לו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת-הגוף ותאוותיו. אבל האדם שיש בו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת-הגוף, כמו במעלת המדות-טובות, ובמעלת המושכלות, ובוחר בתאוות גופניות הוא גרוע ומזוהם יותר מכמו, להבדיל, הבעל-חי. |
| | | | |
| − | תורת המוסר אם-כן, עוסקת ב"חבישת הפצעים החיצוניים", בתיקון מידת הגאוה, העצלות, הכעס וכדומה. דוגמא מצוינת לקו הזה נמצא בספר "מסילת-ישרים" להרמח"ל, למשל.
| + | וחכמת ביטול החומר הבא ע"י הוראת מיאוסם שקוצם ותיעובם של תענוגות ותאוות גופניות, וגודל העונש ביסורי גיהנם והדומה, אשר יענש האדם בגלל המשכתו אחר תאוות הגוף, היא חכמת המוסר". |
| | | | |
| − | ===שיטת החסידות לעומת השיטות האחרות ===
| + | תורת המוסר אם-כן, עוסקת ב"חבישת הפצעים החיצוניים", בתיקון מידת הגאוה, העצלות, הכעס וכד'. דוגמא מצוינת לקו הזה נמצא בספר "מסילת-ישרים" להרמח"ל, למשל. |
| | | | |
| − | תורת החסידות לא באה לבטל את עניינם של שתי השיטות האחרות, שיטת המוסר ו[[שיטת החקירה]], אלא להוסיף עליהן.
| + | ===שיטת החסידות לעומת השיטות שקדמו לה=== |
| | | | |
| − | תורת החסידות על פי שיטת חב"ד טוענת שאין להסתפק בפניה אל השכל האנושי והתעסקות איתו בלבד, כמו גם אין להתעסק ב"חבישת הפצעים החיצוניים" לבד. | + | תורת החסידות לא באה לבטל את עניינם של שתי השיטות שקדמו לה, שיטת המוסר ו[[שיטת החקירה]], אלא להוסיף עליהן. |
| | | | |
| − | באותו קונטרס כותב אדמו"ר הריי"צ:
| + | תורת החסידות טוענת שאין להסתפק בפניה אל השכל האנושי והתעסקות איתו בלבד, כמו גם אין להתעסק ב"חבישת הפצעים החיצוניים" לבד. |
| | | | |
| − | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=.. וביחוד תורת חסידות [[חב"ד]], עם היותה חקירה אלוקית עיונית בעומק נפלא, הנה בכל זאת מבארת כל השכלה עיונית בביאור רחב בדוגמאות ומשלים קרובי ההשגה, ומסברת בעין יפה עד אשר יהיה מובן ומושג גם לקטני ההשגה.
| + | אודות תורת החסידות, כותב [[אדמו"ר הריי"צ|הרבי הקודם]] בקונטרס הנ"ל אות א': |
| | | | |
| − | כאורח לימודי המושכלות מן הקל אל החמור, הנה כן הוא גם ב[[לימוד החסידות|לימוד תורת החסידות]], אשר מוליך הוא משליבה לשליבה, בסולם החכמה והמדע}}
| + | "...וביחוד תורת חסידות חב"ד, עם היותה חקירה אלוקית עיונית בעומק נפלא, הנה בכל-זאת מבארת כל השכלה עיונית בביאור רחב בדוגמאות ומשלים קרובי ההשגה, ומסברת בעין יפה עד אשר יהיה מובן ומושג גם לקטני ההשגה. |
| | | | |
| − | [[קובץ:א.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אדמו"ר הרש"ב]]
| + | כאורח לימודי המושכלות מן הקל אל החמור, הנה כן הוא גם בלימוד תורת החסידות, אשר מוליך הוא משליבה לשליבה, בסולם החכמה והמדע". |
| | | | |
| | הוי-אומר, שאף החסידות מתעסקת עם שכל האדם, אולם לא בסגנון של חכמת החקירה. | | הוי-אומר, שאף החסידות מתעסקת עם שכל האדם, אולם לא בסגנון של חכמת החקירה. |
| שורה 55: |
שורה 50: |
| | חכמת החקירה מביאה רעיונות וראיות שאף מקורן הן בשכל אנושי, ואינן פונות אלא רק לשכל האנושי. | | חכמת החקירה מביאה רעיונות וראיות שאף מקורן הן בשכל אנושי, ואינן פונות אלא רק לשכל האנושי. |
| | | | |
| − | תורת החב"ד אמנם פונה אל השכל האנושי ודורשת שהוא יקבל בשכלו בהבנה ברורה ועיונית את המושכלות שתורת החסידות מציעה לפניו, אך המושכלות עצמן אין מקורן בשכל אנושי, כי אם אלוקי. | + | תורת החב"ד (שעל-כן נקרא שמה חב"ד – חכמה בינה ודעת, שהרי זהו חידושה על ה[[חסידות הכללית]], עיון שכלי בהדרגה בחכמות אלוקיות, ולא הסתפקות בהלהבת מידות-הלב לבד) אמנם פונה אל השכל האנושי ודורשת שהוא יקבל בשכלו בהבנה ברורה ועיונית את המושכלות שתורת החסידות מציעה לפניו, אך המושכלות עצמן אין מקורן בשכל אנושי, כי אם אלוקי. בתורת החסידות מבוארים דרגות אלוקיות כפי שהם משתלשלים מהעולמות העליונים עדל מטה, בסדר מסודר ובהיר, עם משלים שמקפידים שהאדם לא יְגַשֵּׁם ח"ו את הדברים והדרגות האלוקיות עליהן הוא לומד לדברים גשמיים, ועם-זה ירגיש שייכות לחומר הנלמד עד שזה יפעל עליו את פעולתו. שכן תורת החסידות לא מתעסקת עם השכל לבדו, כי אם שואפת ודורשת מהאדם שיוריד מושכלות אלו ויתקע בהן מחשבתו בדעתו, עד שיפעלו על הרגש-הלב ממש. כפי שממשיך וכותב הרבי הקודם: |
| − | | |
| − | בתורת החסידות מבוארים דרגות אלוקיות כפי שהם משתלשלים מהעולמות העליונים עד למטה, בסדר מסודר ובהיר, עם משלים שמקפידים שהאדם לא יְגַשֵּׁם ח"ו את הדברים והדרגות האלוקיות עליהן הוא לומד לדברים גשמיים, ועם-זה ירגיש שייכות לחומר הנלמד עד שזה יפעל עליו את פעולתו. | |
| − | | |
| − | וכפי שממשיך וכותב אדמו"ר הריי"צ:
| |
| − | | |
| − | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= אמנם יתרון לתורת החסידות בזה, אשר מעוררת גם רגשי הלב להתפעל באותה המידה שבלב המחויבת מידיעתה והשכלתה של ההשכלה ההיא, אשר למד בתורת החסידות}}
| |
| − | | |
| − | קשה לבני השיטות האחרות להבין כיצד אפשר להתעסק עם שני קצוות קיצוניים כל כך באישיות האדם, השכל הקר והלב החם ולדרוש שזה ישפיע על זה.
| |
| − | | |
| − | בשנת תרנ"ה (1895) ישבו קבוצה של יהודים משכילים אצל ה[[אדמו"ר הרש"ב]]. ואחת השאלות שהפנו לרבי הייתה:
| |
| − | | |
| − | "תורת החסידות מהי? מצד אחד - אמרו - נראה שתורת החסידות היא פילוסופיה דתית עמוקה העוסקת ומוצאת הסברה מקיפה על העניינים העמוקים של מציאות הבורא ובריאת העולם.
| |
| − | | |
| − | מאידך גיסא - תורת חב"ד מדליקה בלב האדם להב-שלהבת בשעת קיום מצווה ומביאה את האדם ל[[אהבת ישראל]]. תורת חב"ד - הטעימו - כוללת שני קטבים נוגדים לכאורה: הבנה קרה ורגש לוהט.
| |
| | | | |
| − | אכן - ענה להם הרבי הרש"ב - זוהי חסידות. הרגש הלוהט והנלהב בתוך ההבנה השכלית בלווית בחינה מסוימת.
| + | "אמנם יתרון לתורת החסידות בזה, אשר מעוררת גם רגשי הלב להתפעל באותה המידה שבלב המחויבת מידיעתה והשכלתה של ההשכלה ההיא, אשר למד בתורת החסידות". |
| | | | |
| − | (הבחינה היא:) מתי ההבנה החסידית אמיתית? כשהמבין מתפלל עם אותה הבנה שהבין והשיג, ה[[תפילה]] הנלהבת היא הבחינה של ההבנה האמיתית! ומתי תפילה אמיתית? כשאחרי התפילה מתנהגים במידות טובות".
| + | ==שלמות העיסוק באישיות האדם== |
| | | | |
| − | ==תורת חסידות חב"ד==
| + | תורת החסידות היא בעצם תורה שכלית, שמטרתה להשפיע על רגשי הלב עד שיפעלו שינוי באדם ובמידותיו. |
| | | | |
| − | {{ערך מורחב|ערך=[[תורת חסידות חב"ד]], [[לימוד החסידות]]}}
| + | אומר הרבי הקודם באחת משיחותיו: |
| − | תורת חסידות חב"ד מתאפיינת בעמקותה וחתירתה להבין את עומק העניינים המבוארים ב[[תורת הקבלה]] על דרך עבודת השם. שיטה זו מיוסדת בשורשה על תורות ודרך הבעל שם טוב, אך ממשיכה בעיקר את דרכו של המגיד ממעזריטש, בהרחבה מסויימת. מסיבה זו, היו שהגדירו את הבעל שם טוב, המגיד ממעזריטש ואדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד, כשלשת הספירות העליונות הנקראות [[חכמה בינה דעת]], ואשר ראשי תיבות של שמם היא המילה "חב"ד".
| |
| | | | |
| − | ==הכנה לביאת המשיח==
| + | "חסידות כוללת שני עניינים עיקריים: |
| − | תורת החסידות היא ההכנה לביאת ה[[משיח]], כנודע מתשובת המשיח לבעל שם טוב, "אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך החוצה".
| |
| | | | |
| − | ספר ה[[תניא]] הוא ה[[תורה שבכתב]] של תורת החסידות, וספרי המאמרים של [[רבותינו נשיאנו]] הם ה[[תורה שבעל פה]] של תורת החסידות.
| + | א) הבנת כל הלכה בשרשה ומקורה העצמי ברוחניות, כלומר בספירות ומדריגות בכל עולם ועולם לפי עניינו כמבואר בדא"ח (דא"ח – דברי אלקים חיים – כינוי למאמרי החסידות בז'רגון החב"די). |
| | | | |
| − | תורת החסידות התגלתה דווקא בדורות האחרונים, כהכנה ל[[גאולה]] האמיתית והשלימה שאז תתגלה [[פנימיות התורה]] במימד מוחשי הנראה לעין כל אדם.
| + | ב) הבנת כל עניין בעבודה (קרי – עבודת ה'), היינו אף שהיא חכמה ושכל אלוקי ודין התורה, מכל-מקום יש למצוא בזה עניין בעבודה בהנהגת האדם בחיי עולם-הזה". |
| | | | |
| − | בחסידות מובא כי פנימיות התורה היא בחינת ה[[טל תורה]] שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים.
| + | קשה לבני השיטת האחרות להבין כיצד אפשר להתעסק עם שני קצוות קיצוניים כ"כ באישיות האדם, השכל הקר והלב החם ולדרוש שזה ישפיע על זה. |
| | | | |
| − | ==התנוצצות הגאולה==
| + | בשנת תרנ"ה (1895) ישבו קבוצה אצל ה[[אדמו"ר הרש"ב|אדמו"ר החמישי של חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסאהן זי"ע מליובאוויטש]]. ואחת משאלותיהם אל הרבי היתה: |
| − | חז"ל אומרים "ששה אלפי שנים העולם קיים". ששת אלפי השנים מכוונים לששת ימי בראשית, כפי שנאמר:{{הערה|תהלים צ, ד.}} "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול", לגבי [[הקב"ה]] – אל"ף שנים נחשבים כיום אחד, והאלף השביעי – העולם הבא – משול לשבת, "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".
| |
| − |
| |
| − | שני האלפים האחרונים מתוך ששת ה"ימים" נקראים בחז"ל "ימות המשיח", כלומר – שתוכנם הוא גילוי אורו של משיח.{{מקור|מה המקור להסבר זה בדברי הגמ'}} וכשם שבמעשה בראשית דווקא בסיום היום השישי נברא האדם – תכלית הבריאה, כך גם באלף השישי (בסופו) תהי'ה ביאת המשיח, וכל ייעודי התורה על ימות המשיח הוא בתוך זמן זה (בתוך ששת אלפי השנים שבהם העולם קיים).{{מקור|מאיפה השייכות בין ביאת המשיח לבריאת האדם? באור החיים פנחס מובא שבבורו של יום השישי תבוא הגאולה ובלי קשר לבריאת האדם.}}
| |
| | | | |
| − | ומובא שמתקופת האלף השישי שכנגד ערב שבת, ובמיוחד במחציתו השני'ה (כיון שהמחצית הראשונה משולה לליל שישי) – משנת ה' אלפים ת"ק ואילך, התחיל להפציע שחר הגאולה ואורו של משיח החל להתנוצץ בעולם. ובלשון האור החיים הקדוש: "ויתחילו ניצוצי גילוי הגאולה בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום". וככל שמתקרבים יותר לסיומו, מתחזקת יותר התנוצצות זו.{{הערה|אור החיים על התורה ויקרא ו, ב. במדבר כו, יט.}}{{הערה|חשבון נוסף מובא בספרים שיומו של [[הקב"ה]] הוא רק יום של 12 שעות. ראה מקדש מלך על זוהר חלק א קיז, א. וכן משמע ברמב"ן וברבינו בחיי בראשית ב, ג. וראה ספר המאמרים תש"ט עמוד 245. (ולהעיר מפירוש [[רש"י]] בתהלים שם: "כי יום אחד של [[הקב"ה]] ומעט מן הלילה של הקב"ה הם אלף שנים" עיין שם.)}}
| + | "תורת החסידות מהי? מצד אחד – אמרו – נראה שתורת החסידות היא פילוסופיה דתית עמוקה העוסקת ומוצאת הסברה מקיפה על העניינים העמוקים של מציאות הבורא ובריאת העולם. |
| | | | |
| − | וזהו על פי מה שכתוב בפסוק והי' ביום השישי והכינו כו' שצריך הכנה לשבת, ומצוה על פי שו"ע לטעום מכל מאכל שנתבשל לשבת שנאמר טועמי' חיים זכו. הרמז בזה על פי תורת החסידות שבכללות העולם אזי האלף השביעי נקרא "יום שכולו שבת", ואז תהי' הסעודה מלויתן ושור הבר, וידוע הפירוש על פי חסידות שיתגלה פנימיות התורה על ידי משיח שיבוא בב"א, וזה נקרא סעודת הצדיקים מנשמות הנקראים [[נוני ימא]], שהם נקראים לויתן מתורה ומצוות שלהם, וכל נשמות מ[[עלמא דאתגליא]] מתורה ומצוות שלהם נקראים [[שור]] הבר, ועל כן כיון שהתחיל יום השישי שנת ת"ק הייתה הזכות והמצוה לטעום מהמאכלים של שבת, ולכן נשלח לעולם הזה [[הבעש"ט]] לגלות פנימיות התורה, וכל מה שיתגלה פנימי' התורה על ידי הצדיקי' עד ביאת המשיח זה נקרא טעימא בעלמא, ועיקר הסעודה תהי' לעתיד אבל קודם לזה לא הי' ביכולת לנשמות בגופים לטעום מאילנא דחיי{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/bsht/kst/3/418&search=%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%99%D7%9D כתר שם טוב ע' תיח] - מדברי אדמו"ר הרש"ב.}}.
| + | מאידך גיסא – תורת חב"ד מדליקה בלב האדם להב-שלהבת בשעת קיום מצווה ומביאה את האדם לאהבת-ישראל. תורת חב"ד – הטעימו – כוללת שני קטבים נוגדים לכאורה: הבנה קרה ורגש לוהט. |
| | | | |
| − | התנוצצות זו באה בהתגלות בתורת החסידות שהיא הדרגה העמוקה ביותר בתורה, המכונה דרגת ה[[יחידה]]. שהיא גילוי מתורתו של [[מלך המשיח#דרגתו|משיח]] שעניינו [[יחידה]] הכללית של [[נשמה|נשמות]] ישראל.{{הערה|1=קונטרס עניינה של תורת החסידות, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15911&st=&pgnum=151 ספר המאמרים תרס"ג עמוד קמ"ב] ועוד}}
| + | אכן – ענה להם הרבי הרש"ב – זוהי חסידות. הרגש הלוהט והנלהב בתוך ההבנה השכלית בלווית בחינה מסוימת. |
| | | | |
| − | נאמר בזהר הקדוש, כי בהתקרב ימי המשיח יתגלו לכולם רזי התורה, התגלות זו היא הכנה הכרחית לגאולה, ועל ידי זה "יפקון מן גלותא ברחמין". וכן ישנה התגלות בחינת משיח, כפי שמבאר זאת [[אדמו"ר הזקן]] בעל התניא "על ידי צדיקי קדושי עליון שהיו בהתחלות ת"ק לאלף השישי כידוע", וכדלקמן.
| + | (הבחינה היא:) מתי ההבנה החסידית אמיתית? כשהמבין מתפלל עם אותה הבנה שהבין והשיג, התפילה הנלהבת היא הבחינה של ההבנה האמיתית! ומתי תפילה אמיתית? כשאחרי התפילה מתנהגים במידות טובות". |
| | | | |
| − | ==ראו גם== | + | ==קישורים== |
| − | *[[פורטל:תורת החסידות]]
| |
| − | *[[חסידות]]
| |
| − | *[[הפצת המעיינות]]
| |
| − | *[[התייסדות תורת החסידות]]
| |
| − | *[[ההתנגדות לתורת החסידות]]
| |
| | | | |
| − | ==קישורים חיצונים==
| + | *[http://www.chabad.org.il/Forum/Forum.asp?CategoryID=559 פורום "תורת החסידות"] ב[[אתר צעירי חב"ד]]. |
| − | * [https://col.org.il/files/old/pics/inbox/2784387_1955792.pdf קונטרס נחיצות לימוד תורת החסידות], בהוצאת [[אוצר החסידות]] | |
| | | | |
| − | {{הערות שוליים}}
| + | [[קטגוריה:מושגים כלליים]] |
| − | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | |
