עריכת הדף "תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק מ"ז"

'''פרק מז והנה''' בכל [[דור]] ו[[דור]] וכל [[יום]] ו[[יום]] חייב [[אדם]] [[ראיה|לראות]] עצמו כאילו הוא [[יציאת מצרים|יצא]] היום מ[[מצרים]]. והיא יציאת [[נפש אלוקית|נפש האלהית]] ממאסר ה[[גוף]] [[משכא דחויא]] ליכלל ביחוד אור [[אין סוף ברוך הוא]] על ידי עסק ה[[תורה]] וה[[מצוות|מצות]] בכלל ובפרט בקבלת מלכות שמים ב[[קריאת שמע]] שבה מקבל וממשיך עליו יחודו יתברך בפירוש באמרו ה' אלהינו ה' אחד. וכמו שכתבתי לעיל כי אלהינו הוא כמו אלהי אברהם וכו' לפי שהיה בטל ונכלל ביחוד אור [[אין סוף ברוך הוא]] רק שאברהם זכה לזה במעשיו והילוכו בקודש ממדרגה למדרגה. כמו שאיתא ויסע אברם הלוך ונסוע וגו': 

אבל אנחנו ירושה ומתנה היא לנו שנתן לנו את תורתו והלביש בה רצונו וחכמתו יתברך המיוחדים במהותו ועצמותו יתברך בתכלית היחוד והרי זה כאלו נתן לנו את עצמו כביכול. כמו שאיתא ב[[זוהר]] הקדוש על פסוק ויקחו לי תרומה [דלי כלומר אותי והווה ליה לומר ותרומה אלא משום דכולא חד עיין שם היטב]: 

וזהו שאיתא ותתן לנו ה' אלהינו באהבה כו' כי באור פניך נתת לנו ה' אלהינו כו' ולזה אין מונע לנו מ[[דביקות]] הנפש ביחודו ואורו יתברך אלא הרצון שאם אין האדם רוצה כלל ח"ו לדבקה בו כו'. אבל מיד שרוצה ומקבל וממשיך עליו אלהותו יתברך ואומר ה' אלהינו ה' אחד הרי ממילא נכללת נפשו ביחודו יתברך דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח והיא בחינת [[יציאת מצרים]] ולכן תקנו פרשת [[יציאת מצרים]] בשעת קריאת שמע דווקא. אף ש[[מצוות זכירת יציאת מצרים|היא]] מצוה בפני עצמה ולא ממצות קריאת שמע כדאיתא ב[[מסכת ברכות|גמרא]] ו[[שולחן ערוך|פוסקים]] אלא מפני שהן דבר אחד ממש. וכן בסוף פרשת [[יציאת מצרים]] מסיים גם כן אני ה' אלהיכם והיינו גם כן כמש"ל:<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|א]]</noinclude>
גרסה אחרונה		הטקסט שלך
שורה 3:		שורה 3:
	אבל אנחנו ירושה ומתנה היא לנו שנתן לנו את תורתו והלביש בה רצונו וחכמתו יתברך המיוחדים במהותו ועצמותו יתברך בתכלית היחוד והרי זה כאלו נתן לנו את עצמו כביכול. כמו שאיתא ב[[זוהר]] הקדוש על פסוק ויקחו לי תרומה [דלי כלומר אותי והווה ליה לומר ותרומה אלא משום דכולא חד עיין שם היטב]:		אבל אנחנו ירושה ומתנה היא לנו שנתן לנו את תורתו והלביש בה רצונו וחכמתו יתברך המיוחדים במהותו ועצמותו יתברך בתכלית היחוד והרי זה כאלו נתן לנו את עצמו כביכול. כמו שאיתא ב[[זוהר]] הקדוש על פסוק ויקחו לי תרומה [דלי כלומר אותי והווה ליה לומר ותרומה אלא משום דכולא חד עיין שם היטב]:

−	וזהו שאיתא ותתן לנו ה' אלהינו ~~ב[[אהבה]]~~ כו' כי באור פניך נתת לנו ה' אלהינו כו' ולזה אין מונע לנו מ[[דביקות]] הנפש ביחודו ואורו יתברך אלא הרצון שאם אין האדם רוצה כלל ח"ו לדבקה בו כו'. אבל מיד שרוצה ומקבל וממשיך עליו אלהותו יתברך ואומר ה' אלהינו ה' אחד הרי ממילא נכללת נפשו ביחודו יתברך דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח והיא בחינת [[יציאת מצרים]] ולכן תקנו פרשת [[יציאת מצרים]] בשעת קריאת שמע דווקא. אף ש[[מצוות זכירת יציאת מצרים\|היא]] מצוה בפני עצמה ולא ממצות קריאת שמע כדאיתא ב[[מסכת ברכות\|גמרא]] ו[[שולחן ערוך\|פוסקים]] אלא מפני שהן דבר אחד ממש. וכן בסוף פרשת [[יציאת מצרים]] מסיים גם כן אני ה' אלהיכם והיינו גם כן כמש"ל:<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא\|א]]</noinclude>	+	וזהו שאיתא ותתן לנו ה' אלהינו באהבה כו' כי באור פניך נתת לנו ה' אלהינו כו' ולזה אין מונע לנו מ[[דביקות]] הנפש ביחודו ואורו יתברך אלא הרצון שאם אין האדם רוצה כלל ח"ו לדבקה בו כו'. אבל מיד שרוצה ומקבל וממשיך עליו אלהותו יתברך ואומר ה' אלהינו ה' אחד הרי ממילא נכללת נפשו ביחודו יתברך דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח והיא בחינת [[יציאת מצרים]] ולכן תקנו פרשת [[יציאת מצרים]] בשעת קריאת שמע דווקא. אף ש[[מצוות זכירת יציאת מצרים\|היא]] מצוה בפני עצמה ולא ממצות קריאת שמע כדאיתא ב[[מסכת ברכות\|גמרא]] ו[[שולחן ערוך\|פוסקים]] אלא מפני שהן דבר אחד ממש. וכן בסוף פרשת [[יציאת מצרים]] מסיים גם כן אני ה' אלהיכם והיינו גם כן כמש"ל:<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא\|א]]</noinclude>