|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| − | צרור סיפורים מתוך הספר "ראובן" שקובץ ע"י חנוך שחר
| |
| | | | |
| − | 7. כולם טובים – באחת ההזדמנויות, כשהיה כינוס גדול במרכז הארץ של צא"ח , וכינוס נוסף בצפון, ביקש ממני ראובן להתניע את הרכב ולהגיע לאחד הכינוסים. כשהגענו לכינוס, נכנס ראובן פנימה, עשה סיבוב בכל האולם, אמר שלום לכולם ויצא. יצאנו החוצה ואז ראובן אמר לי "קדימה, עכשיו ניסע לכינוס השני" וכך אחרי נסיעה ארוכה לכינוס הראשון, החלה עוד נסיעה ארוכה, לכינוס השני. גם שם, ראובן נכנס לאולם, עשה סיבוב בכל האולם, אמר שלום לכולם ויצא החוצה. משם חזרנו לחיפה. ראובן השתדל מאוד לא לנקוט עמדה לצד זה או אחר, כי בשבילו, כולם טובים. וחילוקי הדעות לגביו הם בסך הכל חילוקי דעות ולא יותר. בטח לא סיבה לפילוג והיפך אהבת ישראל. (דורון שפי)
| |
| − | 8. אבל - בחור ברמת אביב שראובן הוכיח אותו על פרט כל שהוא החל להצטדק " אבל ראובן...." וראובן השיב: "אבל... אשמים אנחנו. כל פעם שתאמר אבל, תזכור ש 'אבל... אשמים אנחנו' וכמו שהתרגום מתרגם בקושטא חיבין אנחנא. פירוש בקושטא הוא 'באמת'. שהאמת היא שהכל מתחיל מאיתנו , אז כשיהודי מתחיל להתנצל (לשון ירידה) הוא צריך להבין היכן טמונה האמת (האבל). (שמחה זילברשטרום)
| |
| − | 9. כי לא מחשבותיי מחשבותיכם – באחת היחידויות כשנכנס ראובן לרבי, היה בטוח שהרבי יורה לו לעזוב את העבודה "הגשמית" על הטרקטור ויורה לו להתמסר כולו ללימוד. מה גדולה הייתה הפתעתו שהרבי עודד אותו להמשיך ולעבוד במחצבה. (שמחה זילברשטרום)
| |
| − | 18. מגיע לו - סיפר ראובן: "בליל שבת הלכתי מול בית חיינו וראיתי אור בחדר של הרבי, טיפסתי והצצתי לחדר. ראיתי את הרבי יושב על הכסא, נשען על המשענת, ושתי ידיו על משענות היד, ככה, יושב ולומד גמרא. שמחתי מאוד ואמרתי לעצמי, שמגיע ליהודי הזה לשבת כמו שצריך, בנוחיות ככה, כמו מלך". (לייזי ווילשנסקי)
| |
| − | 19. אפילו בלובביטש - ראובן נכנס לחדר האוכל ברמת אביב בערב שבת והחבר'ה התחילו לנגן ניגונים. ראובן היסה אותם ואמר: "ר' מענדל אמר ש 'אפילו בלובביטש' - בדגים היה שקט. תעשו קידוש, תיטלו ידיים, תאכלו דגים ורק אחרי כן תנגנו ניגונים".(לייזי ווילשנסקי)
| |
| − | 25. ממי מתפעל? - סיפר ראובן סיפור שהיה עד לו, ולקח ממנו הוראה בפועל "הרב שמואל דוכמן היה קבוע משתכר בשמחת תורה והרבי תמיד היה מביט בו לפני ההקפות. הוא היה מוציא את כולם ידי חובת 'עד דלא ידע' . פעם אחת הגיעו קרובי משפחתו מצד אשתו שלא היו מאנ"ש וזוגתו התחננה שלא ישתכר השנה כדי לא לפגוע בהם. וכדי שלא יהיה חילול ה' ו 'חילול שם לובביטש'. כשנכנס הרבי להקפות, הביט בו ושאל מה קרה? השיב לו הרב דוכמן שאלו הם פני הדברים. אמר לו הרבי: " מי אמר שאתה צריך להתפעל מהם? אולי הם צריכים להתפעל ממך?" וה'בכן' הוא שלא צריך להתכופף בפני איש בנושאים דתיים, ואם הולכים אם 'גאון יעקב' זה משפיע על הסובבים". (לייזי ווילשנסקי)
| |
| − | 26. אלול – אחד הבחורים ברמת אביב החליט לטוס לרבי בחודש אלול, ניגש לראובן ואמר לו: "ראובן אני טס לרבי לחגים, תן לי צידה לדרך" ראובן ענה לו: "מעבר לכל מה שלמדנו על אלול, המלך בשדה, מראה פנים שוחקות לכולם, העניין לטוס לרבי וכל שאר העניינים, יש עניין נוסף באלול – צריכים גם ..... לחזור בתשובה!" (מ.מ. פרידמן)
| |
| − | 29. אמונה – לבחור שאמר שאין לו אמונה, הסביר ראובן: "אמונה מלשון אימונים, כמו רופא שאחרי שלמד כל כך הרבה שנים, הנה השם שלו הוא תוצאה של האימונים (ניסיון) ולא של הלימודים. ככה גם אנחנו צריכים להתאמן, ע"י הניסיונות והעמידה בהם נרכש הניסיון (האמון והאימון) (אברהם פסח)
| |
| − | 30. היכל הנגינה – בשיחה שניהל ראובן עם אדם העוסק במוסיקה, הסביר לו את העניין, שהיכל התשובה והיכל הנגינה סמוכים, וצריך רק לעבור מהיכל הנגינה להיכל התשובה. והמשיך ראובן: "אבל מה לעשות, יש מי שנעצר בעולם הנגינה – 'פוץ מוסיקה' (נאמר בקול מתקתק, צפוני כזה). שטינקר! (צעק ראובן) הנאצים נתקעו בנגינה. הם העריצו מוסיקה. ............. כל דבר גבוה, שלא מעורב בו קדושה – יכול לרדת לתהומות הכי חשוכות". (אברהם פסח)
| |
| − | 31. השבת – הסבר של ראובן על מהות השבת, מתוך שיעור קבוע שהיה מעביר במוצאי שבתות, תשנ"א. "השבת היא עניין עיקרי ועקרוני. לא (איזה) הישג סוציאלי - שחמורים ינוחו בשבת. השבת זה למעלה מששת ימי המעשה. הנקודה בזה, שכל מה ש(הבורא)הנחית מאין ליש, הוא (כדי) שהיש יחזור לאין. (וזה קורה בשבת, כמו שכתוב) תשב אנוש, עליית העולמות (שבשבת עולים ומתעלים כל העולמות), לית אתר פנוי מני (שגם קשור לשבת כמו שכתוב 'וכל דינין מתעברין מיניה'). (המצב) אצל טיפשים – (הוא ש)שקועים כל השבוע בקקה, פיפי ולישון. (אבל) תפקיד היהודי – (הוא) להמשיך אור אלוקי בעולם הזה. (כשמדובר על) לחזור לבורא - לא מדובר על שיגעונות, חוזרים בחזרה ומעלים את הכל, את הצומח, את החי ואת המדבר. שבת זה עליית העולמות. (יהודי) צריך להגיע לשבת עילאה, וזה ע"י שמחה, לא ע"י שיבכה כל הזמן ויהיה בפרצוף חמוץ. אמת – צריך מרירות, אם הוא תחילה 'דובר אמת בלבבו' זה נותן את הכח. היום חייב להיות יותר טוב מאתמול. (ואז במילא הוא) כל ימיו בתשובה. הוא לא יכול להגיד – (עשיתי) מספיק,(וללכת בשבת) לשבת על כיסא נוח, הקורקבן למעלה ולאכול גרעינים, אההה תפסת 'מדי שבת בשבתו' , לא, הוא רוצה מכסימום. כל עניין השבת זה להתחבר לרבי. אחד האמת מתגלה ברבי כי הוא שבת. איפה שבת מתגלה ברבי? 'ויברך אלקים את יום השביעי' כל השביעין חביבים". (אברהם פסח)
| |
| − | 42. המלך בשדה – בחודש אלול הסביר ראובן את מעלת המלך בשדה. ולעומת זאת את ה"רצינות" שלנו - "המלך בשדה, רק נגמור עם שתי שורות עגבניות וניגש למלך" (אברהם פסח)
| |
| − | 53. שלום בית – קטע משיחה עם זוג. (כדרכו בקודש לא צידד בצד מסוים אלא כתש את שני הצדדים ומתוך כך היה עולה השלום בית.) "הגן עדן והגהנום נמצאים סביב כל אדם, להיות אדוק, לא נגמר בלשים כיפה. קודם כל תתחייל. אתה מנקה את הסיר של הטשולנט במוצאי שבת? ואת? ידעת שאחוז גבוה של מקרי תעוקת הלב (הוא) - אצל גברים? תפסיקי לרדת על בעלך!" ... "אם אין הקרבה אין קירבה, כמו שזה נכון ברוחניות, כך זה גם בגשמיות. אם לא תקריבו מעצמכם (בוויתור לזולת) לא תוכלו להתקרב אחד לשני" (אברהם פסח)
| |
| − | 54. משל השיבר – באחד השיעורים מצא לנכון אחד המשתתפים "ליישר" בחור חדש לפי הבנתו, אורות ללא כלים. בתגובה אמר ראובן: "אל תרד על השני, תרד קודם כל על עצמך! אתה מושלם? מה אתה רוצה מהזולת? כשפותחים שיבר הורסים את כל השטח.(כשרוצים להשקות שטח חקלאי חדש, משקים עם טפטפות וצינורות דקיקים ולא פותחים את השיבר הראשי) אסור להשתגע. אצלנו לא מדובר על שיגעונות. תינוק מאכילים לאט- לאט, כך גם למקורב ומתחיל.. (אברהם פסח)
| |
| − | 56. הנהגות – בתשובה לשאלה אודות הנהגות אמר ראובן: "כל העליות של משה בהשכמה. כל השיעורים, חת"ת רמב"ם ועוד, אני עושה על הבוקר." לגבי כיפה יחי אמר (כתשובה לשאלה): "כיפה יחי וסמל – מחייב." (אברהם פסח)
| |
| − | 57. כיבוד אב – ראובן הביא לאביו ר' תנחום את ספר התניא. ר' תנחום קרא את הספר עד תומו. בין לבין העיר לראובן על סגנון דיבורו. לאחר פטירתו של ר' תנחום אמר ראובן שהוא מצטער על שלא כיבד את אביו בשלמות. (שבנוכחותו היה חייב להיזהר בדיבורו עד הקצה האחרון, כיוון שהיה עדין נפש בצורה כזו שכל דיבור לא נקי, פגע בו ממש) (אברהם פסח)
| |
| − | 58. שמחה – מה הגדולה של השמחה? "שמחה" הוא שם - חה, ח"ה הוא בגמטריא אחד, שם נמצא ה-אחד. (אברהם פסח)
| |
| − | 59. המיקרוב - בשיחה עם קורס חובלים, שארגן שלומי כהן (אז, קצין תיאום בחיל הים) אמר ראובן בתגובה לאחד מפרחי הקצונה כי לטענת החוקרים העולם נוצר ממפץ ראשוני. "אם אתה מאמין שאיזה מיקרוב חרבן באמצע האוקיינוס, ומזה נברא העולם – שיבושם לך." (שלומי כהן)
| |
| − | 60. אל יבוש מפני המלעיגים – "עליתי על מונית יום אחד ותוך כדי נסיעה שאלתי את הנהג, אם שמע על ראובן דונין" הנהג החל לצחוק, וענה: "בטח שאני מכיר אותו, תשמע איך. בתקופה שראובן עבד במחצבה, הוא העמיס עם השופל פסולת אבן לתוך מיכלים. אני הייתי רגיל כל בוקר לעבור שם ולראות אותו. יום אחד, שמתי לב שהשופל ריק, וראובן עומד בצד ומתפלל. לא יודע למה, אבל אוטומטית התחלתי לצפור. כאילו שזה מפריע לי. וגם נהגים אחרים צפרו. סתם מתוך רשעות. ואז ראובן הסתובב אלינו וסמן לנו 'אצבע משולשת'. אם עד אותו זמן זה היה סתם אדוק בשבילי. מאותו יום התחלתי להעריך אותו". (שלומי כהן)
| |
| − | 61. רבי – באחת העבודות שראובן עבד הוא התעסק עם מכונה שתפקידה לגרוס. תוך כדי התעסקות נתפסה היד במכונה, ראובן צעק בכל כוחו אבל איש לא שמע אותו. כשראה שהוא עומד "להשאיר שם את היד" צעק מעומק ליבו "ר ב י" ובאותו הרגע השתחררה ידו. (שלומי כהן)
| |
| − | 62. חינוך לא הגון – באחת הפעמים שראובן התפלל בבית כנסת המרכזי בחיפה, ניגש אליו חסיד וויז'ניץ שהכירו והעיר לו על כך שהוא גר בשכונה של וותיקי ההסתדרות ו "איזה חינוך הילדים שלך יקבלו שם? זה לא מתאים" וראובן השיב לו: "נכון אתה צודק, לך ממש לא מתאים לגדל שם ילדים" ופנה משם. (שלומי כהן)
| |
| − | 63. הטיפול היחיד שעוזר - שאלתי את ראובן "מה אתה עושה בקשר לנשימה שלך? אתה מטפל בזה?" וראובן השיב מיד "כן, בטח" "מה אתה עושה?" שאלתי וראובן השיב: "אני נוסע לרבי" ואכן, כך מספרים האנשים שהיו קרובים לעניין, שכל פעם שראובן חזר מהרבי הייתה תקופה ארוכה שקטה ולא סבל מקוצר נשימה. (דרור שחר, השלמות שלומי כהן)
| |
| − | 66. לא עניינך - פעם למד ראובן חת"ת וראה שכתוב שמשה צוּוה על ידי הקב"ה לעלות להר (הר נבו), ומשה עלה להר לפני הסתלקותו. ראובן ש'חי' את החת"ת מיד חיבר את הנושא למשה שבדורנו וכמובן שהנושא לא הסתדר לו, כתב זאת על פתק והכניס את הפתק לרבי ש"הוא לא מוכן בשום אופן שמשה יעלה להר ומה פתאום..." התשובה שקיבל הייתה "זהו עניינו של משה רבנו", במילים אחרות ענה לי הרבי, (אמר ראובן:)"אל תדחוף את האף בנושאים לא לך!". (אפרים ברנשטיין)
| |
| − | 67. הפיקחוני – ראובן העיר (האיר) פעם בהתוועדות ברמת אביב: "הרגעים שעומדים ומתלבטים מול הספרייה, במחשבה איזה ספר לקחת, הם רווח נקי של היצר הרע". (אפרים ברנשטיין)
| |
| − | 68. יתגבר כארי – במהלך התוועדות אמר ראובן: "בשולחן ערוך כתוב שצריך להתגבר כארי בבוקר לעבודת ה', אבל כשהולכים לישון כמו כלב, איך אפשר לקום כמו אריה?"... (אפרים ברנשטיין)
| |
| − | 73. דיבורים באמצע הלימוד - דיבר על העניין של הלימוד בזמן הסדר בישיבה: "אז כשאתה רואה את מה שהרבי (כך דיבר גם שמדובר על אדמוה"ז) כותב בתניא שכשלומדים תורה אתה מתחבר לא"ס, ואתה באמצע הלימוד, מחובר לא"ס, ופתאום החבר שלך מגיע לדבר אתך, אז לעזאזל, איך אתה לא זורק אותו לכל הרוחות, ואתה מפסיק באמצע החיבור לא"ס ומפטפט?"... (אפרים ברנשטיין)
| |
| − | 75. חוסר התחשבות – ראובן סיפר שראה פעם, איך שאחד ניגש לרבי באמצע שניגנו והרבי 'נכנס' לניגון, וההוא או שלא שם לב לכך או שלא רצה לשים לב, את ראובן זה הרגיז מאוד, לאותו אדם לא אמר כלום, אבל כשסיפר את זה הסביר מה הרגיז אותו כל כך: "אתה רואה שהוא נהנה ממשהו, אתה חייב להפריע לו?! מה איכפת לך שהבנאדם נהנה!". (אפרים ברנשטיין)
| |
| − | 76. כאילו בעל המאמר עומד לפניך – ראובן לא היה יכול לסבול שכשחוזרים שיחה מהרבי ויש מישהו שמדבר, והתבטא על כך: "ואז מה אם ההוא לא בדיוק הבנאדם שהכי נראה לך, אבל הוא כעת חוזר את דברי המלך והכבוד הוא למלך ולא לאדם ההוא." (אפרים ברנשטיין)
| |
| − | 77. מי חשוב יותר - סיפר שפעם באמצע חלוקת לעקאח הגיע מישהו ולחש על אוזנו שהתור הולך להיעצר והציע לו לעקוף. מחד, מאוד רצה לקבל לעקאח, מאידך מדוע שהוא יעקוף מישהו ומדוע הוא חשוב יותר מההוא שלפניו, לכן לא עקף. התור לבסוף לא נעצר וראובן סיפר שאותו חבר ידע לספר ש-"כשדוֹנין עבר הרבי חייך" (ראובן ראה בחיוך אישור, למעשה שלא עקף). (אפרים ברנשטיין)
| |
| − | 78. תשליך - כשהיו הולכים לתשליך בגן הבוטאני, על פי הוראת המזכירות היו צריכים להסתדר בשורה של שניים-שניים (או ארבעה-ארבעה), וכשהיו כולם עומדים, היה יוצא הרבי לראש התהלוכה והיו הולכים. תהלוכה זו הייתה קידוש ה' גדול מאוד לעיני כל היהודים שגרו באזור. ראובן רצה לעמוד צמוד לרבי ולכן תפס מקום בשורה הראשונה כך כשהרבי ייצא הוא יהיה ממש מאחוריו. כמה דקות לפני שהרבי יוצא הגיע מישהו ונעמד לפני ראובן (ובעצם 'פתח' שורה חדשה), לראובן התחשק לבעוט באותו אדם, אך חשב לעצמו, הרי הרבי כעת יוצא לתהלוכה וכעת כולנו נצעד הרי ישר לבית המקדש, אז ברגעים האחרונים שלפני, לא מתאים... (אפרים ברנשטיין)
| |
| − | 79. תהילים בהשכמה – ראובן דיבר פעם על זה שהרבי כותב בהיום יום שאומרים תהלים בשבת מברכים בהשכמה, אז קם לו בחור בשעה 9:00 ואומר תהלים ובטוח שזה "בהשכמה"...(אפרים ברנשטיין)
| |
| − | 80. הבנה באלוקות - פעם בשיעור ברמת אביב הסביר ראובן את המושג תשובה שכשיהודי מתקרב לאין סוף, אז גם דברים שעשה בשוגג ולכאורה לא אשם בהם, גם עליהם מבקש סליחה. כאן התערב בחור (ממוצא רוסי) ואמר: "מה פתאום, על מה שעשיתי בכוונה מתחרט, אבל מה שבשוגג לא מתחרט". ראובן הביא דוגמא מאחד שבאירוע (חתונה וכדו') נתקל במלצר בטעות ונשפך האוכל מהמגש וכו', אז ודאי מתנצלים נוסף על מה שעוזרים לנקות. ואותו בחור מתעקש ואומר "מנקה, אבל לא מתנצל". וראובן הביא דוגמא נוספת מאחד שמתארח בבית ופתאום מקיא על השולחן, והבחור בשלו "מנקה, אבל לא מתנצל, לא עשיתי בכוונה – לא מתנצל". ואז ראובן שואל אותו: "תגיד לי איך קוראים לך?", וההוא מסרב "מה זה משנה?". וראובן: "תגיד, חתכו לך?", וההוא מתחמק מלענות, וראובן מסביר מדוע הוא שואל זאת: "תבין, זה פשוט נוגע לקטע של ההבנה באלוקות", והשיעור נמשך. לאחר השיעור דיברו איתו הבחורים והתברר שהבחורצ'יק לא מהול... (אפרים ברנשטיין)
| |
