קוצו של יוד

קוצו של יוד הוא מושג המוזכר רבות בספרי החסידות.

הכתר

ערך מורחב – כתר

לפעמים משלמש הקוצו של יוד כמשל לספירת הכתר. מכיון שהאות י משמשת כרמז לספירת החכמה, על כן מובן שקוצו של היוד, מרמז לדרגה גבוהה מהיוד, שהרי הקוץ של היוד היא מעל האות והיא שרשה. הספירה היחידה הגבוהה יותר בדרגה מהחכמה היא ספירת הכתר.

לפי פירוש זה הסיבה שהכתר אינו נרמז בשום אחת מהאותיות רק בקוצו של יוד היא מכיון שספירת הכתר היא למעלה מגילוי בעולמות, כמו שהכתר הוא על ראש האדם ואינו חלק ממנו.

הרבי מבאר בשם אביו המקובל רבי לוי יצחק כי גם הקוץ שעל היוד אינו רק רמז לכתר, ואינו משמש ככלי לספירת הכתר, בדומה לשאר הספירות.

קדמות השכל

לפעמים משמשת הקוץ שעל היוד כרמז לשורש השכל, המוזכר פעמים רבות בספרי החסידות בתואר "קדמות השכל".

הדבר מוזכר בדברי המגיד ממעזריטש בלשונו: "למשל האדם מחשב מחשבות תמיד, ומחשבתו (מתפרדת) [מתפזרת] בכל אתר, ובכל דבר שהאדם רואה רואה אותו הוא מחשב בו, ואף שאינו רואה בעת ההיא הוא מחשב בו מאחר שכבר ראהו, או מחשב באיזה דבר יהיה מה שיהיה. כללו של דבר שאין מחשבת האדם פנויה, רק מתנועעת ומתפרדת ממחשבה למחשבה בתמידות, כי כך טבעה. והנה אם צריך האדם לחשוב בדבר אחד ההכרחי לו, הנה צריך האדם ההוא לצמצם מחשבתו בצימצום גדול שלא יחשוב מחשבה אחרת זולת ההכרחי לו, שאם לא כן יבולבל מחשבתו ולא יגמור מחשבה ההכרחי לו. למשל האדם המחשב ומעיין בהלכה ומחשב זמן רב, ואח"כ בא לו השכל והבנה. ולמה הוא כך, מפני שמתחילה עדיין לא צימצם מחשבתו היטב, ואח"כ כאשר בא אליו השכל העליון, ואפשר לומר שהוא הקוץ של י' העליון שהוא המצמצם את הי' שהיא המחשבה שלא תפנה אנה ואנה, ואז תיכף כאשר בא השכל ההוא מיד נתגלה לו קצת בדרך כללות, הדרך אשר ילך בה ואשר יבין מתוכה פרטיות הדברים אשר נתקשה בהם, ועדיין אינו יכול לסדר דבר דבור על אופנו. והנה ידוע כי בבוא אל האדם ההתגלות ההוא יש לאדם תענוג גדול ושמחה גדולה מאוד. וזה מורה שבא בעולם עליון גבוה מאוד, עולם התענוג שהוא רוחני מאוד."

המגיד ממשיל את הדבר בהמשך דבריו, לאדם שיושב בבית אפל וחושך מאוד, והאדם יודע שיש בבית הזה הרבה חפצים הצריכין לו, רק שאינו יכול להשיגם וליקח אותם שאינו יודע מקום המונחים שם, והוא מצטער תמיד על כך שאינו יכול ללקטם וללוקחם. וכאשר הביא אחד אור בבית האפל הזה, יש להאדם ההוא שמחה ותענוג גדול לאין קץ, אף שאינו נהנה ברגע אחת ההוא מן החפצים המבוקשים לו, מ"מ אין שיעור לתענוג ההוא שיש לו, מפני שיודע שיוכל אח"כ למלאות תאוותו ומבוקשתו. כן הוא בהנמשל הנזכר, כי מתחילה, כאשר מאירה בשכלו של האדם ההברקה שמשם יבין לאחר מכן את הסברא, אזי מתחיל הענין להיות מובן בשכלו, ואח"כ האדם מחשב בפרטיות לסדר הדברים וליישבן כל אחד ואחד על מקומו. והיא בחינתה של ]]סםירת הבינה]].