סעודת חול
סעודת חול. היא סעודה שאינה מתקימת לשם מצווה מסוימת רק לשם חיזוק גופו לעבודת השי"ת.
בזהר[1] נאמר ״נהמא אפום חרבא ליכול״. ישנם אלה שאוכלים ״נהמא דכסופא״ - לחם חנם, - לחם שלא הרוויחו אצל השי"ת שיפרנס אותם במאור פנים, אך מזונם הרי גם כן בא מהשי"ת, ככתוב נותן לחם לכל בשר, נקרא המזון "נהמא דכסופא". ואילו אוהבי ה׳ צריכים לאכול "אפום חרבא" - על חוד החרב, כל הדברים הגשמיים יש בהם ניצוץ של קדושה, אלא שהניצוץ מוטבע בחומריות שבגשמי. והוצאת ניצוץ הקדושה שבגשמי והעלאתו באה על ידי מלחמה. המלחמה מתבטאת בכך - שלא לרצות ליהנות מהגשמיות, לרצות רק את התועלת שמהגשמיות, שתביא לו עזר בתורה, תפלה, קיום המצוות ועבודת השי"ת.
בסעודת ימי החול יש להיות זהיר שדבר האכילה והשתיה לא יגשם אותו, שכן המאכלים והמשקאות למרות שהם דברים המותרים באמת, אך הם מגושמים ביותר, ובכוחם להמשיך את האדם להגשמה ולהגשימו שיהיה מגושם[2].
ראו עוד
- סעודת שבת
- סעודת יום טוב
- [[סעודת מצווה]
הערות שוליים
- ↑ זח״ג קפח,ב.
- ↑ תורת שמואל ספר השיחות עמ' 143
