עריכת הדף "מתן תורה"

[[קובץ: מעמד הר סיני.jpg|שמאל|ממוזער|250px|איור של מעמד הר סיני]][[קובץ:לוחות הברית 1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור עתיק של [[לוחות הברית]] מרובעות]]
'''מעמד מתן תורה בהר סיני''' הינו מעמד בו התגלה [[אלוקים]] לבני [[עם ישראל]] למרגלות הר סיני ונתן להם את [[עשרת הדברות]].
המעמד התרחש ב-[[ו' בסיוון]] (ב-[[ז' בסיוון]] לשיטת [[רבי יוסי]]) ב'תמ"ח, 50 יום לאחר צאת [[בני ישראל]] מ[[מצרים]]. בראש [[חודש סיון]] הגיעו בני ישראל למרגלות הר סיני, שלושה ימים נחו ישראל מהדרך, ובשלושה ימים הנוספים התקדשו לקראת קבלת ה[[תורה]], שלושה ימים אלו נקראים [[שלושת ימי ההגבלה]]. לציון יום זה חוגגים מידי שנה את [[חג השבועות]].
==רקע:תכלית הבריאה, יציאת מצרים==

==הכנה למעמד==
{{להשלים|*. ההכנה למעמד החל כבר על ידי אברהם אבינו, גלות מצרים הוא גם הכנה למעמד זה. 1.ספירת העומר. 2.ר"ח סיוון. 3.שלשת ימי הגבלה כמובן עם כל הפרטים של פעולות משה וכו'}}
====בחירת ההר====
{{להשלים|יעודו של ההר מבריאת העולם וכו'}}
[[קובץ:הר סיני.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סלע על הר סיני עם תחריטים]]

במדרש מסופר על ריב שפרץ בין ההרים: על מי ייתן [[הקב"ה]] את התורה, כאשר כל הר מצדד במעלותיו, לבסוף החליט ה' לתת את התורה דווקא על ההר הנמוך מכולם - הר סיני.
הרבי מסביר את ההחלטה: הכוונה של מתן תורה הוא לחבר שני הפכים: שיהיה [[גשמיות]] אך מהגשמיות לעשות רוחניות.
הר סיני מסמל את שני ההפכים: מצד אחד הוא הר ומצד שני הוא ההר הנמוך.

בלימוד התורה צריך לשלב שני הפכים מצד אחד לימוד בדרך התנשאות - לקיים את ציווי ה[[שולחן ערוך]] "אל יבוש מפני המלעיגים" ומצד שני לימוד בדרך ביטול, מכיוון שעל גאווה נאמר "אין אני [=הקב"ה] והוא יכולים לדור{{הערת שוליים|[[מסכת סוטה]] דף ה' עמוד א'}}".
====נעשה ונשמע====
{{ערך מורחב|נעשה ונשמע}}
כאשר בא [[הקב"ה]] וביקש לתת את התורה לבני-ישראל, הכריזו כל בני-ישראל כאיש אחד "[[נעשה ונשמע]]". אמירה זו שלהם נעשתה מאז סמל ל[[קבלת עול]] ולהתמסרות לרצון ה'.
[[הרבי]] מסביר כי אמירה זו וקבלת העול הייתה כהכנה ותנאי לקבלת התורה, אף שאמירת ה"נשמע" לכאורה גורעת מה[[קבלת עול]], אך שלימות העבודה בקיום ה[[תורה]] ו[[מצוות]] הוא, שבנוסף לעניין של "נעשה" (קבלת עול), יבין האדם וירגיש ב[[שכל|שכלו]] ו[[מדות|מדותיו]] הטוב והיוקר וההכרח של התורה ומצוות.
====הערבים====
ה[[מדרש]] מספר, כי כשרצה ה' לתת לעם-ישראל את התורה, ביקש ערבים לכך שהיהודים ישמרו את התורה, אמרו היהודים: "אבותינו הקדושים - הם יהיו ערבים בעדנו, אך ה' לא קיבל תשובה זו, אמרו עוד היהודים: "נביאינו יהיו ערבים בעדנו". אך גם תשובה זו לא הסכים [[הקדוש ברוך הוא]] לקבל. ואז אמרו היהודים: "בנינו ערבים בעדנו", כששמע ה' תשובה זו, מצאה חן בעיניו ונתן ליהודים את התורה.

==נתינת תורה==
{{להשלים|1.תיאור המעמד עפ"י פסוקי התורה פרשנות חז"ל ופרשי המקרא, 2.פעולת הגילוי בעולם (גילוי אלוקי), בנשמות ישראל (פרחה נשמתם) 3. דרגת הגילוי האלוקי באותו הזמן.}}
[[חז"ל]] מלמדים שכל ה[[תורה]] כולה, גם ה[[תורה שבעל פה]] ואפילו "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש", וכל דברי "ה[[נביאים]] וה[[חכמים]] העומדים בכל דור ודור" - כולם ניתנו ל[[משה]] במתן-תורה ב[[הר סיני]].
גם [[פנימיות התורה]], [[תורת הקבלה]] וה[[חסידות]], ניתנו ב[[הר סיני]], ואדרבה, הם התגלו וניתנו בגלוי לעין-כל יותר מ[[תורת הנגלה|התורה הנגלית]] באותו המעמד.
====עשרת הדברות====
במרכז המעמד אמר ה' את "[[עשרת הדברות]]" חלקם נאמרו ישירות לעם, ולאחר שהעם התעלף, אמר זאת ה' דרך [[משה]]. 
ב[[חסידות]] מוסבר הסיבה לכך שפרחו נשמות ישראל: בשל הרצון להתחבר בבורא, הם כאילו "שכחו" את גופם ועניניהם הגשמיים והם עלו מעלה להתחבר לקדושה האלוקית.

עשרת הדיברות נחקקו על [[לוחות הברית]].

==משמעות המעמד==
מעמד זה מובא ב[[חסידות]] כ[[קישורי תנאים]] בין [[הקב"ה]] לישראל, זה המעמד בו בחר ה' בישראל כ"עם סגולה".

בנוסף, לפני מתן תורה [[לימוד התורה]] של יהודי היה כפי הכח שיש לנברא לקבל ולהבין, ואילו לאחר מתן תורה התורה ניתנה לרשות כל אחד.
===ענינו ופעולתו===
====בנשמות ישראל====
:'''בחירת העצמות'''
במתן תורה התחדש עניין ה"בחירה". עד אז חביבותם ושייכותם של בני ישראל ל[[הקב"ה]] היה מצד חביבותם כבנים וכיו"ב, זהו שאמר [[הקב"ה]] למשה רבינו במצרים "כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" אמנם במתן תורה התחדש והתגלה קשר של בחירה. 
ולכן מובא בהלכה שבעת התפילה בברכת אהבת עולם "כשיאמר ובנו בחרת יזכור מתן תורה"{{הערה|שולחן ערוך אדמור הזקן סימן ס סעיף ד. והוא מהמגן אברהם בשם האריז"ל.}}
וכן מוצאים הבדל בין נוסח ברכת הקידוש של ליל שבת בה לא מתחילים בבחירת [[הקב"ה]] בעמו, לעומת ברכת הקידוש של החגים בה מתחילים בכך ש[[הקב"ה]] בחר בעמו: "אשר בחר בנו מכל עם", והסיבה לזה מבוארת: 
{{ציטוט|תוכן= והטעם שאין אומרים ב[[שבת]] "אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון" כמו בימים טובים, לפי שבמרה נצטוו על השבת שנאמר: "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ". ואמרו ז״ל: "שבת ודינין במרה אפקוד". ועדין לא בחר בהם [[הקדוש ברוך הוא]] עד שנתן להם התורה, אבל כשנצטוו על ימים טובים כבר נתן להם התורה ובחר בהם ולכך אין אומרים ב[[שבת]] אשר בחר בנו"|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26840&st=&pgnum=79 ספר אבודרהם סדר תפילת שבת ופירושה]}}

החידוש שבבחירה היא בכמה פרטים: בחירה חפשית הגדרתה שהמניע היחידי לבחירה היא רצונו של האדם ללא התייחסות כלל למעלות ולתכונות הדבר הנבחר. כשם שלא תחשב בחירה חופשית בחירה שמונעת על ידי כפייה חיצונית, כך לא תחשב לבחירה חופשית כשהמניע הוא מעלות ותכונות שבדבר הנבחר. וסיבת הדבר, כשם שאפשרי להכריח לבחור בדבר שלא לרצונו, כמו כן בשעה שמעלות ותכונות הדבר עומדים לנגד עיני הבוחר, הרי הדבר עצמו "מכריח" ומושך את הבוחר לבחור בו. וכלשונו של הרבי{{הערה|לקוטי שיחות חלק ד עמוד 1309.}}: "בבר שכל, טעם שכלי מכריחהו וכופהו יותר מכפיה בשוטים".

עניין האמור (שבחירה חופשית עניינה: בחירה שאינה מונעת מנטיית האדם למעלות ותכונות הדבר הנבחר) מחייב שבחירה חופשית שייכת רק ב[[עצמות]]. כל הדרגות מכיוון יש להם איזשהו ציור והגדרה, ולכן לא יתכן שלא תהיה להם נטייה כל שהיא לדברים שמחוץ אליהם. וכמו בנפש האדם מצד כוחותיו בהכרח שיהיה לו נטייה לדברים שמחוץ לאישיותו. ולדוגמה:
אדם בר שכל עניינים שהשכל מחייבם בהכרח שיבחר בהם, ועניינים שהשכל מנגד אליהם בהכרח שיפעלו עליו לנגד להם. כמו כן אדם שרגש לבו חזק דברים שליבו מתפעל מהם בהכרח שיימשך ויבחר בהם או להפך. כמו כן באלקות כל הדרגות הם בעלי ציור וגדר, וממילא יש להם נטיות שאותם הם מחייבות אם לחיוב אם לשלילה. הדרגה היחידה שאין לה נטייה לשום צד היא ה[[עצמות]] משום שאינה מוגדרת בשום גדר, לכן הדבר הנבחר וגדרו אינם תופסים מקום ואינם פועלים בו נטייה, והבחירה בו (לטוב או למוטב) הוא רק מצד הרצון והבחירה שלו.

וזו מעלת הבחירה שבבני ישראל במתן תורה, האהבה לבני ישראל מצד העניין של "בנים" מכיוון שהאהבה לבן הוא טבעי ובא מצד היותו בן, הרי יש לו גדר ובא מצד "מעלת" ותכונת הבן, לכן יש לקשר זה הגבלה ואינה בעצמות ממש (שם אין תפיסת מקום לעניין ה"בן") אמנם במתן תורה נוסף העניין של בחירת העצמות - בחירה בבני ישראל לא מצד מעלתם (אדרבה בעצמות אין תפיסת מקום לישראל דווקא ושם (מלאכי א, ב): "אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם ה'" והסיבה ש"וָאֹהַב אֶת-יַעֲקֹב" (מלאכי, שם) הוא לא מצד המעלה שבישראל אלא מצד הבחירה בלבד.) אלא רק מצד רצון העצמות. זה הסיבה לכך ש"החזירה [[הקב"ה]] (לתורה) על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה"{{הערה|מסכת עבודה זרה ב, ב.}} לפי שיסוד הבחירה לתת את התורה לבני ישראל דווקא הוא לא מצד מעלתם (שהם ראויים לקבל את התורה) אלא מצד הבחירת העצמות שמצד דרגתו אין יתרון לבני ישראל על האומות ולכן מצד ההשוואה החזירה לכל האומות ולבסוף נתנה לישראל מצד הבחירה בלבד.{{הערה|ראה בכל עניין זה בלקוטי שיחות חלק ד עמוד 1147, 1309, 1340 ואילך, חלק יא עמוד 5, חלק כח עמוד 80.}}

ומכל האמור נגזרת המעלה והפלאה שבעניין הבחירה שבמתן תורה באופן הקשר שהתחדש אז. הבחירה בדבר כל שהוא או שלילת דבר כל שהוא מצד מעלותיו או חסרונותיו הוא אינו דבר מוחלט. אמנם כשהוא בא מצד עניין הבחירה הרי הוא מוחלט. האהבה מצד עניין ה"בן" שבישראל או מצד מעלות אחרות מכיוון שהוא מעלות שבהם והוא המניע לבחירה בהם הרי זה בהגבלה. כמו"כ השלילה של אומות העולם מצד החיסרון שבהם הוא בהגבלה, לפי שהוא בדרגה שבה יש תפיסת מקום לציור הרע שלהם. אמנם הבחירה בישראל ושלילת אומות העולם מצד בחירת העצמות מכיוון שהוא מצדו בלבד ולא מצד גדרי הנבראים הרי הבחירה וכמו"כ השלילה היא מוחלטת בתכלית.{{הערה|לקוטי שיחות חלק ד עמוד 1341 הערה 17.}}

הבחירה בבני ישראל התחדשה במתן תורה דווקא לפי שעניין הבחירה שייך לנתינת התורה דווקא היות והתורה העניינים שמחייבת והעניינים ששוללת אינם מצד תכונות הדברים אלא מצד הבחירה שבהם.{{הערה|לקוטי שיחות חלק ד עמוד 1341 הערה 15 לקוטי שיחות חלק ה ע' 66 הערה 70, 74 לקוטי שיחות חלק ז ע' 23 סעיף ה.}} ולכן בעת נתינתה התגלה גם מעלה זו בישראל שגם מעלתם אינה מצד התכונות הפרטיות שלהם אלא מצד הבחירה.{{הערה|לקוטי שיחות חלק י"א הערה 49.}}

זו אחד הטעמים ש[[חג השבועות]] הוא יום אחד וכן אין בו מצוות מיוחדות לפי שהקשר התבטא ביום זה הוא הקשר העצמי שבין ישראל לקב"ה ולא הקשר ה"פרטי" של המעלות הפרטיות שקיימים בבני שיראל. ולכן החג הוא יום אחד ואין בו מצוות פרטיות אלא רק אסור במלאכה.{{הערה|לקוטי שיחות חלק כח עמוד 80 ואילך.}}

====בתורה ומצוות====
קיימו האבות את התורה עד שלא ניתנה אמנם מ"ת חידשה עניינים שלא היו אצל האבות ובזה ריוי פרטים כדלהלן:
:'''בהם עצמם - בהמשכה שעל ידם'''
{{להשלים|המשכת העצמות ( - לקו"ת וידבר אלוקים, מאמר כי ישאלך ל"ח, ועוד ועוד}}
:'''בפעולתם בעולם'''
{{להשלים|}}
במתן תורה התבטלה גזירת ה' "תחתונים לא יעלו לעליונים ועליונים לא ירדו לתחתונים": עד מתן תורה כל [[מצווה]] שקיימו, המצווה לא פעלה על החפץ עצמו, ממתן תורה התבטלה גזירת ה', ומאז, קיום מצווה של יהודי פועל גם על [[גשמיות]] החפץ.
====בעולם====
{{להשלים|זיכך את העולם ראה לקו"ש יז [[חג השבועות]] ועוד}}
==בני ישראל במעמד== 
מתן תורה היה הגילוי השלישי לו זכו [[בני ישראל]] מאז יציאתם ממצרים. הגילוי הראשון התרחש בשעת [[יציאת מצרים]], אז נגלה עליהם [[הקב"ה]] וגאלם. הגילוי השני התרחש בשעת [[קריעת ים סוף]], אז כל אחד הראה באצבעו ואמר "זה א-לי", והגילוי השלישי היה במעמד הר-סיני, והוא התחיל עם בואם למדבר סיני.

על-פי ה[[חסידות]], כשיצאו בני ישראל ממצרים היו שקועים ב[[מ"ט שערי טומאה]], לכן צווו על [[ספירת העומר]] ובכל יום עלו בקדושה עד למתן תורה. 
ב[[חסידות]] מובא כי כל [[נשמות ישראל]] היו בעת מתן תורה.

ב[[ספר התניא]] מסביר [[אדמו"ר הזקן]] שבמעמד מתן תורה התעלו כל ישראל לדרגות רוחניות נעלות ונשגבות ביותר, כמו האבות - [[אברהם]], [[יצחק]] ו[[יעקב]] וכמו [[משה רבינו]] - "שלימות מבחר המין האנושי!".

==מתן תורה כיום==
התורה ניתנת כל יום מחדש ולכן מברכים בכל יום מחדש ב[[ברכות השחר]] את ברכת התורה ומסיימים "ברוך אתה ה' נותן התורה" - לשון הווה.

[[הרבי]] עורר לכך שמידי שנה ב[[חג השבועות]] יתאספו הילדים לשמיעת "עשרת הדברות" כבמתן תורה בפעם הראשונה בה ניתנה התורה לכל ישראל אנשים נשים וטף.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה: ערכים במבט החסידות]]
[[קטגוריה:שבועות]]