הבדלים בין גרסאות בדף "משקל עודף"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| שורה 5: | שורה 5: | ||
==ביהדות== | ==ביהדות== | ||
| − | בתורה מכונה אדם שמן בתואר בתורה "איש בריא"{{הערה|שופטים ג, יז "ועגלון איש בריא מאוד". ובמצודת דוד: "זה היתה סיבת מיתתו, כי על היותו שמן ובעל בשר, יקשה עליו ההקמה, וטרוד בה, ולא היה נשמר מאהוד". ובמלבי"ם: "שהיה איש שמן, כמו עשרה בקר בריאים". ועל דרך זה ביחזקאל לד, כ: "לָכֵ֗ן כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲ-דֹ-נָ֥-י יֱ-הֹ-וִ֖-ה אֲלֵיהֶ֑ם הִנְנִי־אָ֕נִי וְשָֽׁפַטְתִּי֙ בֵּֽין־שֶׂ֣ה בִרְיָ֔ה וּבֵ֥ין שֶׂ֖ה רָזָֽה", בראשית מא, ב: "וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ". מלכים א' ה, ג: "עֲשָׂרָ֨ה בָקָ֜ר בְּרִאִ֗ים וְעֶשְׂרִ֥ים בָּקָ֛ר רְעִ֖י וּמֵ֣אָה צֹ֑אן לְ֠בַ֠ד מֵאַיָּ֤ל וּצְבִי֙ וְיַחְמ֔וּר וּבַרְבֻּרִ֖ים אֲבוּסִֽים". שמואל א' ב, כט: "לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת־בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כׇּל־מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי". יחזקאל לד, ג: "אֶת־הַחֵ֤לֶב תֹּאכֵ֙לוּ֙ וְאֶת־הַצֶּ֣מֶר תִּלְבָּ֔שׁוּ הַבְּרִיאָ֖ה תִּזְבָּ֑חוּ הַצֹּ֖אן לֹ֥א תִרְעֽוּ".}} ובלשון חז"ל בתואר "בעל בשר"{{הערה|משנה מסכת שבת יט, ו: "ואם היה בעל בשר, מתקנו מפני מראית העין".}}. | + | בתורה מכונה אדם שמן בתואר בתורה "איש בריא"{{הערה|שופטים ג, יז "ועגלון איש בריא מאוד". ובמצודת דוד: "זה היתה סיבת מיתתו, כי על היותו שמן ובעל בשר, יקשה עליו ההקמה, וטרוד בה, ולא היה נשמר מאהוד". ובמלבי"ם: "שהיה איש שמן, כמו עשרה בקר בריאים". ועל דרך זה ביחזקאל לד, כ: "לָכֵ֗ן כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲ-דֹ-נָ֥-י יֱ-הֹ-וִ֖-ה אֲלֵיהֶ֑ם הִנְנִי־אָ֕נִי וְשָֽׁפַטְתִּי֙ בֵּֽין־שֶׂ֣ה בִרְיָ֔ה וּבֵ֥ין שֶׂ֖ה רָזָֽה", בראשית מא, ב: "וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ". מלכים א' ה, ג: "עֲשָׂרָ֨ה בָקָ֜ר בְּרִאִ֗ים וְעֶשְׂרִ֥ים בָּקָ֛ר רְעִ֖י וּמֵ֣אָה צֹ֑אן לְ֠בַ֠ד מֵאַיָּ֤ל וּצְבִי֙ וְיַחְמ֔וּר וּבַרְבֻּרִ֖ים אֲבוּסִֽים". שמואל א' ב, כט: "לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת־בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כׇּל־מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי". יחזקאל לד, ג: "אֶת־הַחֵ֤לֶב תֹּאכֵ֙לוּ֙ וְאֶת־הַצֶּ֣מֶר תִּלְבָּ֔שׁוּ הַבְּרִיאָ֖ה תִּזְבָּ֑חוּ הַצֹּ֖אן לֹ֥א תִרְעֽוּ". [המילה "בריא" כאן היא במשמעות של בעל גוף].}} ובלשון חז"ל בתואר "בעל בשר"{{הערה|משנה מסכת שבת יט, ו: "ואם היה בעל בשר, מתקנו מפני מראית העין".}}. |
ביחס למניעת אדם את עצמו מאכילה ושתיה של דברים המזיקים לו, אף שלאדם אסור למנוע את עצמו מאכילה ושתיה ללא סיבה{{הערה|בבא קמא צא, ב: "ר"א הקפר ברבי מה ת"ל (במדבר ו, יא) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין והלא דברים ק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה". רמב"ם הלכות דעות פ"ג ה"א (המונע עצמו מכל דבר). שו"ת הריב"ש סי' קפו. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן קנה, א. חושן משפט שם דיני נזקי גוף ונפש ודיניהם, ד.}}, כאשר עושה זאת לצרכי בריאותו, ולא מונע את עצמו באופן שגוזר על עצמו לגמרי שלא להכניס מאכל ומשקה זה לפיו, אלא רק שממעיט בכך - אין בזה איסור כלל{{הערה|1=[http://www.haoros.com/Archive/index.asp?kovetz=981&cat=9&haoro=5 הרב חיים רפפורט, הערות וביאורים אהלי תורה ג' תמוז תשס"ט, בעניני החובל בעצמו ודייעט]. וראה שו"ת משנה הלכות (חלק ה' סרצ"ט): "רבוי האכילה אינה משובחת בישראל ולא אמרו כל המרבה באכילה הרי זה משובח אלא צדיק אוכל לשובע נפשו . . . ואין לך סרסור לעבירה יותר מרבוי אכילה . . . האוכלים מעט כדי קיום נפשם אלא שאינם עבים בבשר אין בזה איסור, ואדרבה מצוה קעבדי, והגם כי אין כוונתם לשם מצוה גם בלי דעת נפש טוב. ואפילו לפי מה שמבואר בירושלמי [סוף מס' קידושין] דעתיד אדם ליתן את הדין על כל פרי שראה ולא נהנה ממנה, מ"מ אין החיוב לאכול עד שימלא כריסו מהם אלא אדרבה, וכמ"ש, וזה פשוט. ולכן פשוט הני נשי דאכלי מעט שלא להתעבות מן המאכל אין בזה שום איסור . . . ודאי אם הרופא אומר שיזיק להם לבריאת הגוף אז אסורות לעשות כן אבל כל זמן שהרופא אינו אומר שהוא סכנה מותרות לעשות כן, ומצוה קעבדי".}}. | ביחס למניעת אדם את עצמו מאכילה ושתיה של דברים המזיקים לו, אף שלאדם אסור למנוע את עצמו מאכילה ושתיה ללא סיבה{{הערה|בבא קמא צא, ב: "ר"א הקפר ברבי מה ת"ל (במדבר ו, יא) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין והלא דברים ק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה". רמב"ם הלכות דעות פ"ג ה"א (המונע עצמו מכל דבר). שו"ת הריב"ש סי' קפו. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן קנה, א. חושן משפט שם דיני נזקי גוף ונפש ודיניהם, ד.}}, כאשר עושה זאת לצרכי בריאותו, ולא מונע את עצמו באופן שגוזר על עצמו לגמרי שלא להכניס מאכל ומשקה זה לפיו, אלא רק שממעיט בכך - אין בזה איסור כלל{{הערה|1=[http://www.haoros.com/Archive/index.asp?kovetz=981&cat=9&haoro=5 הרב חיים רפפורט, הערות וביאורים אהלי תורה ג' תמוז תשס"ט, בעניני החובל בעצמו ודייעט]. וראה שו"ת משנה הלכות (חלק ה' סרצ"ט): "רבוי האכילה אינה משובחת בישראל ולא אמרו כל המרבה באכילה הרי זה משובח אלא צדיק אוכל לשובע נפשו . . . ואין לך סרסור לעבירה יותר מרבוי אכילה . . . האוכלים מעט כדי קיום נפשם אלא שאינם עבים בבשר אין בזה איסור, ואדרבה מצוה קעבדי, והגם כי אין כוונתם לשם מצוה גם בלי דעת נפש טוב. ואפילו לפי מה שמבואר בירושלמי [סוף מס' קידושין] דעתיד אדם ליתן את הדין על כל פרי שראה ולא נהנה ממנה, מ"מ אין החיוב לאכול עד שימלא כריסו מהם אלא אדרבה, וכמ"ש, וזה פשוט. ולכן פשוט הני נשי דאכלי מעט שלא להתעבות מן המאכל אין בזה שום איסור . . . ודאי אם הרופא אומר שיזיק להם לבריאת הגוף אז אסורות לעשות כן אבל כל זמן שהרופא אינו אומר שהוא סכנה מותרות לעשות כן, ומצוה קעבדי".}}. | ||
גרסה מ־22:47, 15 במרץ 2023
לכתבו ע"ד [=על דבר] ששוקל יותר מדי ודאגתו עד"ז [=על דבר זה] וגם ע"ז [=על זה] שקשה לו למעט באכו"ש [=באכילה ושתיה] - לדעתי 1) מגזימים הרופאים בהערכתם ההיזק שע"י דיקייט (תוס' משקל) של האדם, 2) היסח הדעת – עכ"פ [=על כל פנים] שלילת התבוננות תמידית בזה – תקל ההתאפקות מאכו"ש [=מאכילה ושתיה] יתרום – עכ"פ [=על־כל־פנים], תחזק מנוח"נ [=מנוחת הנפש] ובמילא גם המעטאַבאָליזם (=חילוף החומרים) דהאדם למעט בהשומן שיתר מהמידה, ועוד וג"ז [=וגם זה] עיקר – שיעבוד השם בשמחה. אזכיר עוה"פ עה"צ. להודיעו תוכן המצו"ב
(מענה מתאריך אדר"ח אייר ה'תשל"ט)
(מענה מתאריך אדר"ח אייר ה'תשל"ט)
משקל עודף היא הגדרה רפואית לאדם שבגופו יש הצטברות עודפת של שומן העלולה לגרום לפגיעה בבריאות. ההשמנה עלולה להיגרם מסגנון אורח חיים, אכילה מרובה של מזונות העתירים בסוכר ובשומנים, מחסור בפעילות גופנית, וכן מושפעת מהטבע הגופני כשאחוזים רבים מהאוכלוסיה יש להם נטייה להשמנה.
ההשמנה מוכרת על ידי גופי הבריאות ברחבי העולם כמחלה, כשמעל 20% המאוכלוסיה מוגדרים כבעלי משקל עודף, ולפי ארגוני הבריאות נמצאים בקבוצת סיכון לחלות במחלות לב, בעיות בתפקודי הכבד והכליות, סוכרת ויתר לחץ דם.
תוכן עניינים
ביהדות
בתורה מכונה אדם שמן בתואר בתורה "איש בריא"[1] ובלשון חז"ל בתואר "בעל בשר"[2].
ביחס למניעת אדם את עצמו מאכילה ושתיה של דברים המזיקים לו, אף שלאדם אסור למנוע את עצמו מאכילה ושתיה ללא סיבה[3], כאשר עושה זאת לצרכי בריאותו, ולא מונע את עצמו באופן שגוזר על עצמו לגמרי שלא להכניס מאכל ומשקה זה לפיו, אלא רק שממעיט בכך - אין בזה איסור כלל[4].
יחס הרבי
הרבי התייחס לתופעת ההשמנה שבדור האחרון כתוצאה מהשפע הגשמי הפכה להיות נפוצה יותר ויותר, והדגיש מספר נקודות ביחס לזה:
- הרופאים מגזימים בהערכות הרפואיות בגודל הנזק של תוספת משקל[5].
- דווקא הסחת הדעת מהנושא, יכולה להקל את ההתמודדות ולסייע להתאפק מאכילה מרובה[5].
- מנוחת הנפש, כשהאדם לא לחוץ מהמשקל שלו, מקל באופן ישיר על חילוף החומרים בגוף ועל הירידה במשקל[5].
- אין שום תועלת בלכפות אורח חיים חדש על אדם בוגר, וזה צריך להגיע ממנו[6].
- לפעמים עצם הלחץ גורם לאדם להימנע מטיפול ודווקא כשירפו ממנו - הוא יפנה לקבל עזרה מקצועית[6].
קישורים חיצוניים
- יש לנו טיפ לדיאטה טובה, אתר בית חב"ד
הערות שוליים
- ↑ שופטים ג, יז "ועגלון איש בריא מאוד". ובמצודת דוד: "זה היתה סיבת מיתתו, כי על היותו שמן ובעל בשר, יקשה עליו ההקמה, וטרוד בה, ולא היה נשמר מאהוד". ובמלבי"ם: "שהיה איש שמן, כמו עשרה בקר בריאים". ועל דרך זה ביחזקאל לד, כ: "לָכֵ֗ן כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲ-דֹ-נָ֥-י יֱ-הֹ-וִ֖-ה אֲלֵיהֶ֑ם הִנְנִי־אָ֕נִי וְשָֽׁפַטְתִּי֙ בֵּֽין־שֶׂ֣ה בִרְיָ֔ה וּבֵ֥ין שֶׂ֖ה רָזָֽה", בראשית מא, ב: "וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ". מלכים א' ה, ג: "עֲשָׂרָ֨ה בָקָ֜ר בְּרִאִ֗ים וְעֶשְׂרִ֥ים בָּקָ֛ר רְעִ֖י וּמֵ֣אָה צֹ֑אן לְ֠בַ֠ד מֵאַיָּ֤ל וּצְבִי֙ וְיַחְמ֔וּר וּבַרְבֻּרִ֖ים אֲבוּסִֽים". שמואל א' ב, כט: "לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת־בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כׇּל־מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי". יחזקאל לד, ג: "אֶת־הַחֵ֤לֶב תֹּאכֵ֙לוּ֙ וְאֶת־הַצֶּ֣מֶר תִּלְבָּ֔שׁוּ הַבְּרִיאָ֖ה תִּזְבָּ֑חוּ הַצֹּ֖אן לֹ֥א תִרְעֽוּ". [המילה "בריא" כאן היא במשמעות של בעל גוף].
- ↑ משנה מסכת שבת יט, ו: "ואם היה בעל בשר, מתקנו מפני מראית העין".
- ↑ בבא קמא צא, ב: "ר"א הקפר ברבי מה ת"ל (במדבר ו, יא) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין והלא דברים ק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה". רמב"ם הלכות דעות פ"ג ה"א (המונע עצמו מכל דבר). שו"ת הריב"ש סי' קפו. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן קנה, א. חושן משפט שם דיני נזקי גוף ונפש ודיניהם, ד.
- ↑ הרב חיים רפפורט, הערות וביאורים אהלי תורה ג' תמוז תשס"ט, בעניני החובל בעצמו ודייעט. וראה שו"ת משנה הלכות (חלק ה' סרצ"ט): "רבוי האכילה אינה משובחת בישראל ולא אמרו כל המרבה באכילה הרי זה משובח אלא צדיק אוכל לשובע נפשו . . . ואין לך סרסור לעבירה יותר מרבוי אכילה . . . האוכלים מעט כדי קיום נפשם אלא שאינם עבים בבשר אין בזה איסור, ואדרבה מצוה קעבדי, והגם כי אין כוונתם לשם מצוה גם בלי דעת נפש טוב. ואפילו לפי מה שמבואר בירושלמי [סוף מס' קידושין] דעתיד אדם ליתן את הדין על כל פרי שראה ולא נהנה ממנה, מ"מ אין החיוב לאכול עד שימלא כריסו מהם אלא אדרבה, וכמ"ש, וזה פשוט. ולכן פשוט הני נשי דאכלי מעט שלא להתעבות מן המאכל אין בזה שום איסור . . . ודאי אם הרופא אומר שיזיק להם לבריאת הגוף אז אסורות לעשות כן אבל כל זמן שהרופא אינו אומר שהוא סכנה מותרות לעשות כן, ומצוה קעבדי".
- ↑ 5.0 5.1 5.2 מה כתב הרבי למי שדואג בשל עודף משקל?
- ↑ 6.0 6.1 תשורה קטן-מוסקוביץ עמוד 42.
