עריכת הדף "מקווה בשיטת אדמו"ר הזקן"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה: אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם תיכנסו לחשבון או תיצרו חשבון, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
ניתן לבטל את העריכה. אנא בדקו את השוואת הגרסאות שלהלן כדי לוודא שזה אכן מה שאתם רוצים לעשות, ולאחר מכן שמרו את השינויים למטה כדי לסיים את ביטול העריכה.
| גרסה אחרונה | הטקסט שלך | ||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
מסיבה זו, המנהג היה לבנות במקום המעיין חבית גדולה שמכילה כמות של ארבעים [[סאה]], אותה חיברו בשלשלת לקרקעית המעיין (כך היו יכולים לכוון את מקומה), ואליה היו מכניסים מים ללא שאיבה, דרך חור שהיה בחבית. בחבית עצמה היו מנקבים שני חורים: הראשון היה כדי שהיא לא תיחשב "כלי", שהרי הטבילה בכלי אסורה, ואף המים שבתוכה הם מים פסולים שהרי הם [[מים שאובים]]. את הנקב הנוסף היו עושים בגודל "שפופרת הנוד" (שתי אצבעות על שתי אצבעות) כדי לטהר את המים השאובים שהיו בחבית לפני שעשו בה חור, על ידי [[השקה]] למעיין. לאחר סיום בניית החבית וקביעתה במעיין, סתמו את החבית היטב (כדי שהמים שבתוכה לא יחשבו ל"זוחלין" הפוסלים את המקווה), וטבלו בה. | מסיבה זו, המנהג היה לבנות במקום המעיין חבית גדולה שמכילה כמות של ארבעים [[סאה]], אותה חיברו בשלשלת לקרקעית המעיין (כך היו יכולים לכוון את מקומה), ואליה היו מכניסים מים ללא שאיבה, דרך חור שהיה בחבית. בחבית עצמה היו מנקבים שני חורים: הראשון היה כדי שהיא לא תיחשב "כלי", שהרי הטבילה בכלי אסורה, ואף המים שבתוכה הם מים פסולים שהרי הם [[מים שאובים]]. את הנקב הנוסף היו עושים בגודל "שפופרת הנוד" (שתי אצבעות על שתי אצבעות) כדי לטהר את המים השאובים שהיו בחבית לפני שעשו בה חור, על ידי [[השקה]] למעיין. לאחר סיום בניית החבית וקביעתה במעיין, סתמו את החבית היטב (כדי שהמים שבתוכה לא יחשבו ל"זוחלין" הפוסלים את המקווה), וטבלו בה. | ||
| − | על טבילה בחבית זו קמו מערערים רבים. הם טענו, שהטבילה בחבית זו אסורה, מכיוון שחבית נחשבת במצב העכשווי ל"כלי". אמנם, ב[[מסכת בבא קמא]],{{הערה| | + | על טבילה בחבית זו קמו מערערים רבים. הם טענו, שהטבילה בחבית זו אסורה, מכיוון שחבית נחשבת במצב העכשווי ל"כלי". אמנם, ב[[מסכת בבא קמא]],{{הערה|בבא קמא סז א.}} מוזכר כי כלי שקבעו בקרקע ורק אחר כך נהפך לכלי- מותר, אך רבים מהפוסקים{{הערה|דעת ה[[ראב"ד]], ה[[ריטב"א]] וה[[רא"ש]] בתשובה, מובא בשו"ת צמח צדק סימן קע"א}} כתבו כי דין זה אמור לגבי מים שאובים, אבל לא לענין פסול טבילה בכלי, הנלמד מדרשה ב[[תורת כוהנים]]{{הערה|פרשת שמיני}} {{ציטוטון|מה מעיין בקרקע אף מקווה בקרקע}}. בנוסף, רבים מהפוסקים טענו, כי אין כלי זה נחשב ל"קבעו ולבסוף חקקו", מכיוון שהוא לא נקבע כלל בקרקע אלא הוא תלוי ועומד בתוך מי המעיין. גדול הפוסקים בדורו [[החתם סופר]], הורה להכריז משמו שהמקוואות פסולים לטבילה אף [[בדיעבד]]. |
על רקע זה התקין רבי שניאור זלמן מלאדי, מקווה שיהיה כשר לטבילה לפי כל הדיעות. מקווה זה התקבל בקהילות רבות ב[[אירופה]]{{הערה|מקווה מים חלק א' עמ' קס"ב.}}, היה מקובל על כל הפוסקים ואף אחד לא ערער על כשרותו. אף [[החתם סופר]] סמך את ידו על מקוואות אלו, והורה כי מדובר בתקנה מיוחדת ומהודרת{{הערה|ראה כל המקורות ב"מקווה מים" חלק א' עמ' קס"ג.}}. | על רקע זה התקין רבי שניאור זלמן מלאדי, מקווה שיהיה כשר לטבילה לפי כל הדיעות. מקווה זה התקבל בקהילות רבות ב[[אירופה]]{{הערה|מקווה מים חלק א' עמ' קס"ב.}}, היה מקובל על כל הפוסקים ואף אחד לא ערער על כשרותו. אף [[החתם סופר]] סמך את ידו על מקוואות אלו, והורה כי מדובר בתקנה מיוחדת ומהודרת{{הערה|ראה כל המקורות ב"מקווה מים" חלק א' עמ' קס"ג.}}. | ||
=== התקנה === | === התקנה === | ||
| − | התקנה היא, לעשות חבית שלא תיחשב ל"כלי" מעולם, (דבר הגורם למכשולים רבים, מלבד [[מים שאובים]], הבעיה חמורה יותר, שכן אסור ש[[מקווה]] יהיה בכלי אלא בקרקע בלבד) באופן זה: מייצרים את ארבעת הדפנות של החבית בנפרד מהקרקעית, את הקרקעית מנקבים בנקב גדול "כמוציא רימון" שהוא שלושה רימונים אחוזים זה בזה (לפי שיטה אחת{{הערה|במשנה שב[[מסכת כלים]] נפסק כי שיעור "מוציא רימון" הוא כשלושה רימונים אחוזים זה בזה, ונחלקו הראשונים האם הכוונה היא שצריך שהחור יהיה בגודל של שלושה רימונים, שאם לא כן הוא עדיין מסוגל להחזיק בתוכו רימונים צפופים האחוזים זה בזה על ידי הצפיפות, או שמדובר בסימן על '''סוג''' הרימונים שגדלים שלושה יחד.}}, שלפי מה ששיער בעל התניא, השיעור הוא כ[[טפח]] על [[טפח]],{{הערה|ראו בשו"ת צמח צדק קע"ו חלק ג' ס"א, מובא בספרו של הרש"ב לוין, עמ' כ"ג.}} כך שגם לאחר חיבור הקרקעית לדופני החבית, אין החבית נחשבת לכלי,{{הערה|רבי [[הלל מפאריטש]] הקשה מה בכך שיהיה כלי לאחר שנקבע בארץ, הרי מדובר בכלי שנעשה כלי לאחר שקבעו אותו בארץ, שבאופן זה הוא נחשב ל"קבעו ולבסוף חקקו" שאינו פוסל את המקווה ( | + | התקנה היא, לעשות חבית שלא תיחשב ל"כלי" מעולם, (דבר הגורם למכשולים רבים, מלבד [[מים שאובים]], הבעיה חמורה יותר, שכן אסור ש[[מקווה]] יהיה בכלי אלא בקרקע בלבד) באופן זה: מייצרים את ארבעת הדפנות של החבית בנפרד מהקרקעית, את הקרקעית מנקבים בנקב גדול "כמוציא רימון" שהוא שלושה רימונים אחוזים זה בזה (לפי שיטה אחת{{הערה|במשנה שב[[מסכת כלים]] נפסק כי שיעור "מוציא רימון" הוא כשלושה רימונים אחוזים זה בזה, ונחלקו הראשונים האם הכוונה היא שצריך שהחור יהיה בגודל של שלושה רימונים, שאם לא כן הוא עדיין מסוגל להחזיק בתוכו רימונים צפופים האחוזים זה בזה על ידי הצפיפות, או שמדובר בסימן על '''סוג''' הרימונים שגדלים שלושה יחד.}}, שלפי מה ששיער בעל התניא, השיעור הוא כ[[טפח]] על [[טפח]],{{הערה|ראו בשו"ת צמח צדק קע"ו חלק ג' ס"א, מובא בספרו של הרש"ב לוין, עמ' כ"ג.}} כך שגם לאחר חיבור הקרקעית לדופני החבית, אין החבית נחשבת לכלי,{{הערה|רבי [[הלל מפאריטש]] הקשה מה בכך שיהיה כלי לאחר שנקבע בארץ, הרי מדובר בכלי שנעשה כלי לאחר שקבעו אותו בארץ, שבאופן זה הוא נחשב ל"קבעו ולבסוף חקקו" שאינו פוסל את המקווה (בבא קמא ס"ז.) ותירץ ה[[צמח צדק]] שדין זה ש"קבעו ולבסוף חקקו" עוזר רק לדין [[מים שאובים]], אבל לא לדין טבילה בקרקע, כמבואר בגמרא שם שדווקא לדין שאובים שהוא דרבנן הקלו (שו"ת צמח צדק סימן ק"ב)}}. את הקרקעית של החבית יש לקבוע בתוכה באופן מדויק שיתאים לדפנות החבית, ולא יהיה חור באמצע (כדי שלא יכנסו מים קרים דרך חור זה לחבית, ויקלקלו את כל מטרת בניית המקווה). |
לאחר מכן, יש לקבוע בקרקעית המקווה נסר [[עץ]] גדול שמחובר לקרקעית המקווה היטב על ידי מסמרים של [[ברזל]] (כך שהוא נחשב כחלק מהקרקע על פי ההלכה), ואליו יש לחבר את קרקע החבית העליונה, כך שיסתום את החור שבגודל רימון, כדי שתהא ראויה לטבילה. למרות זאת, אין הסתימה נחשבת לעשות את דין הכלי ל"כלי", מכיוון שהיא נעשית לכלי על ידי חלקה התחתון שהוא מהקרקע ואינו נחשב לחלק מהכלי, כך שמצד הכלי אי אפשר להחשיבו ל"כלי" שהרי יש בו נקב גדול שנסתם רק על ידי הקרקע. | לאחר מכן, יש לקבוע בקרקעית המקווה נסר [[עץ]] גדול שמחובר לקרקעית המקווה היטב על ידי מסמרים של [[ברזל]] (כך שהוא נחשב כחלק מהקרקע על פי ההלכה), ואליו יש לחבר את קרקע החבית העליונה, כך שיסתום את החור שבגודל רימון, כדי שתהא ראויה לטבילה. למרות זאת, אין הסתימה נחשבת לעשות את דין הכלי ל"כלי", מכיוון שהיא נעשית לכלי על ידי חלקה התחתון שהוא מהקרקע ואינו נחשב לחלק מהכלי, כך שמצד הכלי אי אפשר להחשיבו ל"כלי" שהרי יש בו נקב גדול שנסתם רק על ידי הקרקע. | ||
