עריכת הדף "לבושים צואים"

'''לבושים הצואים''' (או: '''בגדים הצואים''') הם תענוגי ה[[עולם הזה]] שה[[אדם]] מושקע בהם<ref>[[ליקוטי אמרים]] פרק ט'.</ref>. וכל [[מחשבה]] [[דיבור]] ו[[מעשה]] אשר אינו לה', הן שהוא מ[[סטרא אחרא]] והן שרק אינו לה'. הנם נקראים לבושים מפני שהאדם מוקף בהם מכל צדדיו, כמו [[לבוש]], [[בגד]], הלבושים הצואים הם גם כוחות ה[[טומאה]] וה[[קליפה]] שנוצרו על ידי [[עבירה|מעשיו הרעים]] של האדם, ומקיפים אותו אף הם מכל צדדיו, כלבוש אחד <ref>[[תניא|אגרת התשובה]] פרק ח'.</ref>.  

כיוון שהלבושים הצואים מקיפים את האדם מכל צדדיו, הם מונעים את התקשרות האדם עם [[עצמות ומהות|הקדוש ברוך הוא]], כיוון שרק כאשר האדם מופשט מענייני העולם הזה ותענוגיו וממעשיו הרעים, יכול הוא להתייחד עם [[הקדוש ברוך הוא]]. אך כאשר הוא מלובש בענייני העולם הזה, נותרים [[אני|הוא]] והקדוש ברוך כביכול כשני מציאויות נפרדות, ר"ל<ref>[[לקוטי תורה]] [[פרשת מטות]], [[ד"ה]] ואישה כי תדור פרק ג'.</ref>.

הלבושים הצואים מכונים גם [[עורלת הלב]] <ref>[[אגרת הקודש]] פרק ד'</ref>, כשם שערלה מכסה על הברית, כך הלבושים הצואים מכסים על [[נשמה|נשמת אדם]] - חלק אלוק-ה ממעל ממש. וכאשר מסיר האדם את הלבושים הצואים מהלב, הרי פעולה זו נקראת בשם [[מילה]] - [[מילת הלב]].

מקור המושג הוא בחזון [[זכריה הנביא]] על [[יהושע כהן גדול]] <ref>זכריה, פרק ג' פסוק ד'</ref>: "''הסירו הבגדים הצואים מעליו''".

אחת הדרכים להסיר את הלבושים מעליו, היא לעורר את ה[[אהבת ה'|אהבה לה']] בתשוקה וצמאון להידבק בה', וממילא תחפוץ [[נפש|נפשו]] לפשוט את הלבושים הללו, המפריעים לה להידבק בהשי"ת, כאמור. וכאשר תתעורר ב[[נפש|נפשו]] אהבה זו ורצון זה, יגרום לו הרצון לפשוט הלבושים הצואים ללא התחשבות במניעות והסתרים<ref> ע"פ קטע מ[[לקוטי תורה]], [[ד"ה]] "אדם כי יקריב"</ref>.

כמו כן, כאשר יעורר כל-כך רצון בליבו, עד ש - כלשון [[אדמו"ר הזקן]] ב[[לקוטי תורה]] - "חייו אינם חיים", ממשיכים לו מלמעלה חיים חן וחסד היישר מ[[אין סוף]] ברוך הוא, ומסייעים לו מלמעלה לפשוט לבושים צואים אלו <ref>[[לקוטי תורה]], דרושים ל[[ראש השנה]], דף ס"א עמ' ג', [[פלח הרימון]], ד"ה וספרתם לכם, דף ש"ט</ref>.

===התמרמרות על גלות השכינה שבתוכו===

העצה להסרת הלבושים הצואים מעליו, היא לעורר בקרבו [[רחמים]] ו[[מרירות]] על [[גלות]] ה[[שכינה]] - גלות [[ניצוץ אלוקות|הניצוץ האלוקי]] המלובש בו, בתוך הלבושים הצואים, ועל-ידי-זה שיעורר רחמים ו[[מרירות|יתמרמר]] יסור הבגדים הצואים מעליו והניצוץ האלוקי שבו יתגלה לעין כל <ref>[[תורה אור]], [[פרשת ויחי]], דף נ"א עמ' א'</ref>.

כיוון שהלבושים הצואים מלפפים ומקיפים את [[נפש]] האדם מכל צדדיה, קשה מאד להפשיט אותם. אמנם, כאשר מגיע האדם להיכנס [[גן עדן התחתון]], והרי אינו יכול להיכנס עם הלבושים הצואים, על כן הוא נאלץ לטבול ב[[נהר דינור]], ואז - על ידי הטבילה - יורדים מ[[נשמה|נשמתו]] כל הבגדים הצואים, והוא יכול להיכנס ל[[גן עדן]]<ref>[[שערי אורה]], שער ה[[חג החנוכה|חנוכה]], דף ז' עמ' א'</ref>.