עריכת הדף "ההתנגדות לתורת החסידות"

להתנגדות זו היו מספר גורמים, כשהעיקרי מביניהם; עובדת התגלותה של החסידות לאחר משיח השקר שבתאי צבי ימ"ש שתוצאות מעשיו היו הרות אסון, לכך נולד החשש כי תנועה זו תגרור תוצאה דומה. גורם נוסף לכך היה הויכוח על איסור לימוד הקבלה. בתחילת תקופת החסידות, ריכז "וועד ארבע הארצות" את החרם{{הערה|החרמות רוכזו בחוברת בשם '''זמיר עריצים וחרבות צורים''', יצאה לאור בתקל"ב בברודי.}} נגד החסידים.

לפי מחבר הספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]], תחילת המחלוקת הייתה בשנת [[תק"ל]], כאשר כמה מתלמידי [[הגר"א]] הביאו לפניו אנשים המוחזקים ככשרים, שהעידו שה[[חסידים]] לא מקפידים על [[הלכה]] ומזלזלים בקיום [[תורה]] ו[[מצוות]]{{הערה|1=[http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=23647&hilite=75cfec11-d488-4aa6-a239-827d7e3f50e1&st=דרכי+התורה+דרכי+נועם&pgnum=110 '''סילוף דברי חסידות'''] בכרם חב"ד כרך ד' גליון א.}}. חלק מעדותם היה על שראו חסידים שאכלו ושתו ב[[צום]] [[תשעה באב]]ורקדו בצורה {{מונחון|מעורבת|לא צנועה}}, אך לא סיפרו שאותו תשעה באב חל ב[[שבת]], שאז הצום נדחה ליום ראשון ושהמדובר שרקדו היה עם ילדה בת כמה ימים, שהייתה מונחת על טס{{הערה|אגרות קודש חלק י"ג עמוד רצ"א}}.

=== ננסיון לעצור את המחלוקת ===

ישיבת פּוֹניבָז'- שהינה אחת מהישיבות הליטאיות הגדולות - הייתה בראשיתה בעלת השקפה מתונה לחסידות חב"ד, כהשקפתו של מייסדה - הרב [[יוסף שלמה כהנמן]] ואף היו רבים מחסידי חב"ד שלמדו בה. במשך שנות הממי"ם הוחרפה גישתה ע"י מי שכיהן אז כראש הישיבה והיא נהפכה למעוז של מחלוקת ומלחמה ב[[חסידות]] וברבי, ששיאה היה ב[[בחירות תשמ"ט]], כשלדברים נגררים חלקים רחבים מחוגי הליטאים. לאחר מותו של אותו ראש הישיבה{{הערה|ובעיקר בתקופת כהונתו של הרב [[אהרן לייב שטיינמן]] כמנהיג הציבור הליטאי}} הולכת המחלוקת ושוככת{{הערה|יצויין שקיים פלג קטן בציבור הליטאי שמנסה להמשיך באותה מחלוקת.}} כשהדבר מתבטא אף בישיבת פוניבז' עצמה בה ביקר ב[[חודש אלול]] [[תש"ע]] הרב [[דוד מאיר דרוקמן]] ששוחח והתוועד עם הבחורים{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=57202 תדהמה: מה עושה הרב החב"די בלב היכל ישיבת פוניבז'?]}} ובהזדמנות נוספת התוועד הרב [[שניאור זלמן גופין]] באופן ספונטני בישיבה והתקבל בשמחה על ידי תלמידי הישיבה.

אחת מנקודות השיא של אותה התנגדות הייתה באי הכרה ברב [[משה יהודה לייב לנדא]] כממלא מקום אביו הרב יעקב לנדא בתפקיד ה[[מרא דאתרא]] ורבה של בני ברק, תוך מלחמה בו ובעבודתו בקודש. לאחר מותו של אותו ראש ישיבה שככה אט אט התנגדות ומחלוקת זו כשבחודש [[תמוז]] [[תש"ע]] חותמים הרב [[אהרן לייב שטיינמן]] והרב [[ניסים קרליץ]] על מכתב בו משבחים את כולל 'פעמי יעקב' של הרב לנדא ובו הוא מכונה: "בנו ממלא מקומו [=של אביו], הגאון החסיד הגאון רבי משה יהודה לייב לנדא שליט"א - גאב"ד עירנו{{הערה|[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=55849 לקריאת המכתב]}}. כמו כן במהלך שיחה בענייני כשרות{{הערה|עם הרב בן ציון קוק, ראש בית ההוראה הכללי ירושלים ותלמידו של הרב אלישיב}} אמר הרב שטיינמן כי ההכשר וההשגחה של הרב לנדא הינם הטובים ביותר ושהוא אדם מוכשר מאד, ובקשר לגדלותו העיד שה[[חזון איש]] החזיק מהרב לנדא הבן אפילו יותר משסמך על אביו. (הרב שטיינמן הסביר כי הרב לנדא היה בן יותר מעשרים בפטירת החזון איש){{הערה|על פי תיעוד [https://www.kikar.co.il/312228.html וידאו שהתפרסם אחרי פטירתו של הרב שטיינמן].}}. נקודת שיא בשכיכת המחלוקת הייתה בהכרזתו של ראש עיריית בני ברק הרב אברהם רובינשטיין במהלך הלווית הרב משה לנדא, לאחר ששוחח עם מנהיגי הציבור הליטאי הרב [[חיים קנייבסקי]] והרב [[גרשון אדלשטיין]], ש"על דעת גדולי התורה, אדמו"רים, ראשי הישיבות ורבני העיר, הוחלט כי כל ענייני הדת והכשרות בעיר יתנהלו על ידי הרבנים הגאונים, בנו ממלא מקומו על פי בקשתו - הרב [[חיים יצחק אייזיק לנדא]] שליט"א והרב [[שבח צבי רוזנבלט]] שליט"א בשיתוף פעולה מלא. והאמת והשלום אהבו", ומאז מכהן הרב חיים יצחק אייזיק לנדא כרבה של בני ברק (לצד הרב רוזנבלט) ובניהול מערכת הכשרות כשהדבר מוכר ע"י חוגי הליטאים.

* [http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=44604| המודיע פרסם בהבלטה, המתנגדים שרפו את הדפוס] - כתבה באתר [[שטורעם (אתר)|שטורעם]] מתוך [[שבועון כפר חב"ד]].

* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=65509 עלילת י"ט כסלו תשט"ו] - שניאור זלמן ברגר ב[[שבועון בית משיח]] - {{אינפו}}