הגולם מפראג
הגולם הוא יצור בעל כוחות על-אנושיים שייצר המהר"ל מפראג על פי סודות תורת הקבלה. הגולם נוצר על מנת להגן על הקהילה היהודית מרדיפות שכניהם הגוים ובעיקר מעלילות הדם שהיו נפוצות באותה התקופה.
תוכן עניינים
סיפורו של הגולם
על פי המסופר, יצר המהר"ל את הגולם מן העפר שעל שפת נהר המלדובה. בשבוע שלפני ציווה המהר"ל לחתנו- רבי יצחק כ"ץ ולתלמידו הגדול רבי יעקב הלוי, שהיו השנים שליוו אותו בעת יצירת הגולם, לצום בכל אותו שבוע, ולאחר שבוע לטבול במקוה ולבוא אליו. ואכן לאחר שבוע הלכו אל אותו הנהר, ויצרו מעפר האדמה צורת אדם. ולאחר אמירת שמות קדושים, קראו בקול את הפסוק: "ויפח באפיו..." ואז קם הגולם על רגליו.
סביב פועלו של הגולם מסתובבים סיפורים רבים רובם סביב עלילות הדם שהיו באותה תקופה.
כעבור כמה שנים ביקר המהר"ל אצל הקיסר, והצליח לשדלו להוציא צו, שאסר על בתי המשפט לדון בעלילות הדם השיקריות. כעת, משלא היה עוד לגולם שימוש, החזירו המהר"ל לעפר, וגופתו נטמנה בעליית הגג של בית הכנסת העתיק "האלטנוי שול".
היה ונברא
אם הזמן החלו פקפוקים באמיתיות הסיפור, בעיקר עקב העובדה שבספר "שבחי המהר"ל" שנכתב על ידי תלמידיו אין אזכור לסיפור זה כלל.
אולם הרבי מספר בשם הרבי הריי"ץ, כי אכן עלה לאותה עליית הגג וראה את אותו הגולם.
וזהו הסיפור: פעם ביקר אדמו"ר הרש"ב יחד עם הרבי הריי"ץ בפראג, וביקרו בבית הכנסת של המהר"ל. בנו אדמו"ר הריי"צ רצה לעלות לעליה בה מונח ה"גולם", שיחד את השמש, נטל סולם ועלה. - כשסיפר הריי"צ את הסיפור לרבי, שאלו הרבי מה ראה שם, והריי"צ לא ענה לו.[1]
כשנודע הדבר לאדמו"ר הרש"ב הוכיח קשות את הריי"צ. כעבור זמן אמר לו: היתה לי עבודה של חודשים (כנראה כדי לתקן שלא יהיה נזק מזה. המספר).[2]
קימת הגולם בתחיית המתים
בספרו של יודל רוזנברג 'נפלאות מהר"ל' מביא את דברי רבי חיים שאמר בשם חותנו המהר"ל: שרוחו של הגולם יקום בתחיית המתים אך בגוף אחר שנולד מאב ואם. ובנוסף, הגולם יקבל חלק לעולם הבא, "לבעבור שהציל כמה פעמים את ישראל מצרות גדולות", אף על פי שהיה מחויב בזה, כעבד שרבו מיטיב עמו בתמורה לעבודתו.{הערה|אולם, ישנם הטוענים כי הספר מזויף , ועוד לא נקבעו מסמרות בעניין.]}}
ראו גם
קישורים חיצונים
- גאון מבית דוד, שבועון בית משיח, י"א ניסן תשס"ט, עמוד 112
- 
הערות שוליים
- ↑ הריי"ץ ראה שם את הגולם- על פי מכתב הרבי שהובא בבית משיח שבקישור
- ↑ תורת מנחם שנת השי"ת חלק א' (27).
