עריכת הדף "גזירת הקנטוניסטים"

[[קובץ:קנטוניסטים.jpg|200px|איור של קנטוניסטים]]
'''גזירת הקנטוניסטים''' ([[תקפ"ז]] - [[כ"ה באב]] [[תרט"ז]], 1856 - 1827) הוא כינוי למוסד שהתקיים ב[[רוסיה]] ה[[צאר]]ית, שכלל גיוס כפוי של ילדים וצעירים בני הקהילות היהודיות ברוסיה. מוסד זה התקיים כחלק ממדיניות שמטרתה השפעה על אוכלוסיית היהודים, באמצעות 'חינוכו מחדש' של הדור הצעיר והמרת דתם של הילדים המגוייסים בכפייה. החיילים היהודים שגויסו באופן זה לצבא הצאר כונו '''חיילי ניקולאי'''{{הערה|ברוסית: Николаевские солдаты.}}.

==הרקע לגזירה==
[[קובץ:הרצל_יעקב_צם.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דיוקן של הקנטוניסט הרצל יעקב צם, ששירת בצבא הרוסי במשך 41 שנה, והגיע לדרגת קצין]]
עד שנת [[תקפ"ז]], חובת השירות הצבאי הייתה על נערים צעירים מגיל 18 ומעלה, ללא הבדלי דת וגזע. נערים שרצו לפטור את עצמם מחובת השירות הצבאי, היו צריכים להגיע ללשכת הגיוס ולהוכיח שאינם יכולים לשרת בצבא, או לפטור את עצמם משירות תמורת תשלום של 500 רובל.

כבר לפני שהחלה הגזירה, היו קיימות מסגרות חינוך לקטינים במחנות הצבא הרוסי, שנקראו בשם 'קנטונים'{{הערה|על פי יוסף מנדלביץ', מילה זו לקוחה בהשאלה מצרפתית, מלשון 'אזור'.}}, ומשפחות רבות התאמצו לשלוח לשם את ילדיהם, על מנת להגדיל את סיכוייהם לעלות בסולם הדרגות הצבאי, ולקדם אותם למשרות קצונה.

כאשר הצאר הרוסי ניקולאי (הראשון) עלה לשלטון, החליט להנהיג סדרים חדשים במדינה, ולחנך קבוצות טעונות טיפוח. בין קבוצות האוכלוסייה הרוסית שהיו בעייתיות בעיני ממשל הצאר, הייתה האוכלוסייה היהודית.

לצורך חינוכם מחדש של קבוצות אוכלוסייה אלו, הוא החליט לגייס בכפייה נערים יהודיים צעירים, להטביל אותם לנצרות, להעניק להם חינוך צבאי נוצרי, מתוך מטרה שבגמר תקופת השירות הם יחזרו ויתערו בקהילות היהודיות, ויגרמו להם לשנות את תפיסת עולמם.

===המאמצים לביטול הגזירה===
כשנודע לקהילה היהודית על החקיקה המיועדת, נעשו מאמצים בינלאומיים{{הערה|מנדלוביץ, קנטוניסיטים, עמ' 90 - 92.}} והופעלו לחצים כבדים על כל מקבלי ההחלטות, ואף שולמו סכומי עתק כשוחד.

הרבנים התייחסו לגזירה בחומרה רבה, ובקהילות רבות הורו הרבנים לאנשי הקהילה לחסוך 75 אחוז מהוצאותיהם, על מנת לשלוח לקופה המרכזית של העוסקים בביטול הגזירה.

לאחר מאמצים מרובים, נאספו 200,000 רובל לקופה זו, וחלקם הגדול הועבר לידי הסנאטור נובוסצלב שהיה אחראי על החקיקה, אך בסופו של דבר למרות כל המאמצים הצאר עקף את מערכת החקיקה המקובלת, והחליט באופן חסר תקדים להתערב באופן אישי ולתת את הפקודה על גיוס היהודים בעל כרחם.

==גזירת הקנטוניסטים==
{{חלונית
| ניקוד = כן
| כותרת = תיאור נסיון להטביל קנטוניסטים לנצרות
| תוכן = {{טקסט מוקטן|מתוך מה שראיתי (זכרונות יחזקאל קוטיק) - כרך א פרק ט}}:
{{ש}} קנטוניסט אחד שהתנצר סיפר לי, כיצד הטבילו בסַרַטוֹב,6 בבת אחת, שישה קנטוניסטים יהודים מתוך קבוצה של שלושים. זה קרה כך: כשנוכח מפקד הגדוד שהמכות לא הועילו, עלה בדעתו רעיון חדש כיצד לכפות עליהם לטבול. הכניסו את שלושים הקנטוניסטים לבית המרחץ והגבירו את אדי הקיטור עוד ועוד. אי אפשר היה לשאת זאת. שישה אכן לא יכלו לעמוד בכך וטבלו, ואילו היתר איבדו את הכרתם והתעלפו. כשהעירו אותם אחר כך מצאו כי שלושה מהם כבר מתו. הקנטוניסט שלי כעס מאוד על הקב"ה.
}}
בתחילת הקיץ של שנת [[תקפ"ז]], פירסם הממשל הרוסי את גזירתו החדשה של הצאר{{הערה|באיגרת של [[אדמו"ר הזקן]] לחסיד ר' [[משה מייזליש]], אודות רצונו שממשלת [[רוסיה]] תנצח במלחמת רוסיה-צרפת, ניבא אדמו"ר הזקן את גזירת הקנטוניסטים: {{ציטוטון|וזה לכם האות שבקרב הימים יוטל מחמד עיניכם, ויתחילו ליקח אנשי חיל מאחינו בני ישראל}} (אגרות קודש של אדמו"ר הזקן, חלק א', עמוד קנא).}}, המחייבת צעירים יהודיים להתגייס לצבא הצאר.

יחד עם גזירת הגיוס, שהתפרסמה בתחילת הקיץ של שנת [[תקפ"ז]], אישר הצר ניקולאי לגייס ילדים החל מגיל 12, והאריך את תקופת השירות של החיילים הקנטוניסטים עד גיל 43 (חייל שגוייס בגיל 12, היה מחוייב לשרת 31 שנה בצבא הצארי). 

בתחילה לא חויבו הילדים שהתגייסו להתנצר ואף הובטח להם כי הם יורשו לקיים את דתם, אולם לאחר מכן החל משנת [[תר"ג]], בעקבות הוראה מהצאר ניקולאי, הופעל לחץ כבד על הילדים להיטבל לנצרות ואלו שמרדו ולא הסכימו נענשו בעונשים קשים{{הערה|מנדלוביץ', [https://beta.otzar.org/#/b/195970/p/177/t/16460.13572795864658027/fs/0/start/0/end/0/c/1647269779444 קנטוניסטים], עמ' 187.}}, והופלו מבין החיילים{{הערה|מנדלוביץ', קנטוניסטים, עמ' 117.}}. במקביל להתעללות בילדים שסירבו, הוענק כתמריץ מענקים והקלות בעונשים לאלו שהסכימו לכך{{הערה|מנדלוביץ', קנטוניסטים, עמ' 194.}}.

לאורך שנות קיומה של הגזירה, חלו תמורות רבות בחיובי הקהילה וההתגייסות, עד שבשנת [[תרט"ז]] ב[[כ"ה מנחם אב]] בוטלה הגזירה בפקודת הצאר אלכסנדר השני.
[[קובץ:קונטונסטים.jpg|ממוזער|ילדים יהודים בצבא, "הקנטוניסטים".]]
===החוטפים===
על פי הפקודת הממשלתית, חלה חובת הגיוס על הנהלת הקהילות ביישובים היהודיים, והם היו צריכים לגייס את הנערים היהודים, ולשלוח לצבא הרוסי את המכסה שנקבעה לאותה קהילה.

מכיון שההורים היהודים התנגדו לשלוח את בניהם לצבא, והחביאו אותם במועדי הגיוס, הוצרכו ראשי הקהילה לחטוף ילדים יהודיים, על מנת להשלים את מכסת המתגייסים. לצורך כך שכרה הקהילה אנשים מתוך הקהילה (שכונו בשם 'חאפערים'), שתפקידם היה לחטוף ילדים נגד רצון הוריהם, ולהמציא אותם לידי הצבא הרוסי. כאשר לא הצליחו החוטפים להניח את ידם על נערים צעירים המיועדים לגיוס, היו חוטפים ומוסרים לשלטונות גם ילדים מתחת ל-12, ומצהירים שהינם בגיל מבוגר יותר. על מנת שלא לפגוע בתרומתם של אנשיה העשירים של הקהילה היהודית, הורו ראשי הקהילה במקומות רבים לחוטפים ששכרו לא לחטוף את בניהם של העשירים ובעלי המעמד.

בנוסף לכך, השתמשו ראשי הקהילה בפקודה זו על מנת להרחיק מהקהילה נערים לא רצויים, שהזיקו לקהילה.

פעילות החוטפים הייתה מנוגדת לדעת של הרבנים, ובראשם רבותינו נשיאנו. הרב אליהו שיק במהלך ביקורו בעיר הורודנו פעל להברחתם של הילדים החטופים מבית הקהילה, ופסק שהחוטפים חייבים מיתה מדין "וגנב איש ומכרו"{{הערה|[[ספר שמות]], פרק כ"א, פסוק ט"ז.}}{{הערה|פישמן מימון, שרי המאה, חלק ד', עמ' 247.}}. בעיירה אושיץ, נרצחו שני "מוסרים" שהלשינו לשלטונות על החבאתם של הילדים, על ידי הקהילה המקומית, לאחר שרבי שאול פרידמן מייסד [[חסידות סדיגורא]] פסק כי יש להם דין מוות. לאחר הרצח, נעצרו שמונים יהודים מהקהילה על ידי השלטונות, ומתוכם עשרים נרצחו באשמת רצח{{הערה|מנדלוביץ', קנטוניסטים, עמ' 93.}}.

===הפטורים מהגזירה===
בתקנון המפורט של פקודת הצאר, מופיעים מספר פטורים מהגיוס:
*סוחרים משלמי מס.
*רבנים בעלי תעודה מוכרת ('רבנים מטעם').
*סטודנטים במוסדות ממלכתיים.

על פי רוב, הסעיפים הנזכרים הפוטרים מגיוס, אינם רלוונטיים לצעירים בני 12–18.

==זכויות הקנטוניסטים==
הממשלה הרוסית העניקה פריבילגיות רבות לחיילים הקנטוניסטים שסיימו את שירותם הצבאי, והתירה להם לעסוק במסחר, לגור בערים מחוץ ל[[תחום המושב]], ולהנות משירותים ממשלתיים נוספים, שיהודים אחרים לא זכו להנות מהם.

==התייחסות רבותינו נשיאינו==
===אדמו"ר האמצעי===
הגזירה החלה בתקופת נשיאותו של [[אדמו"ר האמצעי]], אך עד שהיא התפרסמה והחלה בפועל, הסתלק אדמו"ר האמצעי, ולא הספיק לבצע פעולות ממשיות לביטול הגזירה ולהסרת האיום על החינוך היהודי של ילדי ישראל, מלבד נסיעה לציונו של [[אדמו"ר הזקן]] ב[[האדיטש]], שם השתטח על ציון אביו והתפלל לביטול הגזירה.

בתחילת [[חודש כסלו]] [[תקפ"ח]] בשבוע שלפני [[הסתלקות]]ו, אמר [[מאמר חסידות]] שעסק בענין "להבין עניין לקיחת אנשי חיל מישראל ביד נוכרים"{{הערה|1=נדפס בספר 'מאמרי [[אדמו"ר האמצעי]] - קונטרסים', עמוד רסג ואילך. [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16042&st=&pgnum=265 צילום דפי המאמר באתר 'היברו בוקס'].}}, וביאר כיצד ייתכן שההשגחה האלוקית תזמן לאדם מכשולים בדרכו בקיום התורה והמצוות.

קודם לאמירת המאמר התבטא: {{ציטוטון|אני ידעתי זה עוד שבע שנים מקודם כשהייתי על קבר [[אדמו"ר הזקן|אאמו"ר]] שראיתי אז קטרוג גדול על בחורי שונאי ישראל (בסוד שבע יפול צדיק וקם הגזירה), ונשברה רוחי בקרבי כי הבנתי וידעתי שבוודאי יהיה זה במשך הזמן, ואחר כך בעת חתונת בתי נתקבצו אלי אנשים רבים זקנים ונערים יודעים ומבינים לשמוע [[דא"ח]], והייתי שמח בהם שמחה גדולה מאוד עד אור הבוקר, וכסבור הייתי שנתבטלה הגזירה; ואחר כך כשהלכתי להתנמנם קצת בא אלי אאמו"ר ויאמר לי: מה אתה שמח בנערים הללו שנתקבצו אליך, האם לא ידעת מהקטרוג שהולך ומתגבר? ותיכף נשברה רוחי בקרבי, שבוודאי הוא מלקיחת בני ישראל לאנשי חיל.}}.

במאמר זה מבאר, שדווקא כאשר ישנן גזירות, ואף-על-פי-כן מקיים היהודי את המצוות במסירות-נפש, הרי ישנו בשמים יוקר נעלה לאותן מצוות מועטות שמצליח לקיים למרות כל הנסיונות, ועד שבשביל זה כדאי כל הגזירות, ואפילו כדאיות כל המצוות הרבות שהוא מפסיד, מצד גודל הנחת-רוח שישנו בשמים מקיום מצוות אלו הנעשות מתוך מסירות-נפש{{הערה|ראו גם [[תורת מנחם]] תשי"ד, כרך ב' עמוד 135.}}.

===אדמו"ר ה'צמח צדק'===
[[קובץ:אדמור הצמח צדק - תמונה קטנה.jpg|ממוזער|250px|אדמו"ר הצמח צדק שהקים את חברת "תחיית המתים" שפעלה להברחת החטופים]]
====חברת תחיית המתים====
כאשר החלה הגזירה, וראשי הקהילות לא הצליחו לבטל את רוע הגזירה באמצעים דיפלומטיים, הקים [[אדמו"ר הצמח צדק]] ועד מיוחד לטפל בגזירה, שנשא את השם 'חברת תחיים המתים'{{הערה|בשנת [[תקצ"ד]] התקיימה אסיפה חשאית של גדולי חסידי הצמח צדק, ובמהלכה טענו החסידים שאינו צריך להתערב בזה, כי הוא יהיה נתון בסכנה גדולה. באותה אסיפה, הוכיח הצמח צדק בראיות ברורות כי על פי הלכה כל אחד ואחת מישראל שיש ביכולתו להציל ילדי ישראל משמד - מחוייב הוא בזה על פי דין.}}.

ועד זה פעל במספר מישורים מקבילים:
*הפחתת מכסת האנשים שדרש הצבא הרוסי, על ידי פדייתם בכסף.
*שחרור הילדים החטופים על ידי נתינת שוחד לשומרים.
*שיחרור הילדים על ידי רישומם בפנקסי הצבא כמתים.
*שליחת אנשים אל מקומות הכינוס של הילדים החטופים על מנת לעודדם ולחזקם שישארו נאמנים לשמירת תורה ומצוות.
*הטבעת החוטפים ב[[מקוה]], מדין 'מוסר'.

בראש 'חברת תחיית המתים' עמד הרב [[איסר בער גילרסון]] (הרב ממאלינסק).

בין העוסקים בהצלת הילדים החטופים, היה הרב [[חיים יהושע מקאליסק]], שהיה סוחר בקאזאן, והצליח להתיידד עם אנשי המקום, ובמשך שמונה שנים עסק בהצלת הילדים והצליח לפדות מאות ילדים יהודיים, עד שהצליחו לעלות על עקבותיו באמצעות סוחר יהודי מפלך וואהלין שהתחזה לידידו, והצליח להפליל אותו ולשים אותו במאסר{{הערה|בעקבות מאסרו, כתב [[אדמו"ר הצמח צדק]] לא' מהחסידים בשם זאב וולף (נדפס באגרות קודש לאדמו"ר הצמח צדק ח"א, עמ' שלט), בו ביקש ממנו לעשות את כל ההשתדלות שיש בידו להציל אותו מגזר דין מוות, ולפדות אותו בכל מחיר.}}.

הממשלה הרוסית חששה מפעילותו של הצמח צדק, והציבה במקום מושבו ב[[עיירה]] [[ליובאוויטש]] פקיד ממשלתי בעל דרגה גבוהה, על מנת שיעקוב אחרי מעשיו של הצמח צדק והבאים אליו, וימסור דו"ח מפורט לממשל הרוסי.

בשנת תר"ב נודעו פעולותיו של הצמח צדק לנציב מחוז ויטבסק, ויחד הם התייעצו להביאו לויכוח בפטרבורג, על מנת להפילו בלשונו, ולעשותו מורד במלכות.

בעקבות כך התקיימה [[ועידת הרבנים תר"ג|ועידת הרבנים]] בשנת [[תר"ג]], במהלכה נאסר הצמח צדק 22 פעמים, אך עמד בתוקף על עקרונותיו, והמשיך בפעולותיו הכלליות להצלת ילדי ישראל.

הקנטוניסטים שניצלו בעקבות פעילותו העניפה של ה'צמח צדק', רכשו כתרים מפוארים לספרי התורה בבית מדרשו של הרבי בליובאוויטש{{הערה|כאשר ר' [[שניאור זלמן גוראריה]] רכש כתר עבור הספר הראשון של [[ספר תורה לילדי ישראל|ספרי התורה לילדי ישראל]], והראה אותו לרבנית חיה מושקא בהוראתו של הרבי, התבטאה הרבנית כי כתר זה הינו בדומה לכתרים שרכשו הקנטוניסטים ('בכל ביתי נאמן הוא', פרק 'ידא אריכתא').}}.

====קירוב החיילים היהודים====
במקביל לפעולות שנעשו על ידי חברת [[תחיית המתים]] שהקים, פעל אדמו"ר ה'צמח צדק' בעצמו לקרב את החיילים הקנטוניסטים, ולקרב אותם ככל האפשרי, ולהרעיף עליהם חיבה.

כאשר ביקר ב[[פטרבורג]] ב[[ועידת הרבנים תר"ג|ועידת הרבנים]] שהתקיימה בשנת [[תר"ג]], ביקשו החיילים הקנטוניסטים ששהו במחנה הצבאי הסמוך לפטרבורג, שהצמח צדק יבוא לנאום בפניהם, והוא אכן הגיע באישור מפקדי הצבא, ונשא בפניהם דברי התעוררות.

נאומו הותיר רושם עמוק על החיילים, והם ביקשו מספר פעמים נוספות שיגיע לנאום בפניהם. דבר זה גרם שהממשל הרוסי ירחיק את הצמח צדק מפטרבורג, על מנת למנוע את המשך השפעתו על החיילים{{הערה|נאומיו של הצמח צדק בפני החיילים הותירו רושם לאורך זמן, וכאשר הצאר הרוסי ביקר במחנה והורה לחיילים להמיר את דתם, הם מסרו את נפשם וקפצו למים ב[[מסירות נפש]] על מנת שלא להמיר את דתם.}}.

====תשובות הלכתיות בקשר עם הגזירה====
הגזירה עוררה מספר דיונים הלכתיים, בקשר עם מהותם של החוטפים, החיוב למסור את המחויב לצבא על פי פקודת הממשלה (כיון שכאשר היו מחביאים נער המחוייב לעבודת הצבא, הקהילה הייתה שולחת ילד אחר במקומו), היתר תשלום כופר להנהלת הקהילה, ועוד.

בספר השו"ת של אדמו"ר הצמח צדק, נידונו מספר שאלות הנוגעות לדינים אלו{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/zz/shut/2 שו"ת צמח צדק, יורה דעה] סימנים צ-צב.}}, אך הם נכתבו ברמזים ובסימנים מאימת הצנזורה הרוסית.

===אדמו"ר המהר"ש===
למרות שהגזירה התבטלה כבר בימיו של [[אדמו"ר הצמח צדק]], החיילים הקנטוניסטים שגויסו קודם לכן נשארו לשרת בצבא עד סיום תקופת השירות, והיה צורך לדאוג לכך שהצבא יאפשר להם שמירת תורה ומצוות כרצונם, ולא יכפה עליהם לקבל את הדת הנוצרית.

במקביל, ברחבי [[רוסיה]] התהוו קהילות יהודיות גדולות של חיילים קנטוניסטים שהיו שלימים באמונתם, אך גדלו כל ימיהם בצבא הרוסי ולא ידעו קרוא וכתוב, ובקושי ידעו מהם הדברים הבסיסים הנדרשים מיהודי שומר תורה ומצוות.

הבעיה העיקרית בכך הייתה, שלקנטוניסטים התאפשר לגור גם מחוץ לתחום המושב של היהודים, ולרבנים לא התאפשרה גישה חופשית אליהם, והקהילות של החיילים הקנטוניסטים היו מרוחקות ומנותקות מהמרכזים היהודיים.

[[אדמו"ר המהר"ש]] עסק רבות עם שליחת שלוחי מיוחדים לקהילות אלו, ושיכנע סוחרים המוכרים מטעם הממשל הרוסי להתיישב בקהילות הקנטוניסטים, ולפעול עמם בלימוד תורה וקיום מצוות מעשיות{{הערה|לאחד הסוחרים שהתיישב בעיר ולדימיר בה היה קיבוץ גדול של יהודים, אמר [[אדמו"ר המהר"ש]]: {{ציטוטון|יש לך טעות, לא לצורך פרנסה גשמית הביאך השם יתברך לוולדימיר.. השם יתברך העביר אותך מפאלאצק לוולדימיר והביאך אל בין קנטוניסטים וחיילי ניקולאי כדי שתפעל עמם משהו ביהדות.. יהודי שסובר שהשם יתברך מנהיג סביבו אנשים ממקום למקום לצורך פרנסה, הוא מקטני אמונה}}. ([[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]], חלק ז' עמוד כא).}}.

==התבטלות הגזירה==
תוכניתו העיקרית של הצאר הייתה 'חינוכם מחדש' של יהודי [[רוסיה]], אך הדבר לא הניב את התוצאות הרצויות, וגרם רק התמרדות יהודית נגד הממשלה הרוסית, ולפירוק הקהילות היהודיות.

בשל כך{{הערה|בנוסף לכך, באותם שנים (תרי"ג-תרט"ז) התנהלה 'מלחמת קרים' בין האימפריה הרוסית לאימפריה הצרפתית והבריטית, ורוב המשאבים והמאמצים של צבא [[רוסיה]] הופנו למאמץ המלחמתי, מבלי יכולת לעסוק בגיוס החיילים הקנטוניסטים.}}, ב[[כ"ה מנחם אב]] [[תרט"ו]] בוטלה גזירת הקנטוניסטים בפקודת אלכסנדר השני{{הערה|בירחון [[שיחות לנוער]] התפרסם סיפורו של חייל יהודי שהתחבב על ידי הצאר, והועלה על ידו מדרגה לדרגה, עד שהגיע לתפקיד בכיר מאוד במשמר המלכותי. כאשר נודע לפתע לצאר על היותו של החייל יהודי - הפעיל עליו מסכת לחצים ושכנע אותו להתנצר, כשהוא מבטיח לו כסף רב [[עושר]] וכבוד. בתחילה החייל הסכים, אך ברגע האחרון של טקס הטבלתו לנצרות התחרט, וקפץ למים במסירות נפש. מעשה זה שהתרחש על ידי חייל יהודי שהיה בעל היכרות אישית עם הצאר, והובטחו לו כל מנעמי העולם, גרם לצאר להבין שאין ביכולתו להפריד את היהודים מאמונתם, ובעקבות המקרה התבטלה הגזירה.}}, ו'חברת תחיית המתים' הפסיקה את פעולתה.

==ראו גם==
*[[משפט סטרדוב]]
*[[גזירת הלבוש]]
*[[לא תשתחוו]]

==לקריאה נוספת==
*מנחם מענדל ברונפמן, '''קדושי פערם''', שבועון כפר חב"ד גליון 1979 עמוד 105
*זלמן רודרמן, '''אורות באפילה'''

==קישורים חיצוניים==
*{{אוצר החכמה|הרב יוסף מנדלוביץ'|'''הקנטוניסטים - נערים יהודיים במוסדות הצבא הרוסי'''|195970|הוצאת ארז, [[תש"ע]]}}.
*'''[http://www.beismoshiach.org/pdf/308/Mas308_b.pdf נבואתו של אדמו"ר הזקן]''' - כתבתו של אברהם יעקובסון, [[שבועון בית משיח]] גליון 308, עמוד 32. {{PDF}}
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_27762_26.pdf סיפורי גבורה מחיי הקנטוניסטים ברוסיה]''' - ירחון 'בית יעקב' גליון 40. {{PDF}}
*'''[http://4ysc01p1vhw140bqmvpyqhpw.wpengine.netdna-cdn.com/wp-content/uploads/2016/10/02-10-2016-00-52-52-קובץ-שני-לקריאה.pdf הרבי והחיילים - פעולות הצמח צדק לביטול גזירת הקנטוניסטים]''' בתוך קובץ 'בכסה ליום חגנו' בהוצאת [[ועד חיילי בית דוד]], ראש השנה תשע"ז
*'''[https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/59074/jewish/The-Cantonists-Minyan.htm הצמח צדק במנין הקנטוניסטים ביום כיפור]''', חב"ד אורג
*'''[https://www.chabad.org/kids/article_cdo/aid/5358/jewish/Simchat-Torah-of-a-Cantonist.htm שמחת תורה אצל הקנטוניסטים]''', חב"ד אורג
*'''[benyehuda.org/read/11979 בפרק ט, תיאור ממקור ראשון מאת ר' יחזקאל קוטיק על הגזרה]'''

==קישורים חיצוניים==
*'''[https://chabad.info/video/kids/rebbekids/714186/ רבי לילדים: הָקַנְטוֹנִיסְטִים • שעת סיפור]''' {{וידפו}}
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:אירועים והיסטוריה יהודיים]]
[[קטגוריה:אדמו"ר הצמח צדק]]
גרסה אחרונה		הטקסט שלך
שורה 1:		שורה 1:
−	[[קובץ:קנטוניסטים.jpg\|200px~~\|ממוזער~~\|איור של קנטוניסטים]]	+	[[קובץ:קנטוניסטים.jpg\|200px\|איור של קנטוניסטים]]
	'''גזירת הקנטוניסטים''' ([[תקפ"ז]] - [[כ"ה באב]] [[תרט"ז]], 1856 - 1827) הוא כינוי למוסד שהתקיים ב[[רוסיה]] ה[[צאר]]ית, שכלל גיוס כפוי של ילדים וצעירים בני הקהילות היהודיות ברוסיה. מוסד זה התקיים כחלק ממדיניות שמטרתה השפעה על אוכלוסיית היהודים, באמצעות 'חינוכו מחדש' של הדור הצעיר והמרת דתם של הילדים המגוייסים בכפייה. החיילים היהודים שגויסו באופן זה לצבא הצאר כונו '''חיילי ניקולאי'''{{הערה\|ברוסית: Николаевские солдаты.}}.		'''גזירת הקנטוניסטים''' ([[תקפ"ז]] - [[כ"ה באב]] [[תרט"ז]], 1856 - 1827) הוא כינוי למוסד שהתקיים ב[[רוסיה]] ה[[צאר]]ית, שכלל גיוס כפוי של ילדים וצעירים בני הקהילות היהודיות ברוסיה. מוסד זה התקיים כחלק ממדיניות שמטרתה השפעה על אוכלוסיית היהודים, באמצעות 'חינוכו מחדש' של הדור הצעיר והמרת דתם של הילדים המגוייסים בכפייה. החיילים היהודים שגויסו באופן זה לצבא הצאר כונו '''חיילי ניקולאי'''{{הערה\|ברוסית: Николаевские солдаты.}}.