עריכת הדף "גזירות ת"ח ות"ט"



גזירות ת"ח-ת"ט. פרעות המוניות בקהילות ישראל במזרח פולין בשנים 1649-1648. (שנת ת"ח-ת"ט) שערכו קוזאקים ואיכרים אוקראינים. בתקופה זו התפשט היישוב היהודי בפולין ורבתה חשיבותו בפיתוח הערים ובאיוש תפקידי מנהל וכלכלה בכפרים. היהודים היוו מעמד ביניים, בין האצילים הפולנים ובין האוקראינים המשועבדים. האוקראינים ראו ביהודים נציגי האדון הפולני נוספה למתיחות חברתית זו שנאתם הדתית ליהודים. האוקראינים, ובראשם בוגדאן חמיילניצקי, כרתו ברית עם הטאטארים שישבו בדרום אוקראינה ומרדו בפולנים. תוך כדי המרד פרעו הקוזאקים והטאטארים ביהודים באכזריות רבה. רכושם נשדד, קודשים חוללו, יהודים נשחטו,נשים נאנסו וילדים נהרגו בזרועות אמותיהם. רבים נמכרו לעבדות, יהודים רבים נהרגו על קידוש השם ורבים אחרים המירו דתם על מנת להינצל. גל הפרעות החל ביישובי היהודים שממזרח לנהר דניפר והתפשטו למערב הנהר, לגבול ביילורוסיה, וולין ולבוב. בעיר נמירוב נטבחו היהודים לאחר שסירבו להמיר דתם, בעיר טולצין בגדו חיילי המשמר הפולנים ביהודים, שעל שלומם הופקדו, והסגירו את היהודים בתמורה להצלת חייהם. בלבוב לקחו היהודים חלק פעיל בהגנת העיר. הפרעות הביאו עמם מכלול בעיות שזמן רב עוד עסקה יהדות פולין בפתרונן: התרת עגונות, שאלת ילדי הנשים שנאנסו, פדיון יהודים שנמכרו לעבדות, החזרת אנוסים לחיק היהדות וגורל אלפי הפליטים. קהילות ישראל כולן, ובייחוד קהילת קושטא, נתנו יד למבצע פדיון השבויים. מבצע זה הגביר את הסולידריות הכלל יהודית ואת השותפות בין קהילות הספרדים לקהילות האשכנזים. על פי תעודות התקופה נהרגו בפרעות כ-100,000 יהודים ונהרסו כ-300 יישובים. ההיסטוריונים חלוקים בדיעותיהם בדבר השפעת גזירות ת"ח-ת"ט על התפתחותה והתפשטותה של התנועה השבתאית כ-16 שנה לאחר מכן (ראה שבתאי צבי). אך הכל מסכימים שהגזירות הביאו לעיסוק בתחום המוסרי בספרות התקופה והכשירו את הקרקע להלכי-רוח משיחיים חזקים.


  כרגע באתר 145 מבקרים

==הרקע לפרעות==
כשבעים שנה לפני פרוץ הפרעות, התאחדה [[ליטא]] עם [[פולין]] והאצילים הפולניים השתלטו על חלקי אדמה רחבים ב[[אוקראינה]] וליטא, והעבידו את האיכרים האוקראיינים תחתם, כשהם מנצלים את יחסי המרות ומתעמרים בהם כעבדים, דבר שגרם להתמרמרות כללית מצד הנתינים האוקראיינים.

האצילים הפולנים שהתעצלו לנהל את אחוזותיהם בכוחות עצמם, העסיקו יהודים כמנהלי אחוזות, דבר שגרם לכך שהתמרמרות העממית תופנה גם כלפי היהודים, שהיו עושי דבריהם של האצילים.

ההתמרמרות תורגמה על ידי האוקראיינים למעשי מרד, שהונהגו על ידי גדודי [[קוזאקים]]. אחרי מספר שנים של פשיטות לאחוזותיהם של האצילים הפולנים, ניסה הממשל הפולני לגייס את הקוזאקים לצידו, והגיע להסכם צבאי עם הקוזאקים שתוכנו העיקרי היה צירופם כיחידות סדירות לצבא הפולני, כשבתמורה ומענקים להם אחוזות אדמה קטנות ופטור מתשלומי מיסים, אבל הסדרים אלה לא נמשכו זמן רב, בעקבות הפרות חוזרות ונשנות של ההסכמים. 

==מהלך ההתרחשויות==
בשנת [[ת"ח]] בוגדן חמלניצקי שהיה קוזאק רשום בצבא פולין, החליט לפתוח במרד נגד האצילים הפולניים וממשלת פולין, והוא נפגש עם קוזאקים מערבות הדנייפר שלא היו רשומים בצבא הצר והחל לארגן התקוממות מזויינת. באמצע [[חודש שבט]] הצליח לאחד את הקוזאקים הרשומים עם יריביהם שאינם רשומים מתוך מטרה מאוחדת להפיל את האצילים הפולניים, וב[[ט"ז שבט]] הם תקפו את את יחידת הצבא הפולני שעמדה באי חורטיצה, ואילצו אותם לסגת.

לאחרי הנצחון הראשון פירסם חמלניצקי אגרות בכל חלקי [[אוקראינה]] בהם קרא לקוזאקים המשרתים בצבא הפולני להצטרף לשורות המורדים, שכללו באותו זמן 8,000 איש, עם סיוע של 4,000 פרשים טטארים.

הממשל הפולני ששמע על ההתארגנות של חמילנצקי, שלח את צבאו לאזור בו ישבו הקוזאקים על מנת לדכא את המרד, אך הצבא הפולני הופתע על ידי צבא הקוזאקים בהנהגתו של חמילנצקי, והובס כשהמפקד העליון נפגע ונלקח בשבי, וחיילים רבים עורקים על מחנה חמילנצקי.

בשלב זה החלו להתפשט הידיעות על ניצחונות הקוזאקים, והתעוררה התקוממות אוקראינית נרחבת. האיכרים הממורמרים קמו על האצילים בעלי האחוזות, העלו באש את טירותיהם ושדותיהם, והתעללו בכל מי שהשיגה ידם, כשהיהודים שנואי נפשם לוקים בכפליים. עדויות היסטוריות מאותה תקופה מגלים ש{{ציטוטון|בעלי אדמות הופשטו מעורם, נשרפו, עוורו ונוסרו לשניים. כל בית אחוזה וכל טירה מבודדת היו לאפר.. יהודים נקצצו לחתיכות ובשרם נמכר על ידי הקצבים}} ועוד תיאורים מזעזעים נוספים שכוללים טביחתם של עשרות אלפי יהודים באופנים משונים, שריפות ועינויים, ושדידת רכוש בקנה מידה ענק.

כאשר ניסו הפורעים לגלות 'רחמנות' כלפי היהודים ולהניח להם להמשיך לחיות בתנאי ש[[המרת דת|ימירו את דתם]], גילו היהודים גבורה נפשית, ולא הסכימו להתנצר כשהם נשרפים חיים על [[מוות על קידוש השם|קידוש השם]].

בשנת [[תי"א]] החלו הפולנים לנחול נצחונות במספר קרבות ולהביס את הקוזקים, דבר שהוביל לחתימת הסכם הפסקת אש בין הצדדים הניצים, כשהקוזאקים מקבלים סמכות עצמאית על כל שטח אוקראינה, אך חמילנצקי לא היה מרוצה מהסכם זה, ובשנת [[תי"ד]] כרת ברית עם [[רוסיה]], וכבש יחד איתם חלקים רחבים מפולין, כש[[ליטא]] ו[[בלארוס]] ואפילו ערים חשובות בתוך [[פולין]] עצמה כגון [[וילנה]] ו[[לבוב]] מסופחים לשטח רוסיה.

בעיצומם של הפרעות החלה פעילותו של משיח השקר [[שבתאי צבי]] שטען שהפרעות המבוצעות ביהודים הם [[חבלי משיח]], ובהמשך גם החל לטעון כי הוא מלך המשיח. ההמון נהה אחריו מתוך ציפיה חזקה להתגלות, אך גדולי הרבנים של אותה תקופה התנגדו לו והתייחסו אליו כאל שקרן ואוחז עיניים, דבר שהוכח באופן ודאי לאחר שהמיר את דתו והתאסלם.

בספרות התורנית קיבלו הפרעות התייחסות רחבה, ואחד מהטעמים למנהגי האבילות בימי [[ספירת העומר]] לאחר [[ל"ג בעומר]] הוא מכיון שב[[חודש אייר]] אירעו עיקר הפרעות והרציחות.

==התייחסות רבותינו נשיאינו==
ב[[שערי תשובה]]{{הערה|רח"א ספ"ה.}} ל[[אדמו"ר האמצעי]] מובא בשם [[האריז"ל]] שבימינו {{ציטוטון|בטלו כל הגזירות והשמדות ולא יהיו עוד}}. כאשר הרבי נשאל כיצד התבטאות זו מסתדרת עם המאורעות הנוראיות שהתרחשו בפרעות חמיילנצקי, השיב שביטוי זה עוסק בסוג של גזירות שמד שבאו לתקן את חטאי בני ישראל בזמן [[בית המקדש הראשון]] שעבדו [[עבודה זרה]], וגזירות אלו אכן התבטלו כיון שכל ה[[נשמה|נשמות]] שמסרו את נפשם על קידוש השם בימי הביניים היו מ[[נשמה|נשמות]] אלו והעניין תוקן, והגזירות של שנת ת"ח ות"ט היו גזירות אחרות{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/3133.htm אגרות קודש חלק י', אגרת ג'קלג].}}.

[[אדמו"ר הרש"ב]] כותב, שנשמתו של [[הבעל שם טוב]] ירדה לעולם דווקא לאחר גזירות אלו, כדי לעורר את [[נשמה|נשמות]] ישראל מעלפונם{{הערה|ספר המאמרים תרס"ג עמוד קמ"ב.}}, ואילו [[אדמו"ר הריי"צ]] אמר, ששמע מפי ה[[מלמד]] שלו הרב [[חנוך הענדל קוגל]] בשם ר' [[זלמן זזמר]], ש{{ציטוטון|[[הבעל שם טוב]] נולד ונתגלה במדינה שהייתה רוויה דם יהודי של [[מסירות נפש]]}}{{הערה|שיחת ב' כסלו תרצ"ד, לקוטי דיבורים מתורגם ל[[לשון הקודש]] עמוד 45.}}.

ב[[ספר התולדות]]{{הערה|ספר התולדות ה[[בעל שם טוב]] חלק א', עמוד 270.}} מופיע, שבזמן הפרעות הציל רבי [[יואל בעל שם]] קהילות רבות מכליון. אחת מהקהילות היהודיות שהתגוררה בסמיכות לנהר, שמעה שהפורעים מתקרבים לתחומיה, והזדרזו לעלות על ספינה, אלא שהספינה לא הצליחה להפליג, והפורעים התקרבו אליה וכמעט שהשמידו את הנוסעים. רבי יואל הופיע במפתיע, לחש שם קדוש, והיהודים שעל הספינה הצליחו להפליג ובכך ניצלו חייהם ברגע האחרון.

ב[[שיחה]] שנשא [[הרבי]] בפני קבוצת סטודנטים יהודיים בשנת [[תש"כ]]{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/admur/tm/27/24/394.htm משיחת ח' אדר, ה'תש"כ, לקבוצת סטודנטים מארגון "הלל" ביחידות בחדרו].}} השווה הרבי את מצב הדור שלנו לאחרי הגזירות שהיו ב[[שואה]] למצב דורו של הבעל שם טוב, והסיק מכך שלכל אחד ואחת מבני ישראל ישנה מחוייבות אישית לעודד את רוחם של היהודים בסביבתו, ולדאוג להם לחינוך יהודי כשר.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:היסטוריה ואירועים ביהדות]]