הבדלים בין גרסאות בדף "באברויסק"
(הגהה. עריכה. הרחבה.) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | העיר '''באברויסק''' שבביילורוסיה הייתה עיר חסידית מובהקת | + | העיר '''באברויסק''' שבביילורוסיה שוכנת על גדות נהר הברזינה. בעבר הייתה עיר חסידית מובהקת, וזכתה שכבר בתקופת [[הבעל שם טוב]] מצאו להם [[חסידים]] את העיר כמקום ראוי להתגורר בה, כפי שסיפר [[אדמו"ר הריי"צ]]: "עוד בימי מורנו הבעל שם טוב, היו כמה מתלמידיו עוברים ושבים במדינת ליטא ואחדים מהם התיישבו בערים האמעל, באברויסק ודוברובנה." |
במשך השנים הצמיחה הקהילה החסידית בעיר בתי כנסת, מוסדות חינוך, ארגוני עזרה, ועוד. | במשך השנים הצמיחה הקהילה החסידית בעיר בתי כנסת, מוסדות חינוך, ארגוני עזרה, ועוד. | ||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
רבנים, '[[משכיל|משכילים]]', '[[עובד|עובדים]]', גבירים ופשוטי-עם - כל אלו ועוד הרכיבו את הפסיפס המיוחד של הקהילה החסידית שידעה ימי שמחה ואבל עד להכחדתה בשנת [[תש"א]]. | רבנים, '[[משכיל|משכילים]]', '[[עובד|עובדים]]', גבירים ופשוטי-עם - כל אלו ועוד הרכיבו את הפסיפס המיוחד של הקהילה החסידית שידעה ימי שמחה ואבל עד להכחדתה בשנת [[תש"א]]. | ||
| − | == | + | ==היסטוריה== |
| − | + | ===חיי הקהילה=== | |
| − | + | בשנת [[תרפ"ג]] היו היהודים כחמישים וחמישה אחוז מכלל האוכלוסיה שמנתה כ-37.000 נפש. בשנות השלטון הקומוניסטי עזבו יהודים רבים את העיר - חלקם היגרו לפולין וחלקם עלו לארץ הקודש. למרות זאת בתקופה שלפני פרוץ מלחמת העולם השניה, כשמנתה אוכלוסיית העיר כ-84.000 נפש, היו כ-30 אחוז מהם יהודים. | |
| − | |||
| − | |||
| − | + | בספר הזכרון "'''באברויסק'''" מתוארים חיי הקהילה בין השנים [[תק"ס]]-[[תר"ס]]: | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
"בשנת [[תר"נ]] היו בעיר שני תלמודי תורה, האחד של חב"ד והשני של [[מתנגד|המתנגדים]]. התלמוד תורה החב"די היה גדול יותר, והיו בו ששה מלמדים שלימדו תורה למאה ושלושים תלמידים שנחלקו לחמש 'מדרגות' (כיתות). | "בשנת [[תר"נ]] היו בעיר שני תלמודי תורה, האחד של חב"ד והשני של [[מתנגד|המתנגדים]]. התלמוד תורה החב"די היה גדול יותר, והיו בו ששה מלמדים שלימדו תורה למאה ושלושים תלמידים שנחלקו לחמש 'מדרגות' (כיתות). | ||
| שורה 47: | שורה 15: | ||
כמו כן פעל בעיר ארגון '[[אחי תמימים באברויסק|אחי תמימים]]'. | כמו כן פעל בעיר ארגון '[[אחי תמימים באברויסק|אחי תמימים]]'. | ||
| − | בראש הפעולות למען חיזוק הדת עמד הרב [[מנחם מענדל שניאורסון (נין הצמח צדק)]]. בהשפעתו המשיכה הישיבה החב"דית בקיומה. ישיבה זו נותרה יחידה בעיר לאחר שכל הישיבות האחרות נסגרו. | + | ===אחרי המהפכה=== |
| + | בפרוץ המהפכה הקומוניסטית, היו ב'''באברויסק''' כחמישים בתי כנסת, חלקם בעלי שמות ליובאוויטשים מובהקים כמו "ליובאוויטשער שול", "אדמו"ר שליט"א", "ליובאוויטש מינסקער פלאן", "ר' הלל זצ"ל" (על שם ר' הלל מפריטש). אולם השלטון הקומוניסטי סגר את כל בתי הכנסת ודיכא כל דבר שריח של יהדות נודף ממנו. | ||
| + | בראש הפעולות למען חיזוק הדת עמד הרב [[מנחם מענדל שניאורסון (נין הצמח צדק)]]. בהשפעתו המשיכה הישיבה החב"דית בקיומה. ישיבה זו נותרה יחידה בעיר לאחר שכל הישיבות האחרות נסגרו. | ||
| − | + | ===ימים אחרונים=== | |
| + | בקיץ תש"א עם נסיגת הצבא האדום כבר התקרבה החזית לאזור '''באברויסק''', בתמוז עמדו הגרמנים על שפת נהר הברזינה, ובחצות היום ג' בתמוז תש"א פתחו הגרמנים באש על החיילים הרוסים המעטים שהיו בצדו השני של הנהר, וכעבור זמן לא רב גברו הגרמנים על הרוסים ונכנסו בתרועה רמה אל תוך העיר '''באברויסק'''. | ||
| − | + | כבר בימים הראשונים לכיבוש, יצאה הפקודה שעל כל היהודים לשאת על דש הבגד העליון טלאי צהוב. בי"ב במנחם אב תש"א, אספו הגרמנים כשמונה-מאות גברים והוציאום למקום לא ידוע, וכעבור ימים אחדים רוכזו היהודים בגטו שהוקם בשכונות הסמוכות לשדה התעופה שבדרום מזרח העיר. הנאצים נעזרו במשתפי פעולה ביילורוסים שענדו על שרווליהם סרטים לבנים מזהים. | |
| − | + | קרוב לחודשיים היתה '''באברויסק''' קרובה לחזית. והעיר הפכה למעין בסיס צבאי גדול; כשגן העיר הפך לבית קברות צבאי. רק לאחר שהחזית התקדמה, עזבו החיילים הגרמניים את העיר והשלטון הועבר לידי ה'גסטאפו'. | |
| + | בכל האזור שנכבש בידי הנאצים, החלו הכנות לחיסול הקהילה היהודית, היום שנקבע לכך היה ה-7 בנובמבר (י"ז חשוון תש"ב) - יום השנה למהפכה הקומוניסטית. לקראת יום זה נחפרו ביערות, מזרחית-דרומית ל'''באברויסק''', חפירות ארוכות. | ||
| − | + | המחתרת הקומוניסטית המקומית הזהירה את היהודים מפני האסון הממשמש ובא ויעצה להם לעזוב את העיר במהירות ולהצטרף ליחידות פרטיזניות, אולם לא רבים היו שהלכו בדרך זו. ובי"ז במר חשוון תש"ב, הובילו הגרמנים את יהודי '''באברויסק''' ליער בו נחפרו הבורות שהוכנו קודם לכן, ושם נורו למוות על ידי יחידות ה'איינזצגופן'. אין נתונים מדויקים, אך משערים כי הושמדו באורח זה כעשרים אלף מיהודי בבאברויסק. בין ההרוגים היה גם הרב החסידי האחרון הרב שמואל בזפאלוב. | |
| − | + | ==רבני באברויסק== | |
| − | + | במשך כל השנים כיהנו בעיר רבנים ידועים בעלי שם, שהיו חסידים מובהקים של [[פורטל:נשיאי חב"ד|רבותינו נשיאינו]], והם אלו שהטביעו צביון חסידי לקהילה היהודית בעיר. | |
| − | + | הראשון היה הגאון הרב [[ברוך מרדכי אטינגר]]. לאחר שעלה לארץ הקודש (בשנת [[תרי"א]]), מילא את מקומו רבי [[נחמיה מדוברובנה]]. ולאחר פטירתו הפתאומית, (ביום ט"ו ב[[שבט]] [[תרי"ב]]), מילא את מקומו הגאון ה[[חסיד]] רבי [[הלל מפאריטש]]. בתקופתו מונה רב נוסף לעדת [[מתנגד|המתנגדים]] בעיר ומיני אז היו שני רבנים לעיר - חב"די ו'מתנגד'. | |
| − | רק | + | רבי הלל נפטר בשנת [[תרכ"ד]] ובמשך שמונה שנים נשארה העיר ללא ממלא מקום. רק בשנת [[תרל"ב]] מינה כ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]] את הרב [[שמריה נח שניאורסון (נכד הצמח צדק)]] לרב עדת החסידים בבאברויסק, והוא בן שלושים בלבד. בשנת [[תרס"א]] יסד ישיבה בעיר בה למדו עשרות בחורים מצוינים, מישיבה זו יצאו רבנים גדולים שכיהנו בערים הגדולות ברוסיה. בעקבות אירועי מלחמת העולם הראשונה חלה מאוד, וביום ט"ז [[טבת]] [[תרפ"ד]] הסתלק לבית עולמו. הוא לא הותיר אחריו בנים, אך הותיר צוואה בה מבקש כי אחד מנכדיו יקבל את התפקיד לרב העיר. |
| − | + | בפועל, שני נכדיו אלו לא התמנו לתפקיד המרא דאתרא, ובני העיר הציעו כי את מקומו ימלא בעל נכדתו, הגאון הרב [[שמואל בזפלוב]]. את ההצעה שיגרו בני הקהילה לכ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]], שהשיב על כך{{הערת שוליים | [[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] חלק א' עמוד תלח}}: | |
| + | "במענה על מכתבם מכ"א מנחם אב העבר, בודאי העניין הוא נכון במאוד מצד עצמו. ובפרט אשר בזה גם יתמלא האזהרה והצוואה מאת כ"ק בד"ז [בן דודי זקני] הרה"ק זצוקללה"ה נ"ע, והשם יתברך יצליח להם ויתן להם השם יתברך בתוך כל אחינו בני ישראל שנה טובה ומתוקה שנת אורה בגשמיות ורוחניות...". | ||
| − | + | בו ביום שיגר הרבי מכתב נוסף אל הרב בזפלוב{{הערת שוליים | שם עמ' תלח-תלט}}: | |
| + | "קבלתי מכתב מידידינו אנ"ש שי' מבאברויסק המוסגר בזה, ומלבד שהנני מקיים בקשתם האמורה, הנני לעודדו בעניין זה בכלל... ועניין כזה הלא טוב הוא ובעזרת השם יתברך יפיק רצון וימלא צוואת כבוד אביו זקנו זצ"ל ומקרב ולב עמוק אברכהו בשנה טובה ומתוקה מנפש ועד בשר...". | ||
| − | + | הרב בזפלוב נענה להוראת הרבי ושימש כרב עדת החסידים בעיר, אולם בשנת [[תרפ"ט]] אולץ על ידי השלטונות הקומוניסטיים לעזוב רשמית את משרתו. מכל מקום המשיך למלא את תפקידו בחשאיות ובמסירות רבה עד הכחדתה של הקהילה בידי הנאצים. | |
==מקורות== | ==מקורות== | ||
גרסה מ־00:47, 28 באפריל 2012
העיר באברויסק שבביילורוסיה שוכנת על גדות נהר הברזינה. בעבר הייתה עיר חסידית מובהקת, וזכתה שכבר בתקופת הבעל שם טוב מצאו להם חסידים את העיר כמקום ראוי להתגורר בה, כפי שסיפר אדמו"ר הריי"צ: "עוד בימי מורנו הבעל שם טוב, היו כמה מתלמידיו עוברים ושבים במדינת ליטא ואחדים מהם התיישבו בערים האמעל, באברויסק ודוברובנה."
במשך השנים הצמיחה הקהילה החסידית בעיר בתי כנסת, מוסדות חינוך, ארגוני עזרה, ועוד.
רבנים, 'משכילים', 'עובדים', גבירים ופשוטי-עם - כל אלו ועוד הרכיבו את הפסיפס המיוחד של הקהילה החסידית שידעה ימי שמחה ואבל עד להכחדתה בשנת תש"א.
תוכן עניינים
היסטוריה
חיי הקהילה
בשנת תרפ"ג היו היהודים כחמישים וחמישה אחוז מכלל האוכלוסיה שמנתה כ-37.000 נפש. בשנות השלטון הקומוניסטי עזבו יהודים רבים את העיר - חלקם היגרו לפולין וחלקם עלו לארץ הקודש. למרות זאת בתקופה שלפני פרוץ מלחמת העולם השניה, כשמנתה אוכלוסיית העיר כ-84.000 נפש, היו כ-30 אחוז מהם יהודים.
בספר הזכרון "באברויסק" מתוארים חיי הקהילה בין השנים תק"ס-תר"ס:
"בשנת תר"נ היו בעיר שני תלמודי תורה, האחד של חב"ד והשני של המתנגדים. התלמוד תורה החב"די היה גדול יותר, והיו בו ששה מלמדים שלימדו תורה למאה ושלושים תלמידים שנחלקו לחמש 'מדרגות' (כיתות).
כמו כן פעל בעיר ארגון 'אחי תמימים'.
אחרי המהפכה
בפרוץ המהפכה הקומוניסטית, היו בבאברויסק כחמישים בתי כנסת, חלקם בעלי שמות ליובאוויטשים מובהקים כמו "ליובאוויטשער שול", "אדמו"ר שליט"א", "ליובאוויטש מינסקער פלאן", "ר' הלל זצ"ל" (על שם ר' הלל מפריטש). אולם השלטון הקומוניסטי סגר את כל בתי הכנסת ודיכא כל דבר שריח של יהדות נודף ממנו. בראש הפעולות למען חיזוק הדת עמד הרב מנחם מענדל שניאורסון (נין הצמח צדק). בהשפעתו המשיכה הישיבה החב"דית בקיומה. ישיבה זו נותרה יחידה בעיר לאחר שכל הישיבות האחרות נסגרו.
ימים אחרונים
בקיץ תש"א עם נסיגת הצבא האדום כבר התקרבה החזית לאזור באברויסק, בתמוז עמדו הגרמנים על שפת נהר הברזינה, ובחצות היום ג' בתמוז תש"א פתחו הגרמנים באש על החיילים הרוסים המעטים שהיו בצדו השני של הנהר, וכעבור זמן לא רב גברו הגרמנים על הרוסים ונכנסו בתרועה רמה אל תוך העיר באברויסק.
כבר בימים הראשונים לכיבוש, יצאה הפקודה שעל כל היהודים לשאת על דש הבגד העליון טלאי צהוב. בי"ב במנחם אב תש"א, אספו הגרמנים כשמונה-מאות גברים והוציאום למקום לא ידוע, וכעבור ימים אחדים רוכזו היהודים בגטו שהוקם בשכונות הסמוכות לשדה התעופה שבדרום מזרח העיר. הנאצים נעזרו במשתפי פעולה ביילורוסים שענדו על שרווליהם סרטים לבנים מזהים.
קרוב לחודשיים היתה באברויסק קרובה לחזית. והעיר הפכה למעין בסיס צבאי גדול; כשגן העיר הפך לבית קברות צבאי. רק לאחר שהחזית התקדמה, עזבו החיילים הגרמניים את העיר והשלטון הועבר לידי ה'גסטאפו'. בכל האזור שנכבש בידי הנאצים, החלו הכנות לחיסול הקהילה היהודית, היום שנקבע לכך היה ה-7 בנובמבר (י"ז חשוון תש"ב) - יום השנה למהפכה הקומוניסטית. לקראת יום זה נחפרו ביערות, מזרחית-דרומית לבאברויסק, חפירות ארוכות.
המחתרת הקומוניסטית המקומית הזהירה את היהודים מפני האסון הממשמש ובא ויעצה להם לעזוב את העיר במהירות ולהצטרף ליחידות פרטיזניות, אולם לא רבים היו שהלכו בדרך זו. ובי"ז במר חשוון תש"ב, הובילו הגרמנים את יהודי באברויסק ליער בו נחפרו הבורות שהוכנו קודם לכן, ושם נורו למוות על ידי יחידות ה'איינזצגופן'. אין נתונים מדויקים, אך משערים כי הושמדו באורח זה כעשרים אלף מיהודי בבאברויסק. בין ההרוגים היה גם הרב החסידי האחרון הרב שמואל בזפאלוב.
רבני באברויסק
במשך כל השנים כיהנו בעיר רבנים ידועים בעלי שם, שהיו חסידים מובהקים של רבותינו נשיאינו, והם אלו שהטביעו צביון חסידי לקהילה היהודית בעיר.
הראשון היה הגאון הרב ברוך מרדכי אטינגר. לאחר שעלה לארץ הקודש (בשנת תרי"א), מילא את מקומו רבי נחמיה מדוברובנה. ולאחר פטירתו הפתאומית, (ביום ט"ו בשבט תרי"ב), מילא את מקומו הגאון החסיד רבי הלל מפאריטש. בתקופתו מונה רב נוסף לעדת המתנגדים בעיר ומיני אז היו שני רבנים לעיר - חב"די ו'מתנגד'.
רבי הלל נפטר בשנת תרכ"ד ובמשך שמונה שנים נשארה העיר ללא ממלא מקום. רק בשנת תרל"ב מינה כ"ק אדמו"ר המהר"ש את הרב שמריה נח שניאורסון (נכד הצמח צדק) לרב עדת החסידים בבאברויסק, והוא בן שלושים בלבד. בשנת תרס"א יסד ישיבה בעיר בה למדו עשרות בחורים מצוינים, מישיבה זו יצאו רבנים גדולים שכיהנו בערים הגדולות ברוסיה. בעקבות אירועי מלחמת העולם הראשונה חלה מאוד, וביום ט"ז טבת תרפ"ד הסתלק לבית עולמו. הוא לא הותיר אחריו בנים, אך הותיר צוואה בה מבקש כי אחד מנכדיו יקבל את התפקיד לרב העיר.
בפועל, שני נכדיו אלו לא התמנו לתפקיד המרא דאתרא, ובני העיר הציעו כי את מקומו ימלא בעל נכדתו, הגאון הרב שמואל בזפלוב. את ההצעה שיגרו בני הקהילה לכ"ק אדמו"ר הריי"צ, שהשיב על כך[1]: "במענה על מכתבם מכ"א מנחם אב העבר, בודאי העניין הוא נכון במאוד מצד עצמו. ובפרט אשר בזה גם יתמלא האזהרה והצוואה מאת כ"ק בד"ז [בן דודי זקני] הרה"ק זצוקללה"ה נ"ע, והשם יתברך יצליח להם ויתן להם השם יתברך בתוך כל אחינו בני ישראל שנה טובה ומתוקה שנת אורה בגשמיות ורוחניות...".
בו ביום שיגר הרבי מכתב נוסף אל הרב בזפלוב[2]: "קבלתי מכתב מידידינו אנ"ש שי' מבאברויסק המוסגר בזה, ומלבד שהנני מקיים בקשתם האמורה, הנני לעודדו בעניין זה בכלל... ועניין כזה הלא טוב הוא ובעזרת השם יתברך יפיק רצון וימלא צוואת כבוד אביו זקנו זצ"ל ומקרב ולב עמוק אברכהו בשנה טובה ומתוקה מנפש ועד בשר...".
הרב בזפלוב נענה להוראת הרבי ושימש כרב עדת החסידים בעיר, אולם בשנת תרפ"ט אולץ על ידי השלטונות הקומוניסטיים לעזוב רשמית את משרתו. מכל מקום המשיך למלא את תפקידו בחשאיות ובמסירות רבה עד הכחדתה של הקהילה בידי הנאצים.
מקורות
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק א' עמוד תלח
- ↑ שם עמ' תלח-תלט
