עריכת הדף "אור חדש"

בהיות ידוע כי קודם שנברא העולם היה אור אין-סוף ברוך הוא ממלא את מקום החלל, ולא היה מקום לעמידת העולמות, עד שצמצם [[הקב"ה]] את האור ונעשה (כביכול) חלל ומקום פנוי. ואחר כך חזר והמשיך קו אור דק ומצומצם, והוא שרש החיות האלקית של השתלשלות כל עולמות [[אבי"ע]].

ולכן החיות האלקית שבנברא - הנמשך בהשתלשלות, הנה, באופן יחסי לעומת גילוי [[אור אין סוף]] ברוך הוא בעולם, אינו נקרא אור חדש, שהרי הוא נמשך ממקורו -אור [[מלכות דאצילות]]- בדרך [[עילה ועלול]] - כביכול, שאין העלול דבר חדש בעצם, כי היה כלול תחילה בעילה, אם כי בצורה מופשטת יחסית, אבל מכל מקום היה שם במציאות - בהעלם, ואחר כך נתממש ונתגלה מההעלם אל הגילוי.

וכמו הדיבור המשתלשל מה[[מחשבה (לבוש)]] שגם בהיותו במחשבה היה בגדר [[אותיות]], אלא שהיו רוחניות ועל ידי ה[[דיבור (לבוש)]] נתממשו לצלילים, אבל אין זה דבר חדש בתכלית - בעצם מהותו.

ואף על פיי שה' מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ובכל שעה ובכל רגע נמשך צירוף חדש המחיה ומהוה את ה[[נברא]] מאין ליש, ואם היה מסתלק ח"ו היה חוזר להיות [[אין ואפס]] כמו קודם שנברא, נמצא לכאורה, שגם החיות של הנברא נקרא אור "חדש".

ואפילו המשכת אור הקו בעצמו, שמאיר אחר הצמצום מבחינת [[אור אין סוף]] שלפני הצמצום, אין בזה התחדשות ממש, וכידוע שגם בבחינת [[אור אין סוף]] שלפני הצמצום - שהוא בחינת אור ולא מאור - הייתה ההשערה תחילה על כללות סדר ההשתלשלות שאחר הצמצום, מה ששיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל, והיינו, שאור ההשתלשלות בהיותו עדיין בכח ולא ירד ונתממש בפועל, נקרא בגדר "השערה" - כביכול - על אור ההשתלשלות, שמכל מקום יש בזה קצת שייכות להגדרה כביכול, וזה מאפשר שאחר הצמצום ימשך אור הקו בבחינת גבול כביכול, ונעשה הכל בפועל, ולכן אין זה דבר חדש לגמרי.

וכמו התורה שקדמה לעולם, שבה ועל ידה נמשך גם-כן אור חדש מלמעלה מההשתלשלות, והיינו על ידי ירידת והתלבשות התורה בעשיה גשמית - במעשה המצוות, וכמארז"ל: "... היום לעשותם", שהיא תכלית הכונה והתענוג העליון, לכן נמשך על ידי זה אור חדש ממש מאור [[אין סוף ברוך הוא]] מלמעלה מההשתלשלות.

על פי מה שמבואר בשם האריז"ל כנ"ל, שקודם שנברא העולם היה [[אור אין סוף]] ברוך הוא ממלא את מקום החלל, ולא היה מקום לעמידת העולמות.

ולכן צמצם ה' את האור [[אין סוף ברוך הוא]] - שנכלל במאור, ונעשה חלל ומקום פנוי - כביכול - מגילוי האור. ואחר כך חזר והמשיך קו אור דק ומצומצם, שממנו כל סדר ההשתלשלות.

ועל פי כן, נקרא אור חדש ולא אור אחר ח"ו, כי כמו שלענין התהוות הספירות מהמאציל ב"ה, מבחינת [[כתר]] עליון, שהוא כמו [[יש מאין]], מכל מקום נאמר על-זה: "אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין", שאתה - אין סוף ב"ה, הוצאת לגילוי עשר ספירות, שהספירות הן גילוי והאצלה מא"ס ברוך הוא - אף על פי שהן באין-ערוך אליו.

כך גם כן אור הקו המוגבל והמצומצם היה כלול באין-סוף ברוך הוא בהעלם וביטול, וכמו ביטול אור השמש בשמש, ואף יותר מזה לאין שיעור, ומשם חזר והאיר לאחר הצמצום, ואין זה אור אחר ח"ו.

אור המאיר מ[[ספירת המלכות]] לברוא יש מ[[אין ואפס]] שקדם לו, כפי שנמשך ומאיר דרך מסך ו"[[פרסא]]" ("פרוכת" או "וילון פרוס", כביכול) - המצמצם ומעלים על אור ה[[אצילות]], והאור העובר דרכו - להאיר לנבראים להחיותם, נעשה אור חדש, אור של תולדה, שלגודל הצטמצמותו והתעלמותו ב"פרסא", הרי כביכול אינו ממהות האור הראשון כלל, אלא למטה ממנו בלי כל ערך.

הצורך בישות הנבראים הוא כדי שעל ידי זה יוכלו לקיים מה שנאמר: "ששת ימים תעשה מעשיך" כו' וכן "יגיע כפיך כי תאכל" על ידי ל"ט מלאכות [[גשמיות]] - עובדין דחול, ועל ידי זה יתקיים רצון ה' להיות לו יתברך דירה בתחתונים, ואף על פי כן גם בזה נקרא אור חדש ולא [[אור אחר]] ח"ו. משום שגם האור שבקע את הפרסא ומאיר אור של תולדה שאינו בערך לגדולת האור שבאצילות, הנה גם אור זה הוא אור האצילות עצמו אלא שירד ונתעלם עד שאין הנבראים רואים בו את בחינת האצילות.

על דרך משל, הרב שרוצה להסביר שכל עמוק ומופשט לתלמידו, שאין התלמיד יכול לקבלו - לרוב דקותו והפשטתו, וצריך להמשילו בדרך [[משל]] וחידה, הדנים בענינים אחרים שלא מענין השכל שרוצה ללמד, אלא בדברים מוגדרים ומוחשיים יותר כדי שבם ועל-ידם יובן השכל של הרב.