| גרסה אחרונה |
הטקסט שלך |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| | {{תניא}} | | {{תניא}} |
| − | '''אגרת הקודש כ"ה - להבין אמרי בינה''' | + | '''פרק כ"ה''' של [[אגרת הקודש]] מתרץ קושיא על מאמר מהספר [[צוואת הריב"ש]]. [[אדמו"ר הזקן]] מקדים בראש האגרת, שבאמת אינה צוואתו של [[הבעל שם טוב]] ולא ציוה כלל לפני [[פטירה|פטירתו]], רק הם לקוטי אמרותיו של הבעל שם טוב שנכתבו באופן בלתי מדויק ולכן לא ניתן להקשות מדיון הלשון הנאמר שם, אך המכוון הוא [[אמת]] לאמיתו. מאמר זה נכתב בתשובה למתנגדים שנתלו בדבריו של הבעל שם טוב בספרו [[צוואת הריב"ש]] כדי להקשות קושיות על דרך החסידות, וזו היתה אחת העילות למלחמה כנגד תנועת החסידות, ורבינו משיב להם כאוולתם. |
| | | | |
| − | האגרת נכתבה על ידי [[אדמו"ר הזקן]] עבור ה[[מתנגדים]] בעיר [[וילנא]]{{הערה|על פי "משכיל לאיתן".}}, שנתלו בדברי ה[[בעל שם טוב]] כעילה למלחמה כנגד תנועת החסידות.
| + | ==מבוא לפרק== |
| | + | רבינו מבאר בפרק זה יסודות באמונה ובאחדות השם, ומבאר גם מדוע "כל ה[[כעס|כועס]] כאילו עובד [[עבודה זרה]], משום שבאמת כל מה שנעשה בעולם על ידי כל אדם ואדם הכל על ידי [[השכינה]] ש[[לבושים|מתלבשת]] אדם בבחינת [[גלות]], ולכן אם אינו כועס לצורך מצוה להפריש את חבירו מ[[עבירה]] (כשם שכעס [[משה רבינו]] על בני אהרן) הרי בכעסו מוכיח כי אינו מאמין כי הכל הוא אלקות וזה הוא [[כפירה]]. |
| | | | |
| − | הרבי משיב להם כאוולתם, מפריך את טענותיהם מהיסוד, ומדגים כיצד גם דברי [[הבעל שם טוב]] המוקשים להם ביותר מבוססים בצורה חזקה ומוצקה בדברי [[האר"י הקדוש]], בדברי [[חז"ל]] ובפסוקים מפורשים בתורה.
| + | ==גוף הפרק== |
| | + | {{קטע תניא|קטע=אגרת כ"ה|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק כ"ה}}}} |
| | | | |
| − | נמצא, שהחולק על הבעש"ט אינו מאמין בדברי האר"י '''ובתורה עצמה'''.
| + | ==סיכום הפרק== |
| | | | |
| − | ==מבוא== | + | ==צילום דפוס התניא== |
| − | * הקושיא עליה בוחר הרבי לענות להם היא, כיצד כותב הבעל שם טוב{{הערה|צוואת הריב"ש, סימן ק"כ.}} שה[[שכינה]] שורה גם על גוי רשע. הרבי מראה, שהנאמר ב[[שער היחוד והאמונה]] בשם הבעל שם טוב (שהקב"ה מהווה את כל העולם '''כולל הקליפות''' בכל רגע [[יש מאין|מאין ליש]] מחדש), מיוסד בצורה ברורה על דברי האר"י הקדוש, על דברי רז"ל, ויתר על כן - על פסוקים מפורשים.
| |
| | | | |
| − | * על יסוד דברי הרמבם{{הערה|משנה תורה, דעות ב' ג'. ולהעיר שרבים דנו ברמבם זה, בספר "סדר המשנה" הראה לו מקור בגמרא שבת ק"ה ע"ב: "המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה", ובשו"ת יד אלעזר סי' ל"ב בתשובה הממוענת להגר"ץ חיות כתב שמקורו בזוה"ק פרשת תצוה, וכן הוא בזוה"ק בפ' בראשית.}} "כל ה[[כעס|כועס]] כאילו עובד [[עבודה זרה]]" מבאר רבינו את עניין ה[[השגחה פרטית|השגחה הפרטית]]{{הערה|נקודת הביאור היא, שכל מקרי העולם נעשים על ידי [[השכינה]] - אלא ש[[לבושים|התלבשה]] ב[[גלות]]. וממילא מוכיח כעסו שאינו מאמין (אלא אם כן הכעס הוא לצורך מצוה, כגון להפריש את חבירו מ[[עבירה]], כשם שכעס [[משה רבינו]] על בני אהרן.}}, שהוא יסוד היסודות של שיטת הבעש"ט (הנובע ישירות מהאמונה ב[[אחדות השם]]),
| + | ==מושגים יסודיים בפרק== |
| | | | |
| − | ==גוף האגרת==
| + | {{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - פרק כ'|פרק כ"ד]]|הבא=[[אגרת הקודש - פרק כ"ב|פרק כ"ו]]}} |
| − | {{קטע תניא|קטע=אגרת כ"ה|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן כ"ה}}}}
| |
| − | | |
| − | ==סיכום==
| |
| − | על יסוד דברי הרמבם כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה"{{הערה|משנה תורה, דעות ב' ג'.}} מוכיח אדמו"ר הזקן שהשכינה מתלבשת גם בקליפות.
| |
| − | | |
| − | נקודת ההסבר היא, שישנו חילוק בין כעס על "מילי דעלמא" (ענייני העולם) – שהוא אסור, לבין כעס על "מילי דשמיא" (ענייני תורה ומצוות) - שהוא מותר.
| |
| − | | |
| − | טעם החילוק הוא, ש"הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים"{{הערה|ברכות ל"ג ע"ב.}}. היינו, ש"ענייני שמים" נתונים לבחירת האדם – ולכן מותר לכעוס עליהם (כמו שנאמר{{הערה|במדבר ל"א י"ג.}} "ויקצוף משה"). ואילו ענייני העולם הם כולם בהשגחה פרטית מאת הקב"ה - ולכן הכועס עליהם '''כאילו כועס על ה'''' – כאילו עובד עבודה זרה.
| |
| − | | |
| − | ==חלוקת האיגרת לפרקים==
| |
| − | * את האגרת חילק [[אדמו"ר הזקן]] לשבעה פרקים{{הערה|ויש לומר הטעם לאריכות הגדולה כאן, שעניין הההשגחה הפרטית המבואר באגרת זו הוא הוא יסוד שיטת הבעש"ט ויסוד כל תורת החסידות. הדבר מקבל ביטוי גם בחלוקה לשיעורים היומיים שנעשתה ע"י אדמו"ר הריי"ץ ב[[לוח היום יום]]: בכל התניא שני המקומות היחידים בהם משתווים [[שיעורים יומיים#תניא|שיעורי השנה הפשוטה]] והמעוברת (למעט סיום התניא) הם אלו המבארים את שיטת הבעש"ט בעניין [[השגחה פרטית]].}}:
| |
| − | | |
| − | '''א'.''' להבנת התלבשות השכינה בקליפות יש להקדים ולהסביר את מאמר רז"ל "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה".
| |
| − | * כל הנבראים הרוחניים והגשמיים נבראו על ידי "דבר ה" (עשר המאמרות שבהם נברא העולם).
| |
| − | * דבר ה (השכינה) לא רק בורא את הנבראים אלא '''יורד ומתלבש''' בהם - ואפילו '''בגשמיים'''.
| |
| − | : ומתלבש לא רק בארץ הקודש אלא '''יורד בגלות''' לחיות אפילו הנבראים שבחו"ל.
| |
| − | : ומשגלו ישראל '''ירד עוד (שאז היא גלות שלימה''': שהסטרא אחרא לא רק יונקת מהארה מהאחוריים אלא נאחזת בפנימיות השכינה).
| |
| − | | |
| − | '''ב'.''' מוסיף, שלמרות שהשכינה מחיה ישירות את הנבראים שבכל העולמות, '''ההתגלות''' שלה שונה: בכל עולם בהתאם לצמצומים ומסכים שבו.
| |
| − | | |
| − | '''ג'.''' עיקר המשכת הדיבור האלוקי (ספירת המלכות, השכינה) הוא ע"י '''דיבור''' האדם (שהוא בחינת ה'מלכות' שבו).
| |
| − | | |
| − | '''ד'.''' כוונת גלות השכינה בקליפות (וישראל בגויים, שהתבאר לעיל בסוף הפרק הראשון) היא בכדי לבררם ולבטלם.
| |
| − | | |
| − | '''ה'.''' המסקנה מכל האמור (מתחילת האגרת עד כאן): מכיוון שעיקר גלות השכינה היא כשגוי מפריע לתפילה '''בדיבורו''', אומר הבעש"ט שדיבורו '''הוא שכינה''', ושרתה בפי אדם זה כדי שאחזק עצמי לעבודה ובפרט אם הוא נכרי.
| |
| − | | |
| − | '''ו'.''' לאחר שהובהר עניין השראת השכינה בקליפות על פי '''תורת הבעש"ט''', חוזר הרבי להראות שכמה '''מאמרי רז"ל''' ואפילו '''פסוקים''' לא ניתנים להבנה בלי תורת הבעש"ט.
| |
| − | | |
| − | ונמצא, '''שדברי רז"ל ופשט התורה''' הם הם הראיה שאכן השכינה מתלבשת בקליפות '''ואפילו בגוי''' עובד עבודה זרה.
| |
| − | | |
| − | '''ז'.''' אדמו"ר הזקן מציע למתנגדים לשלוח נציג עם כל קושיותיהם, לו יסביר הרבי הכל.
| |
| − | | |
| − | ==מושגים יסודיים==
| |
| − | *[[השגחה פרטית]]
| |
| − | *[[שכינה#השראת השכינה]]
| |
| − | *[[מלכות|דבר ה']]
| |
| − | | |
| − | {{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - סימן כ"ד|פרק כ"ד]]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[אגרת הקודש - סימן כ"ו|פרק כ"ו]]}} | |
| − | {{הערות שוליים}}
| |
| | [[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]] | | [[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]] |
