שוחט
שוחט, הוא כינוי למי שעסק במלאכת השחיטה.
על פי ההלכה, על השוחט להיות אדם ירא שמים.
הלב של הקהילה
אדמו"ר הריי"צ אמר שהרב הוא ה"ראש" של הקהילה, והשוחט הוא ה"לב" של הקהילה.
"שוחט" - אמר הריי"צ[1]. אינו "סקאטאבאיעץ", איש האוחז מאכלת בידו והורג בהמות... "שוחט" הוא ה"לב" של הקהילה, ועליו להיות רוח החיים של הקהילה, לארגן קביעויות ללימוד התורה וכיו"ב, ובנוסף לכך, מתעסק הוא גם באומנות הזביחה, אבל, לא זו היא עבודתו העיקרית.
הרבי הוסיף: ויש להוסיף בנוגע לאומנות הזביחה גופא, ש"צריכא בדיקה אבישרא ואטורפא", "בדק לה בריש לישני'"[2] - דיש לומר ענינו בעבודה, שהשוחט צריך לבדוק את עצמו שלא יהיו לו צפרניים[3] דוקרות... וכן צריך לבדוק את דיבורו, תוכן הדברים וסגנונם, שיהי' כדבעי למהוי, ובלאו הכי אינו אלא "סקאטאבאיעץ", איש בעל מאכלת שהורג בהמות, ואז טוענת נגדו הבהמה: מדוע נוטל אתה את החיות שלי, במה הנך יותר טוב ממני?!...[4]
הערות שוליים
- ↑ שיחת יום שמח"ת תרפ"ט ס"ז, סה"ש תרפ"ט ע' 41.
- ↑ חולין יז, ב. וראה "רשימות" חוברת ט (ילקוט) ע' 6.
- ↑ ראה סה"מ קונטרסים ח"ב שב, ב ואילך. אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב ע' תקכה. ח"ד ע' יד ואילך (נעתק ב"היום יום" כב אלול).
- ↑ תורת מנחם, שמחת תורה תשי"א
