איחולי "כתיבה וחתימה טובה"

יש להשתדל לברך (ולהתברך) איש את רעהו ואשה את רעותה (וכן הטף, ילד לחבירו וילדה לחברתה), לכל אחד ואחד בפרטיות ולכלל ישראל, בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, הן בעל-פה, פנים אל פנים, והן בכתב, כמובא באחרונים ...אשר ברכתו של איש ישראל, ובפרט בעת רצון, חודש הרחמים, כשהמלך בשדה כו׳ ומראה פנים שוחקות לכולם וממלא בקשותיהם כו׳ — מוסיפה בברכתו של הקב״ה למלא משאלותיהם של כל אחד ואחד מישראל, בכל המצטרך להם, בגשמיות וברוחניות גם יחד. (משיחת ב׳ דר׳׳ח אלול תשמ״ח)

נוהגין כשכותב אדם לחבירו איגרת שלומים מן ראש-חודש אלול עד יום-הכיפורים, רומז לו בתחילתו או בסופו, שהוא מעתיר עליו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה, להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים. (מטה-אפרים, תקפא אות ט. מובא במכתב כ״ק אדמו״ר מה"מ, לקוטי-שיחות כד, עמ׳ 642)

הרבי נהג לאחל בסופי המכתבים ״כתיבה וחתימה טובה״, והחל בכך מא׳ דראש-חודש אלול (וכאמור בשיחת ליל א׳ דר״ח אלול תשמ״ו, שיש להקדים את הברכה כבר מהיום הראשון של ראש- החודש). אך נמצא גם מכתב מערב ר״ח אלול שמאחל כך (אגרות-קודש, טו, עמ׳ שסט). ופעם גם מצינו איחולי ״כתיבה וחתימה טובה״ במכתב מיום ה׳ מנחם-אב (שם, ג, עמ׳ שסב). בערך בימי ח״י אלול החל הרבי לאחל ״כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה״, ״כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות ורוחניות״. בין כסה לעשור איחל: ״חתימה וגמר חתימה טובה״. בין יום-הכיפורים לסוכות איחל בדרך-כלל: ״גוט יום-טוב״, אך מצינו גם שבמוצאי יוהכ״פ מאחל: ״חתימה וגמר חתימה טובה״ (שם, כא, עמ׳ רלג)

בחודש מנחם אב

כידוע מנהג ישראל שמחמשה עשר באב ואילך מברכים איש את רעהו בברכת כתיבה וחתימה (וגמר חתימה) טובה, וכמרומז במזלו של חודש מנחם-אב, מזל אריה.. ר״ת אלול, ראש-השנה, יוהכ״פ, הושענא-רבה — היינו שבחודש מנחם-אב נרמז גמר ושלימות החתימה טובה בה׳פתקא טבא׳ דהושענא-רבה. (ס׳ השיחות ה'תנש"א ח"ב, עמ' 770)

(מתוך אוצר מנהגי חב"ד)