ישעיה וייס

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב ישעיה (שייע) וייס נולד בחנוכה תש”א. הוריו שהתגוררו בבני ברק היו חרדים לכל דבר מצווה, וחינכוהו בדרך התורה ויראת שמיים.

בהיותו בחור צעיר, נמשך ר’ שייע לחב”ד על ידי ידידים. בתחילה למד בישיבת תומכי תמימים לוד ולאחר מכן בתומכי תמימים כפר חב"ד.

לאחר שבא בברית הנישואין עם הגב’ רינה לבית תעיזי, התגורר בקרית גת, שם עבד כמורה-חייל בבית ספר חב”ד. חבריו לעבודה ולקהילה אהבו אותו מאוד, בהיותו אדם חביב בעל חוש הומור, שאוהב לסייע לזולת. איש אמת היה והיושר היה חלק ממנו.

באותם שנים כתב לרבי מידי חודש דו”ח על כל פעולותיו במסגרת בית הספר ומבצעים אחרים. לאחר זמן חשב כי בכך הוא מטריח את הרבי לשווא, ומאז הפסיק לכתוב לרבי. כעבור זמן קיבל מהרבי מכתב בו נשאל “איפה הדו”ח?”

לאחר כמה שנים עבר להתגורר בשיכון חב"ד לוד, שם התפרנס מהוראה בתלמוד תורה חב”ד. הוא ניצל את כישוריו ובשעות אחר הצהריים עסק בתיקונים שונים: חשמלאות, נגרות, ועוד. כאשר הגיעו העולים מגרוזיה והתיישבו בשיכון, סייע להם בכל מאודו. בכל פעם שהיו צריכים לתקן מכונת כביסה, מקרר וכדו’, היה הוא מזדרז להגיע לביתם גם אם היה זה בשעת לילה מאוחרת. מובן שהוא עשה זאת ללא תשלום.

תפקידו בצבא הלם את תכונותיו: חובש קרבי. בתפקידו זה הציל חייהם של חיילים רבים בקרבות מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים.

בעיצומן של קרבות מלחמת יום הכיפורים, חודשים ספורים לפני פטירתו, לא יצר קשר עם ביתו. תוהו ובוהו שררו באותם ימי מלחמה, ושלטונות הצבא הודיעו בטעות למשפחה על היעדרו.

במשך חודש ימים הגיעו לביתו הודעות סותרות ומבולבלות: נהרג, נעדר, לא ידוע וכו’, עד שלבסוף התברר כי הוא חי, בריא ושלם, ולוחם אי-שם בחצי האי סיני.

לאחר ששב מהמלחמה נפלה רעייתו למשכב והוא שימש כאבא ואמא לארבעת ילדיו הקטנים, אותם חינך בדרכי התורה והחסידות ולעשיית טוב לכל יהודי באשר הוא.

פטירתו

במוצאי אסרו-חג שבועות בשנת תשל”ד, במכונית שעשתה דרכה מחתונה בירושלים למרכז הארץ, ישבו ששה חסידים. מסיבה שאינה ברורה, סטתה המכונית מנתיב הנסיעה והתהפכה מספר פעמים לרוחב הכביש. רוב הנוסעים עפו מהרכב, חלקם נפצעו אנושות וחלקם נהרגו במקום. כל הנוסעים נפגעו פגיעות חיצוניות חוץ מר’ שייע וייס. גופו מבחוץ היה שלם וטיפת דם לא יצאה ממנו, אך הוא נהרג מפגיעה פנימית שלא הבחינו בה.