הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:קודש לנשיא הדור/אריה לייב גינצבורג"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(החלפת הדף בתוכן "שמח אני לבשר על ביצוע א חסידישע גניבה, וכידוע ש"אין המצוה נקראת אלא ע"ש הגומרה"... (רש"י עקב...")
תגית: החלפה
שורה 1: שורה 1:
{{בעבודה מתמשכת}}
+
שמח אני לבשר על ביצוע [[א חסידישע גניבה]], וכידוע ש"אין המצוה נקראת אלא ע"ש הגומרה"... (רשעקב ח, א - ראה לקו"ש חישיחה ב' לפרשת עקב)... אבל אני מאמין שלא תכעס רח"ל... בברכה, [[משתמש:חב"דניק|'''<span style="color: blue;;">חב"דניק</span>''']] ~ [[שיחת משתמש:חב"דניק|'''<span style="color: blue;;">בית חב"ד פתוח</span>''']] ~ 20:07, ח' בניסן, ה'תשפ"ג
רבי '''אריה לייב בר אשר גינצבורג''' (מכונה '''השאגת אריה''' או "הטורי אבן" על שם ספריו) (תנ"ה – [[תקמ"ה]]) היה מגדולי חכמי פולין, רב ו[[פוסק]], מהבולטים שב[[אחרונים]]. התפרסם במיוחד בגין חיבוריו "שאגת אריה", ו"טורי אבן".
 
==קורות חייו==
 
נולד לרבי אשר בהיותו [[מרא דאתרא|רב]] העיר [[פינסק]]. סבו היה רבי לייב "בעל התוספות"{{הערה|כונה כך על שם חריפותו ולמדנותו.}}. ועוד בצעירותו נודע כעילוי. כשעבר אביו לכהן כרבה של [[מינסק]], סייע לו בענייני העיר ואף ייסד שם ישיבה מפורסמת, בה לימד על דרך ה[[פלפול]] והחילוקים. בשנת [[תק"ה]] לערך עבר ל[[וולוז'ין]] ושם ייסד ישיבה לתלמידים נבחרים. החל משנת [[תקכ"ז]] ועד סוף ימיו שימש כרב, [[אב"ד]] וראש ישיבה במֵץ (בצפון [[צרפת]]). מסופר שרבנות מץ הוצעה לו בגיל שבעים, ובני העיר חששו לקבל רב מבוגר כל כך, ור' אריה לייב הבטיח להם שהוא יכהן בעירם שנים רבות, ואכן נפטר שם לאחר כעשרים שנות רבנות בהיותו כבן תשעים.
 
 
 
רוב ימיו היה [[עני]]. מסופר שהרב אריה לייב סיים אלף פעמים את ה[[ש"ס]]. בחצרות חסידיים התייחסו לסיפור זה כעידוד ללימוד, או כהשוואה ללימוד עמוק ואיטי יותר{{הערה|1=באתר של הרב [[יצחק גינצבורג]] מספר [www.malchuty.org/2011-01-20-01-37-36/-q/939-q-q-q-q-.html על השוואת אלף הפעמים של השאגת אריה, עם שש עשרה הפעמים של [[אדמו"ר הזקן]]]}}. ר' אריה לייב היה מחמיר על עצמו ב[[איסור חדש]] בחוץ לארץ, כלומר לא לאכול תבואה שהשרישה לאחר [[ט"ז בניסן]] (וב[[חוץ לארץ]] עד [[י"ז בניסן]]) בשנה שלאחריה, וכפי שהוא מברר בארוכה בקונטרס מיוחד הנדפס בסוף ספרו שאגת אריה. מבחינה מציאותית רוב התבואה באירופה היא במצב הזה והעולם נהג להקל. אפיזודה ידועה עליו מספרת שבשנות עוניו מרבה היה לערוך "גלות", ובהיותו נודד מעיר לעיר, היה נושא עמו שק ובו גריסים וסיר משלו, ובכל מקום בו היה מתארח היה מבקש לבשל עבורו את הגריסים שלו בסיר שלו, היות שאינו יכול לאכול כלום בגלל בעיית ה"חדש".
 
 
 
רבי אריה לייב היה ידוע בחריפותו העצומה, בעוז הגיונו ובגאונותו. עם זאת, היה מהמתנגדים הגדולים לדרך ה[[פלפול]] שרווחה באותה תקופה, ובדומה ל[[הגר"א]], שפעל אחריו, חתר לפרשנות ופסיקה על פי פשוטם של המקורות. מאידך, בישיבתו ב[[מינסק]] לימד על דרך הפלפול והחילוקים ואף נאלץ לעזוב בשל מחלוקת עם רב העיר, ר' יחיאל היילפרין בעל [[סדר הדורות]], שדגל בלימוד על דרך הפשט והבקיאות. לא הכניס לתוך ספריו את הפלפולים שנאמרו בישיבה לחידוד התלמידים, עליהם אמר "כי את הכל ישא הרוח, אין זה אלא הבל ורעות רוח"{{הערה|שם=שרי|שרי המאה, ח"א, פ"ו}}.
 
 
 
דן בש"ס ובראשונים מדעתו, בלי להיזקק לפרשנותם של ראשונים ואחרונים.
 
 
 
לא היסס להתנגד, לעיתים בחריפות, לעמדות מנוגדות, ואף במקום שנהגו הכל להחמיר הוא לא היסס לפסוק לבדו להקל, אם היה ברור לו שהדבר מותר.
 
 
 
תקיפותו הרבה גרמה לו צרות קשות, שכן פעמים רבות היה בחילוקי דעות קשים עם פרנסי העיר עקב פסיקותיו.
 
 
 
רבי אריה לייב נפטר ב[[ט"ו בתמוז]] [[ה'תקמ"ה]] בעיר מץ שב[[צרפת]], ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר.
 
==יעס==
 
"למד הש"ס ת"ר פעמים..."
 
 
 
הרב אריה-לייב (ב"ר אשר) גינזבורג מגדולי חכמי פולין (תנ"ה – תקמ"ה), הצטיין בשיעוריו העמוקים והחריפים בדרך הפלפול, ונודע בעולם בספרו 'שאגת אריה', שבו 108 תשובות בדיני 'אורח חיים' ("אשר בספרו 'שאגת אריה' הראה את עושר כבוד חכמתו ובקיאותו להפליא", כתב החיד"א בספרו 'שם הגדולים'). אם כי גם ספריו האחרים, 'טורי אבן' (על מסכתות ראש השנה, חגיגה ומגילה) ו'גבורות ארי' (על מסכתות תענית יומא ומכות) הם נכסי צאן ברזל בארון הספרים היהודי.
 
 
 
כל שלושת הספרים האלה נזכרים בתורתו של הרבי, ויותר מפעם אחת התבטא הרבי התבטאות כגון זו: "על בחור הלומד בישיבה של הרבי לדעת לחזור על 'שאגת אריה', 'קצות החושן' (והרבי נקב בשמות של ספרים נוספים)...".
 
 
 
וכשנשאל הרבי בעקבות זאת אם ניתן להבין שגם בלימוד נגלה יש עניין של 'התקשרות' (לרבי), השיב: "בוודאי. התקשרות עניינה מילוי הרצון, וזהו הרי 'רצון חזק', 'רצון פנימי', 'רצון עצמי'... (ועוד ביטויים מיוחדים).
 
 
 
על גדולתו של בעל ה'שאגת אריה', כתב אביו של הרבי, הגה"ח המקובל רבי לוי יצחק לבניו, בכ"ד טבת תרצ"ב ('לקוט לוי יצחק' אגרות עמ' רנז): "זכורני ששמעתי מאבא מארי ז"ל, ששמע מפי כ"ק אדמו"ר מהר"ש ז"ל זיע"א, שבעל ה'שאגת אריה' למד הש"ס ת"ר פעמים.." [ואכן נמצאו הדברים ביומנו של הר"ר ברוך שניאור ז"ל מכ' אדר תרע"ה].
 
 
 
הרבי דן בדברי השאגת אריה בכמה מקומות{{הערה|חלקם נמנו ב[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=7909&CategoryID=1530 רשימת הרב [[מרדכי מנשה לאופר]]].}}.
 
 
 
==חיבוריו==
 
התפרסם בייחוד בגלל ספרו '''שאגת אריה''', שנדפס בשנת [[תקט"ז]] ב[[פרנקפורט על האודר]]. ספר זה ערוך בצורה של [[שאלות ותשובות]] אם כי השאלות הנידונות שם אינן שאלות שנשאל אלא שאלות הלכתיות שחקר וערך אותן כשאלות ותשובות. ה"שאגת אריה" נדפס בהתחלה עם ריבוי של ראשי תבות דבר שהקשה על לימודו, יש הסוברים שהירבה בראשי תבות על מנת לחסוך בדפים בגלל עוניו. ספר זה מתייחס בעיקר לשאלות הנוגעות להלכות מ[[אורח חיים]]. חלק מספריו הוציא רבי ישראל מאיר הכהן מראדין "החפץ חיים" לאור.
 
 
 
בין ספריו האחרים:
 
* '''טורי אבן''', חידושים על שלוש מסכתות: [[מסכת ראש השנה|ראש השנה]], [[מסכת חגיגה|חגיגה]] ו[[מסכת מגילה|מגילה]]
 
* '''גבורות ארי''', חידושים על שלוש מסכתות: [[מסכת תענית|תענית]], [[מסכת יומא|יומא]] ו[[מסכת מכות|מכות]]
 
 
 
==קישורים חיצוניים==
 
* 'ר' אריה־לייב ב"ר אשר (בעל „שאגת אריה”)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), '''יהדות ליטא''', כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 31
 
* [shagasaryeh.blogspot.com שאגת אריה - חייו ומשפחתו]
 
**[shagasaryeh.blogspot.com/2015/02/great-article.html עיונים בתולדות השאגת אריה]
 
* [www.mytzadik.com/tzadik.aspx?id=631 ה"שאגת אריה" באתר MyTzadik]
 
;ספריו
 
* {{HebrewBooks||שו"ת '''שאגת אריה'''|1832|מהדורת וורשא, תרכ"ט}}
 
* {{HebrewBooks||'''גבורות ארי''' על המסכתות תענית, יומא ומכות|14011}}
 
* {{HebrewBooks||'''טורי אבן''' על המסכתות ראש השנה, מגילה וחגיגה|14028}}.
 
 
 
{{הערות שוליים}}
 
{{אחרונים}}
 
{{מיון רגיל:גינצבורג, אריה לייב}}
 

גרסה מ־23:07, 30 במרץ 2023

שמח אני לבשר על ביצוע א חסידישע גניבה, וכידוע ש"אין המצוה נקראת אלא ע"ש הגומרה"... (רש"י עקב ח, א - ראה לקו"ש חי"ט שיחה ב' לפרשת עקב)... אבל אני מאמין שלא תכעס רח"ל... בברכה, חב"דניק ~ בית חב"ד פתוח ~ 20:07, ח' בניסן, ה'תשפ"ג