הבדלים בין גרסאות בדף "כח השכל שבנפש"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(6 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''כח השכל שבנפש''' הוא כח שכלי בבחינת [[היולי]] שנעלם בנפש האדם והנקרא לעיתים בשם [[אב (חכמה)|אב]].
+
'''כח השכל שבנפש''' מתגלה באדם בשלבים. כפי שהוא כלול בהעלם בעצם הנפש נקרא [[היולי]]{{הערה|ובלשון הקבלה נקרא '''חכמה סתימאה''', בלשון הגאונים '''שכל מופלא''', והוא כח '''השכל ההיולי''' (מאמרים תרפ"ט, ד"ה ביום השמיני עצרת, אות נב).}} (ולעיתים בשם [[אב (חכמה)|אב]]), כפי שהוא נמשך להיות מקור להשכלה נקרא '''כח המשכיל''' (שהוא המקור והשורש לכל ההשכלות), וכאשר בא לידי ביטוי בשעת המחשבה בפועל נקרא שכל גלוי.
  
 
==ענינו==
 
==ענינו==
 
[[קובץ:הכותב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כח השכל שבנפש מתפשט ביד בשעת הכתיבה]]
 
[[קובץ:הכותב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כח השכל שבנפש מתפשט ביד בשעת הכתיבה]]
כח ההשכלה של האדם שבמוחו, הוא כח היולי שיוצא לפועל בשעה שהמוח עוסק בהשכלה. כח זה הוא מקור לכל כוחות ההבנה שבנפש, ובהתאם לכוח זה ועוצמתו היא חכמת האדם עד שזה יקרא בשם חכם וזה יקרא בשם חכם גדול יותר.
+
לאדם ישנה יכולת לעסוק בהשכלה שכלית: מצד מקורו ושורשו ההיולי המופשט ראוי כל אדם בכל רגע ורגע להיות חכם כשלמה המלך. אך כפי שהוא נמשך להיות מקור לכוחות ההבנה (עוד טרם שישנה השכלה בפועל), יש בו שינויים מקטנות לגדלות התלויים בגיל, בעיפות וכו'.
  
התגלות כח זה, בשעה שהמוח עוסק בהשכלה, אין לו שום ערך לגבי כח המשכיל בעצמו, כמו שאין שום ערך לזיו השמש המתפשט מהשמש לגבי השמש, כי השמש הוא שורש כח ההארה ואילו הזיו הוא רק הארה חיצונית ותלויה בכלי הקיבול. וכן כח זה אינו שוה מצד הארתו, שלפעמים המוח זך יותר הוא מאיר יותר ולפעמים בשעת עיפות או עצלות המוח הוא אינו מאיר, וכל זה מכח הכלים שהוא המוח ולא מצד עצם כח ההשכלה.
+
ואילו גילוי השכל '''בפועל''' תלוי בכלי המוח הגשמי. אדם שחומר המוח שלו זך ועדין יותר יבין מהר יותר ובעמקות יותר, וכשחס ושלום [[גלגול נשמה|מתגלגלת]] נפש האדם בבהמה לא יוצא הכח השכלי שבה לפועל כלל (כיון שאין במוח הבהמה כלי ראוי להוציא את כוחות נפש זו לידי גילוי){{הערה|כח החיוני שבבהמה מוכשר לקבל רק את כח ה"[[חי]]" ולא את כח ה"[[מדבר]]" כלל.}}. לכן נפש האדם המלובשת בבהמה יכולה להורות לבהמה מה לעשות ולאן ללכת, אך לא לצבע פעולות השייכות רק באדם.
  
כאשר נפש זה מתלבשת בבהמה באופן של [[גלגול נשמה]], אזי אין כח השכלי שבה יוצא לפועל כלל ומכיון שאין במוח הבהמה כלי ראוי להוציא את כוחות נפש זו לידי גילוי, וזו מכיון שכח החיוני שבבהמה מוכשר לקבל רק את כח ה"[[חי]]" ולא את כח ה"[[מדבר]]" כלל.
+
דוגמה לכך היא אדם הכותב דבר חכמה. מבין אברי האדם, רק המוח הוא כלי היכול לעבד את ההשכלה, וביד הכותבת אין [[כלי]] להבין את כח ההשכלה. מובן שהיד עצמה אינה מבינה את אשר עליה לעשות, אלא שהמוח מתפשט באצבעות על ידי מערכת העצבים, אבל זה לא הופך את היד למוח{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ע' קטו - קטז.}}.
דוגמא לכך היא כאשר אדם כותב איזה דבר חכמה בידו שמכיון שביד אין כלי ראוי להבין את כח ההשכלה, אלא רק במוח בלבד מובן שאין היד עצמה מבינה את אשר עליה לעשות, אלא שהמוח מתפשט באצבעות על ידי גידים דקים אבל אין זה כהתפשטות המוח שבשכל, אלא רק כהתפשטות נפש המלובשת בבהמה ורוכבת עליה ומורה לה את אשר עליה לעשות מבלי שיתגלה בה עצם כח השכלי{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ע' קטו - קטז}}.
+
 
{{הערות שוליים|}}
+
{{ערכים מורחבים|ערך=[[קדמות השכל]],  [[מרחב העצמי]]}}
 +
{{ערך יתום}}
 +
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:נפש]]
 
[[קטגוריה:נפש]]
[[קטגוריה:חסידות]]
+
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
 +
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]

גרסה אחרונה מ־07:27, 21 בספטמבר 2023

כח השכל שבנפש מתגלה באדם בשלבים. כפי שהוא כלול בהעלם בעצם הנפש נקרא היולי[1] (ולעיתים בשם אב), כפי שהוא נמשך להיות מקור להשכלה נקרא כח המשכיל (שהוא המקור והשורש לכל ההשכלות), וכאשר בא לידי ביטוי בשעת המחשבה בפועל נקרא שכל גלוי.

ענינו[עריכה]

כח השכל שבנפש מתפשט ביד בשעת הכתיבה

לאדם ישנה יכולת לעסוק בהשכלה שכלית: מצד מקורו ושורשו ההיולי המופשט ראוי כל אדם בכל רגע ורגע להיות חכם כשלמה המלך. אך כפי שהוא נמשך להיות מקור לכוחות ההבנה (עוד טרם שישנה השכלה בפועל), יש בו שינויים מקטנות לגדלות התלויים בגיל, בעיפות וכו'.

ואילו גילוי השכל בפועל תלוי בכלי המוח הגשמי. אדם שחומר המוח שלו זך ועדין יותר יבין מהר יותר ובעמקות יותר, וכשחס ושלום מתגלגלת נפש האדם בבהמה לא יוצא הכח השכלי שבה לפועל כלל (כיון שאין במוח הבהמה כלי ראוי להוציא את כוחות נפש זו לידי גילוי)[2]. לכן נפש האדם המלובשת בבהמה יכולה להורות לבהמה מה לעשות ולאן ללכת, אך לא לצבע פעולות השייכות רק באדם.

דוגמה לכך היא אדם הכותב דבר חכמה. מבין אברי האדם, רק המוח הוא כלי היכול לעבד את ההשכלה, וביד הכותבת אין כלי להבין את כח ההשכלה. מובן שהיד עצמה אינה מבינה את אשר עליה לעשות, אלא שהמוח מתפשט באצבעות על ידי מערכת העצבים, אבל זה לא הופך את היד למוח[3].

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קדמות השכל, מרחב העצמי

הערות שוליים

  1. ובלשון הקבלה נקרא חכמה סתימאה, בלשון הגאונים שכל מופלא, והוא כח השכל ההיולי (מאמרים תרפ"ט, ד"ה ביום השמיני עצרת, אות נב).
  2. כח החיוני שבבהמה מוכשר לקבל רק את כח ה"חי" ולא את כח ה"מדבר" כלל.
  3. מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ע' קטו - קטז.