הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:דער חב"סקער/ליקוי מאורות"
דער חב"דסקער (שיחה | תרומות) |
דער חב"דסקער (שיחה | תרומות) (←רקע) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
עמים רבים פיתחו במרוצת ההיסטוריה תפיסות שונות ומגוונות בנוגע לליקויי החמה. תפיסות אלו הפכו למיתוסים שהיו לאבן פינה בתרבויות אותם עמים. רוב העמים החזיקו כי ליקוי החמה הוא אות מבשר רעות, המלמד על אסונות קרבים ובאים. | עמים רבים פיתחו במרוצת ההיסטוריה תפיסות שונות ומגוונות בנוגע לליקויי החמה. תפיסות אלו הפכו למיתוסים שהיו לאבן פינה בתרבויות אותם עמים. רוב העמים החזיקו כי ליקוי החמה הוא אות מבשר רעות, המלמד על אסונות קרבים ובאים. | ||
| − | כבר בנביא אנו מוצאים התייחסות לפחדים אלו, וכך אומר הנביא ירמיהו{{הערה|פרק י’}}: {{ציטוט|כה אמר ה’ אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה}}. היינו, שאל להם לבני–ישראל לחשוש מליקוי המאורות, ורק על הגויים לחשוש מכך. | + | כבר בנביא אנו מוצאים התייחסות לפחדים אלו, וכך אומר הנביא ירמיהו{{הערה|פרק י’}}: {{ציטוט|תוכן=כה אמר ה’ אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה}}. היינו, שאל להם לבני–ישראל לחשוש מליקוי המאורות, ורק על הגויים לחשוש מכך. |
בגמרא{{הערה|סוכה כט, א}} מוסבר שפסוק זה נאמר “בזמן שישראל עושין רצונו של מקום”, שאז אין הם צריכים לחשוש מליקויי החמה או הלבנה. אולם באופן כללי יש בכך סימנים רעים, וכפי שמובא שם בגמרא, ש”בזמן שהחמה לוקה – סימן רע לכל העולם כולו. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם, כעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך”. | בגמרא{{הערה|סוכה כט, א}} מוסבר שפסוק זה נאמר “בזמן שישראל עושין רצונו של מקום”, שאז אין הם צריכים לחשוש מליקויי החמה או הלבנה. אולם באופן כללי יש בכך סימנים רעים, וכפי שמובא שם בגמרא, ש”בזמן שהחמה לוקה – סימן רע לכל העולם כולו. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם, כעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך”. | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
לעומת זאת, רבי מאיר סובר, שאין זה סימן רע לכל העולם, אלא “לשונאיהם של ישראל{{הערה|בלשון סגי נהור}} – מפני שמלומדים במכותיהן. משל לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו, מי דואג? מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג”. אך בהמשך לדברי רבי מאיר, עורכת הגמרא הבחנה בין ליקוי חמה לליקוי לבנה, ואומרת: “בזמן שהחמה לוקה – סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה – סימן רע לשונאיהם של ישראל”. | לעומת זאת, רבי מאיר סובר, שאין זה סימן רע לכל העולם, אלא “לשונאיהם של ישראל{{הערה|בלשון סגי נהור}} – מפני שמלומדים במכותיהן. משל לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו, מי דואג? מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג”. אך בהמשך לדברי רבי מאיר, עורכת הגמרא הבחנה בין ליקוי חמה לליקוי לבנה, ואומרת: “בזמן שהחמה לוקה – סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה – סימן רע לשונאיהם של ישראל”. | ||
| − | בהמשך הגמרא נאמרה הפיסקה הבאה:{{ציטוט|“בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה וכו’ . . ובשביל ארבעה דברים מאורות [הירח והכוכבים] לוקין: על כותבי פלסתר וכו’”}}. – זאת אומרת, שליקוי החמה נגרם כתוצאה מחטאים מסויימים, וכאשר בני האדם עוברים על חטאים אלו – נעשה ליקוי חמה. | + | בהמשך הגמרא נאמרה הפיסקה הבאה:{{ציטוט|תוכן=“בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה וכו’ . . ובשביל ארבעה דברים מאורות [הירח והכוכבים] לוקין: על כותבי פלסתר וכו’”}}. – זאת אומרת, שליקוי החמה נגרם כתוצאה מחטאים מסויימים, וכאשר בני האדם עוברים על חטאים אלו – נעשה ליקוי חמה. |
| + | |||
==בתורת החסידות== | ==בתורת החסידות== | ||
על היחס שבין אור השמש לשמש עצמה למדים אנו מתוך דברים שכתב [[רבנו הזקן]] ב[[שער היחוד והאמונה]] {{הערה|פרק ג}}, שם הוא ממשיל את ביטול הנבראים במציאות לגבי החיוּת שבהם, לביטול זיו השמש בשמש: | על היחס שבין אור השמש לשמש עצמה למדים אנו מתוך דברים שכתב [[רבנו הזקן]] ב[[שער היחוד והאמונה]] {{הערה|פרק ג}}, שם הוא ממשיל את ביטול הנבראים במציאות לגבי החיוּת שבהם, לביטול זיו השמש בשמש: | ||
גרסה מ־18:09, 21 באוקטובר 2020
ליקויי חמה ולבנה הם אירועים המתרחשים מפעם בפעם. ליקוי לבנה מתרחש כאשר כדור הארץ מסתיר את השמש, אשר ממנה הירח מקבל את אורו.
רקע
התופעה המיוחדת של ליקוי חמה מתרחשת כאשר הירח חוצץ בין כדור הארץ לשמש, ובכך מסתיר את השמש, כולה או מקצתה. כאשר הליקוי מלא, צלו של הירח המוטל על כדור הארץ מפיל חשיכה מוחלטת במקומות שונים באמצע היום. כתוצאה מכך חלים שינויים דרמטיים במיוחד בטבע: החיות ירבצו, הפרחים יסגרו את עלי הכותרת, הטמפרטורה תרד במידה ניכרת וכוכבים ינצנצו כאילו ירד הלילה…
עמים רבים פיתחו במרוצת ההיסטוריה תפיסות שונות ומגוונות בנוגע לליקויי החמה. תפיסות אלו הפכו למיתוסים שהיו לאבן פינה בתרבויות אותם עמים. רוב העמים החזיקו כי ליקוי החמה הוא אות מבשר רעות, המלמד על אסונות קרבים ובאים.
כבר בנביא אנו מוצאים התייחסות לפחדים אלו, וכך אומר הנביא ירמיהו[1]:
כה אמר ה’ אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה
. היינו, שאל להם לבני–ישראל לחשוש מליקוי המאורות, ורק על הגויים לחשוש מכך.
בגמרא[2] מוסבר שפסוק זה נאמר “בזמן שישראל עושין רצונו של מקום”, שאז אין הם צריכים לחשוש מליקויי החמה או הלבנה. אולם באופן כללי יש בכך סימנים רעים, וכפי שמובא שם בגמרא, ש”בזמן שהחמה לוקה – סימן רע לכל העולם כולו. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם, כעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך”.
לעומת זאת, רבי מאיר סובר, שאין זה סימן רע לכל העולם, אלא “לשונאיהם של ישראל[3] – מפני שמלומדים במכותיהן. משל לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו, מי דואג? מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג”. אך בהמשך לדברי רבי מאיר, עורכת הגמרא הבחנה בין ליקוי חמה לליקוי לבנה, ואומרת: “בזמן שהחמה לוקה – סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה – סימן רע לשונאיהם של ישראל”.
בהמשך הגמרא נאמרה הפיסקה הבאה:
“בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה וכו’ . . ובשביל ארבעה דברים מאורות [הירח והכוכבים] לוקין: על כותבי פלסתר וכו’”
. – זאת אומרת, שליקוי החמה נגרם כתוצאה מחטאים מסויימים, וכאשר בני האדם עוברים על חטאים אלו – נעשה ליקוי חמה.
בתורת החסידות
על היחס שבין אור השמש לשמש עצמה למדים אנו מתוך דברים שכתב רבנו הזקן בשער היחוד והאמונה [4], שם הוא ממשיל את ביטול הנבראים במציאות לגבי החיוּת שבהם, לביטול זיו השמש בשמש:
"והמשל לזה הוא אור השמש המאיר לארץ ולדרים שהוא זיו ואור המתפשט מגוף השמש ונראה לעין כל מאיר על הארץ ובחלל העולם. והנה זה פשוט שאור וזיו הזה ישנו גם-כן בגוף וחומר כדור השמש עצמו שבשמים, שאם מתפשט ומאיר למרחוק כל-כך כל-שכן שיוכל להאיר במקומו ממש... כי בטל ממש במציאות לגבי גוף כדור השמש שהוא מקור האור... והאור הזה אינו רק הארה מאירה מגוף ועצם כדור השמש רק בחלל העולם... שאין כאן גוף כדור השמש במציאות נראה כאן האור והזיו הזה ליש ממש לעין כל... מה-שאין-כן כשהוא במקורו בגוף השמש אין נופל עליו שם יש כלל רק שם אין ואפס, כי באמת הוא שם לאין ואפס ממש שאין מאיר שם רק מקורו לבדו שהוא גוף השמש המאיר ואפס בלעדו..".
בתורת החסידות נאמרו ביאורים רבים על אור השמש ואור הלבנה (תומצתו בספר הערכים כרך ג, עמ' רצד-שכה; ועוד
