עריכת הדף "פרזידנט 1304"

[[קובץ:הבית של הרבי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הבית ברחוב פרזידנט]]
'''בית מס' 1304 ברחוב [[פרזידנט (רחוב)|פרזידנט]]'''{{הערה|בין רחובות ברוקלין וניו יורק.}} שבשכונת [[קראון הייטס]] הינו ביתו הפרטי של [[הרבי]]. בבית זה התגוררו הרבי ו[[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|הרבנית]] עד פטירתה של הרבנית ב[[כ"ב שבט]] [[תשמ"ח]].

==במשך השנים==
בשנת [[תשט"ו]]{{הערה|הערך רובו נכתב על פי הסקירות שפורסמו על ידי מנחם זיגלבוים בשבועון בית משיח גיליונות 729-730 שבט תש"ע}}, קנה ה[[מרכז לעניני חינוך]] בית בכתובת 1304 פרזידנט כשלוש רחובות מ[[770]], בשביל מגורי הרבי ו[[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|הרבנית]] את הבית{{הערה|זמן מה לאחר שעברו הרבי והרבנית אל ביתם זה, סיפרה הרבנית לאחד מנאמני הבית, ר' [[יעקב צבי הולצמן]]: "אבא [[הרבי הריי"צ]] אמר תמיד שצריך לחפש בית צנוע מבחוץ, גם אם מקשטים את הבפנים".}}, לאחר שהתגוררו עד אז בבניין הדירות שבצומת הרחובות ניו-יורק ו[[פרזידנט (רחוב)|פרזידנט]], 346 [[ניו יורק אוועניו]] בדירה ד-4 בקומה העליונה.

אנ"ש והחסידים לא נכנסו אל הבית שהיה סגור בפני קהל החסידים, מלבד מי אשר הוזמן אל הקודש על ידי הרבנית לביקור שבהחלט נחשב לביקור פרטי.
לאחר [[הסתלקות]] הרבנית בליל [[כ"ב בשבט]] [[תשמ"ח]], שהה הרבי בביתו לאורך כל שנת האבל, כשהתפילות ומעמדי [[חלוקת דולרים|חלוקת הדולרים]] נעשים שם. או אז נפתח הבית לראשונה לפני קהל החסידים.

==הקומה הראשונה==
[[קובץ:קופה במטבח.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[קופת צדקה|קופת הצדקה]] הקבועה בקיר המטבח בביתו של הרבי (תשמ"ט)]]
[[קובץ:הקומה הראשונה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הקומה הראשונה]]
הכניסה אל הבית היא לתוך חדר צר דרכו נכנסים אל סלון גדול שתופס שטח נכבד מהקומה הראשונה של הבית, אותו סלון הפך ב[[תשמ"ח]] למקום בו התפלל הרבי ונשא שיחות קודש.

במשך כל השנים עמדו במרכז הסלון שתי ספות אירוח מעוגלות, שם הייתה [[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|הרבנית]] מקבלת את אורחיה. מלבד הספות כמעט ולא היה ריהוט נוסף בסלון. בקצה הימני, עמדה וויטרינה בה היו מדליות שונות שקיבל הרבי לאות הוקרה.

החדר יותר פנימה היא חדר האוכל, שם עומד שולחן אוכל רחב ידיים ומסביבו שמונה כסאות. רוב החלל היה ריק מרהיטים.

לצד חדר האוכל עומד קיטון ובו ארונות אכסון לכלי החמץ וכלי ה[[פסח]], ארון פינתי נוסף (בו אוכסנו תבלינים בכל ימות השנה, ובו נעל הרבי את ה'חמץ בעין' שמכר בחג הפסח), חדר שירותים ולצדו כיור, וכן מעלית.
החלק הפנימי של הבית

בבית יש שני גרמי מדרגות, הראשון מהסלון המרכזי אל הקומה השניה, והאחורי במקביל לחדר האוכל הגדול, כשבינו לבין חדר האוכל חוצצת דלת.

בחלק השלישי, הפנימי יותר של הקומה, היה שולחן אוכל נוסף שלידו היו [[הרבי]] ו[[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|הרבנית]] סועדים בימות החול, בעיקר בשעות הערב.

בפינת חדר האוכל, בין זה לחדר האוכל הגדול, ניצב מעמד בעבור הטלפון, ועליו קופת [[צדקה]]. כאשר הגיע [[הרבי]] לאכול ארוחת ערב, הוא לקח קודם את קופת הצדקה, הציבה על השולחן ושלשל לתוכה מטבע של חמישה סנט וגם נתן מטבע לרבנית על מנת שתשלשל לקופה{{הערה|סיפר ה[[משב"ק]] הרב [[חס"ד הלברשטאם]], כי בשנים מאוחרות יותר, כשבנו, הק' [[ארי הלברשטם|אהרן יוסף הלברשטאם]] היה במקום, נתן הרבי גם לו מטבע על מנת לתתו לצדקה".}}.

על מעמד זה היה מונח גם [[חומש]] של הרבי, שבסופו נכרך סידור ("רוסטובער סידור"), ובו בירך הרבי לאחר הסעודה. ב[[ליל שבת]] לאחר הסעודה נהג הרבי לשבת במקומו ולומר '[[שנים מקרא]] ואחד תרגום' מחומש זה.

בפינה ממול, באמצע הפתח שבין חדר האוכל הגדול לחדר האוכל הקטן, הדליק הרבי את ה[[חנוכייה]].

בהמשך, מצדו של חדר האוכל הפנימי, עומד המטבח, כמעט דל"ת על דל"ת, מדהים בפשטותו וביושנו (עשרות שנים לא החליפו בו רהיטים או שיפצוהו). במטבח יש משטחי שיש וארונות משני צידי המטבח. בפינה עומד המקרר, ישן ופשוט, בתווך עמד תנור ולא הרחק ממנו שולחן [[חלב]]י. מול המקרר עומד הכיור, בו נטל הרבי את ידיו לסעודות שבת.

במרפסת של המטבח, עמד מקרר עתיק, שבעבר הופעל באמצעות בלוקי-קרח, ושנים אחר-כך שימש כארון איחסון לצרכים שונים. [[תשמ"ח|בשנת האבילות]], היו החתנים ובני משפחותיהם [[נתינת סידור לחתנים|מקבלים מהרבי את הסידור]] לתפילת [[מנחה]], במקום זה.

במטבח יש פתח כניסה/יציאה נוסף אל החצר האחורית. האכסדרה המובילה החוצה, שימשה גם כ[[סוכה]] פרטית עבור הרבי והרבנית, משנת [[תשל"ח]] ואילך (בשנים שלפני זה היו מקימים את הסוכה במרפסת הקומה השלישית). מאז שנת [[תשמ"ב]], עברו הרבי והרבנית להתגורר בשבתות ובימים טובים בבניין [[ספריית אגודת חסידי חב"ד|הספרייה]] הסמוך ל-[[770]], אך אף על פי כן, הורה הרבי ל[[משב"ק]] ר' [[שלום בער גנזבורג]], להמשיך ולהקים את הסוכה כל השנים.

הדלת האחורית המובילה מהמטבח אל כעין מרפסת קטנה, וממנה כמה מדרגות אל החצר האחורית של הבית, שהייתה ירוקה ומטופחת.

בליל הסתלקותה של הרבנית, פינה הרב [[שלום בער גנזבורג]] ע"ה, מהקומה הראשונה את כל חפציהם האישיים של הרבי והרבנית שהיו מונחים דרך קבע בקומה.

==קומה השניה==
[[קובץ:תמונת הרבי.JPG|שמאל|ממוזער|250px|התמונה היחידה של הרבי שהייתה בבית של הרבי. הרבי כשהוא [[מסדר קידושין]] בחתונת ר' [[דובער יוניק|בערל יוניק]]]]

בין הקומה הראשונה לשניה היו שני גרמי מדרגות פנימיים, האחד מהסלון הגדול והשני בסמוך לחדר האוכל. בשנת האבילות הרבי ירד תמיד דרך גרם המדרגות המרכזי אל הסלון, שם כבר המתין לו הקהל.

סמוך לחדר הלינה יש את חדר השירות והרחצה, ואחריו חדר שירותים נוסף המחובר לחדר העבודה של הרבי. בשניהם עומד כיור.

בהמשך המסדרון, בסמוך לחדר הרחצה והשירות, מן העבר השני, נמצא חדר עבודתו של הרבי, שאף הוא חדר גדול ורחב מימדים. בקירות חדרו של הרבי, קבועים ארבעה 'בתי מנורה' עם נרות בארבעה מקומות בחדר. שני 'בתים' קבועים בקיר שבצד מזרח, ושניים נוספים בקיר שבצד מערב. אחר [[הסתלקות]] הרבנית, הורה הרבי ל[[משב"ק]] להשאיר את אחד המנורות הקבועים בקיר שבצד מערב, דולק תמיד.

בחדר זה ישב הרבי ולמד, כמו גם עסק בעבודתו הק'. פעמים רבות הרבי הלך לביתו בשעות הערב כשעמו שק מכתבים, וכששב למחרת בבוקר, העביר הרבי את תשובותיו על המכתבים שהחזיר עמו מביתו. הרבי שהה בחדרו כאשר הדלת סגורה, והוא עסוק בענייני קודשו. במשך הלילה יצא הרבי מפעם לפעם מחדרו לחדר אחר בבית, וכשהיה משאיר את דלת החדר פתוחה, היה זה לסימן עבור המשב"ק שיש לו הרשות להיכנס פנימה אם היה זקוק לדבר מה.

בתום הפרוזדור של הקומה השניה, נמצא סלון נוסף וספרייה. במרכז הסלון ספה רחבה ולידה שולחן מיוחד שנבנה ביד-אמן על ידי ר' [[יעקב ליפסקר]], מי שזכה לבנות גם (באותו סגנון מיוחד) את ארון הקודש ורהיטים נוספים ב-[[770]]. הקירות עטופים בספריות עמוסים ספרים שעמדו לשימושו של הרבי.

בשנותיה האחרונות של הרבנית, כאשר התקשתה לרדת במדרגות, הובא לסלון שולחן-אוכל עם כיסאות, והרבי והרבנית סעדו את ארוחותיהם על שולחן זה.

באותן שנים היו פעמים רבות שהרבי נשאר בסלון לאחר הסעודה, ועבר על מכתבים שקיבל. בלילות שבת ישב הרבי ולמד בסלון [[לקוטי תורה]].

בסלון זה הייתה תמונת הרבי כשהוא [[מסדר קידושין]] בחתונת ר' [[דובער יוניק|בערל יוניק]]. ככל הנראה, זו התמונה היחידה של הרבי שהייתה בבית{{הערה|על הגעת התמונה לסלון הרבי, סיפר פעם ר' בערל: "כמה שנים לאחר חתונתנו, מסגרתי את אחת התמונות מחתונתנו ונתתי במתנה לרבנית חיה מושקא. בתמונה הזו נראה הרבי תחת החופה, כשהרב חודקוב קורא את הכתובה. הרבנית הניחה את התמונה בחדר הספרייה של הרבי. ([[בית משיח]] גיליון 508).}}, בנוסף לתמונה הזו, היו בבית הרבי רק שתי תמונות של [[הרבי הריי"צ]], שעמדו גלויות בחדר השינה.

==קומה השלישית==
הקומה השלישית של הבית, הייתה ריקה מאדם. אמנם אף היא הייתה רחבה וגדולה כקודמותיה, והיו בה חדרי אורחים. אורחים כמובן לא נטו ללון בבית הרבי והרבנית, מלבד דוד הרבנית, הרב [[בן ציון שניאורסון]] ואחייניתו של הרבי, מרת [[ישראל אריה לייב שניאורסון#בתו|דליה רויטמן]], בת רבי [[ישראל אריה לייב שניאורסון|ישראל אריה לייב]], שכשהייתה מגיעה לניו יורק, הייתה מתארחת במקום ברוב כבוד.

לאחר שנת [[תשכ"ה]], עם פטירתה של [[הרבנית חנה]] שהתגוררה אף היא ברחוב '[[פרזידנט (רחוב)|פרזידנט]]', מרחק של שני 'בלאקים', אוחסנו בקומה זו רהיטים וחפצים שהיו בביתה, והם למעשה נמצאים שם עד עצם היום הזה.

בראשית שנות המ"מים, לאחר שה[[משב"ק]] ר' [[שלום בער גנזבורג]] היה צריך לסייע לרבנית לעיתים קרובות יותר, הוא קבע את דירתו בקומה השלישית של בית הרבי.

==המעלית==
המעלית הפנימית המדוברת שהייתה בתוך הבית, הובילה בין הקומות, כאשר מרכז הבקרה שלה, כאמור, היה במרתף הבית. המעלית היא אחד השינויים המהותיים היחידים שנערכו בבית הרבי והרבנית מאז שנקנה הבית. היא הותקנה לאחר שהרבנית חשה ברגליה והתקשתה לעלות במדרגות הפנימיות שבתוך הבית.

בתחילה הובא כיסא מיוחד ה'מתלבש' על גרם המדרגות שבתוך הבית, ובאמצעותו יכלה הרבנית לעלות ולרדת באופן אוטומטי. אולם הכיסא לא היה לנחת רוחו של [[הרבי]],{{מקור}} ולכן הוצע לבנות מעלית במקום מעלית אחרת שהייתה בבית, שבה היה ניתן רק להעלות ולהוריד חפצים.

כמה מבאי הבית סברו שלא ניתן יהיה לבנות במקום הצר הזה מעלית המיועדת לבני אדם באופן שאלה השוהים בה ירגישו בנוח, כיוון שהמקום קטן מאוד. ה[[משב"ק]] ר' [[שלום בער גנזבורג]] חשב שאכן כן ניתן לבנות את המעלית. על מנת להוכיח זאת, בנה 'מעלית לדוגמה' מעץ, והעמידהּ, אז ניתן היה להבחין בבירור שהמקום אכן רחב מספיק על מנת שאפשר יהיה לעלות ולרדת באמצעות המעלית בצורה נוחה.

כשהגיע הרבי הביתה, וראה את 'מעלית' העץ שנבנתה, נתן את הסכמתו לבניית מעלית אמיתית. ר' [[מנחם מענדל הלל גנזבורג (משב"ק)|מענדל גאנזבורג]], שהיה בין ה[[משב"ק]]ים, הביא פועלים, וביחד בנו מעלית חדשה.

מאז הרבנית אכן נהגה לעלות ולרדת באמצעות מעלית זו.

==הבית כיום==
סמוך ל[[י' בשבט]] [[תשנ"ב]], קרא הרבי ל[[משב"ק]] ר' [[שלום בער גנזבורג]], והורה לו למכור את תכולת הבית ברחוב [[פרזידנט (רחוב)|פרזידנט]], עד יו"ד שבט. את כסף המכירה, אמר הרבי, יש להעביר לטובת אחד המוסדות ("איינע פון די מוסדות").

ר' שלום בער גנזבורג נבהל מאוד מההוראה הלא-שגרתית, ומכיוון שהיה אמון על שמירת הסוד, לא יכול היה לשתף אף אחד בסוד הכמוס.

הוא לא ידע האם מתכוון הרבי למכור ממש את כל תכולת הבית, או שיש חפצים שברצונו להשאיר. ואם אכן ירצה הרבי להשאיר חלק מהחפצים - היכן יישארו? ובכלל, איך יקבלו החסידים את הידיעה שהרבי מעוניין למכור את ביתו הפרטי?!

בהזדמנות הראשונה שנוצרה, פנה ר' [[שלום בער גנזבורג]] לרבי ואמר שיש דברים רבים שהוא אינו יודע כיצד לנהוג בהם. הרבי השיב כי אם יהיו חפצים אישיים שיהיה ספק לגביהם, תבוא ותשאל אותי. הרבי גם הוסיף ואמר לר' שלום בער גנזבורג שהוא יכול לצרף אליו חסיד נוסף, שאף הוא היה מהמשמשים בקודש בבית הרבי.

השניים ערכו רשימה של חפצים אודותיהם הסתפקו, האם יימכרו אף הם, או יישארו ברשות הרבי, ור' שלום בער גנזבורג ניגש אל הרבי בשלישית. הוא היה נרגש מאוד לנוכח הנושא העדין שעליו לדבר עם הרבי, אולם להפתעתו הגדולה, עוד בטרם החל לדבר פתח הרבי ואמר בזה הלשון:

"אני רואה שאינך מרוצה מכך. גם אני לא מרוצה מזה, ואף באים אליי בטענות על כך. הנך יודע מה? שיישאר כך עד ביאת המשיח, כמו שזה". והוסיף "וכאשר יגיע הזמן ויצטרכו להרחיב ולייפות, שלא יחששו מהכסף ויעשו כל מה שצריך".

ר' [[שלום בער גנזבורג]] לא הבין למה ירמזו דבריו האחרונים של הרבי. הוא עמד מבולבל, והרבי פנה אליו שוב ואמר: "מה אתה דואג? אתה דואג איפוא תהיה? במקום שאני אהיה - שם אתה תהיה".

במשך השנים נשאר ר' שלום בער גנזבורג לדור בביתו של הרבי{{הערה|לטענתו, הוא קיבל על כך כמה רמזים מהרבי.}}. בשנת [[תשס"ד]], על פי פסק בית המשפט, עבר הניהול של הבית לרשות [[אגודת חסידי חב"ד]] ו[[מרכז לענייני חינוך]]. עד פטירתו, ישן ר' [[שלום בער גנזבורג]] ב[[770 - מרכז חב"ד העולמי#קומה שניה|קומה השניה של 770]].

==קישורים חיצוניים==
* '''הביאני המלך חדריו''' בחודש שבט תש"ע, [[מנחם זיגלבוים]] פירסם סקירה ראשונה מסוגה בשבועון [[בית משיח]] אודות ביתו הפרטי של [[הרבי]]: '''הביאני המלך חדריו''', [[בית משיח]] 729 עמוד 25 [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=52833 הקומה הראשונה] - הסקירה הבלעדית אודות '''הקומה הראשונה''' בבית הרבי - כוללת ראיונות, מסמכים, תמונות וגם תרשימי הקומה הראשונה שהוכנו מיוחד לסקירה זו. '''לפני ולפנים בבית המלך''', [[בית משיח]] 730 עמוד 26 [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=52946 סקירה מעמיקה ונרחבת אודות '''הקומות השניה והשלישית בבית הרבי'''] - {{אינפו}}  - כוללת ראיונות, מסמכים, תמונות וגם תרשימי הקומות השניה והשלישית, תרשימים אלו הוכנו מיוחד לסקירה זו.  
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=60859 הרבי בשריפת חמץ במרפסת ביתו] - [[תשמ"ח]] - {{אינפו}}
* [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=79947 השלג מכסה את ביתו הפרטי של הרבי] {{תמונה}} {{אינפו}}
* [http://www.he.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/2808274 הרבי מתפלל ערבית בביתו] - עשרה בטבת [[תשמ"ט]] {{בית חבד}}
*'''[http:/wpengine.netdna-cdn.com//wp-content/uploads/2017/02/12-02-2017-13-48-16-במחנה.pdf בבית המלך]''', מגזין 'במחנה צבאות השם' שבט תשע"ז
*'''[https://chabad.info/magazine/651715/ המשב"ק מספר: זכרונות מבית הרבי והרבנית]''', זכרונות מאת ר' [[שמשון אהרון יוניק]] {{אינפו}}, מתוך [[שבועון בית משיח]] ערב כ"ב שבט תשפ"א
*'''[http://he.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/3002782 תפילת מנחה בבית הרבי]''' - תשעה באב נדחה, תשמ"ח {{וידאו}}
*'''[https://col.org.il/news/133685 דובער הכטמן מגיש: תיעוד מבית הרבי והרבנית ברחוב פרזידנט]''' {{COL}}
*[https://col.org.il/news/139463 הטלפון, המטבח הקטן, הרהיטים: גלריה מקיפה מבית הרבי והרבנית] {{col}}
*[[מענדי קורטס]], מבית המלכות, מוסף כפר חב"ד סוכות תשפ"ג
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:אתרים בקראון הייטס]]