עריכת הדף "לימוד התורה"

{{ציטוט צף|[[מסירת נפש]] הראויה לבני תורה הוא כדרשת [[רז"ל]] "אדם כי ימות באהל", להמית את כל ה[[תענוג]]ים בעניני [[עולם הזה|עולם]]. כי אפילו דברים קלי הערך בתענוגי עולם, מונעים המה מלהיות מסור ונתון באהלה של תורה.|[[תבנית:היום יום/א' בתמוז|היום יום, א' בתמוז]]}}

'''תלמוד תורה''' היא [[תרי"ג מצות|מצוה מן התורה]] שמקורה בפסוק "שמע ישראל את החוקים והמשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם"{{הערה|דברים ה, א. ע"פ קידושין, כט, ב.}}. והוא כולל שתי מצות{{הערה|ראה [[הלכות תלמוד תורה]] ל[[אדה"ז]] פ"ד ה"ו, ומוזכר בכמה מקומות שם.}}, מצוה אחת היא מצות '''לימוד התורה''' ומצוה אחת היא מצות '''ידיעת התורה'''.

==לימוד תורה וידיעת התורה==

מצות ידיעת התורה, היא מצוה על כל יהודי לדעת את כל [[תורה|התורה]]. בהגדרת "כל התורה" - איזה חלקים בתורה כלולים בחיוב ואיזה אינם, נחלקו הפוסקים, ויש בזה אופנים שונים{{הערה|ראה [[הלכות תלמוד תורה]] ל[[אדה"ז]] פ"ג קונטרס אחרון א'.}}. [[האריז"ל]] כותב{{הערה|ספר הגלגולים פ"ד. שער הגלגולים הקדמה יא ו-טז. הקדמת שער המצות. [[עץ חיים]] שער מט פ"ה. ועוד. מוזכר ב[[הלכות תלמוד תורה]] פ"א ה"ה, בשם "חכמי האמת", כדרכו כשמזכיר ענין המובא ב[[תורת הקבלה]]. גם מובא ב[[אגרת הקודש - סימן כ"ט]].}}, שכל [[נפש]] מ[[נשמות ישראל|ישראל]] צריכה לעסוק בכל חלקי התורה - [[פרד"ס]], ועל כן, צריכה הנשמה לירד ב[[גלגולים]] רבים עד שילמד את כל חלקי התורה.

מצות לימוד התורה, היא מצוה תמידית החלה על היהודי בכל רגע ביממה, פרט זה לומדים מהפסוק "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה"{{הערה|יהושע א, ח.}}. 

חיוב תלמוד תורה חל על היהודי בכל יום, עד יום מותו, וכמו שכתוב "פן יסורו מלבבך כל ימי חייך"{{הערה|ואתחנן ד, ט. רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"א ה"י.}}. מפסוק זה אף לומדים איסור לשכוח את אשר למד כבר, ואת החיוב לחזור על תלמודו{{הערה|רמב"ם שם. ראה ב[[הלכות תלמוד תורה]] ל[[אדה"ז]] פ"ג קונטרס א', שמביא מהפוסקים אם הוא 'לאו דאורייתא' (כשיטת רבי יצחק מקורביל – הסמ"ק סוף סימן ק"ה) או שהוא קבלה איש מפי איש, וחכמים הם שסמכו זאת בדברי הפסוק (כשיטת הרמב"ם).}}.

===מעלת זכירת הלימוד===

בנוסף לחיוב ההלכתי לחזור על הלימוד כדי להימנע מלעבור על איסור השכחה, מבואר ב[[תורת החסידות]]{{הערה|ראה [[לקוטי תורה]] ל, ד.}} שעל ידי זכירת התורה ה' שורה במוחו (שהרי "[[אורייתא וקוב"ה כולא חד]]") של הלומד גם כשאינו לומד בפועל, משום שהתורה שיודע נמצאת וחקוקה במוחו. זהו גם הטעם לדברי הגמרא{{הערה|מסכת שבת קיד, ב. קידושין מט, ב.}} שגדרו של [[תלמיד חכם]] הוא לומד המסוגל להשיב על כל שאלת הלכה, ולחיוב ההלכתי לכבד ולקום מפני תלמיד חכם, מפאת כבוד התורה השרויה במוחו.

[[אדמו"ר הזקן]] מורה למעשה{{הערה|שם.}}, שלמרות שהיה ראוי שכל אחד ילמד את כל ה[[תרי"ג מצות]] עם דקדוקיהן{{הערה|כמו שכתוב בספרי פרשת עקב פמ"ח. הובא ב[[הלכות תלמוד תורה]] ל[[אדה"ז]] פ"א ס"ד.}} אף על פי כן, "מחמת צוק העיתים וקוצר רוח דעת המשיג ועומק המושג", אין זה שייך לכל אחד. לכן ממליץ ללמוד לפחות [[חמשה חומשי תורה]] הכוללת את כל התורה כולה, ואת [[סדר קדשים]] שנקראת בגמרא{{הערה|מסכת שבת לא, סע"א.}} "חכמה"{{הערה|אמנם ראה ב[[הלכות תלמוד תורה]] פ"ב ס"ט, שאדם שאינו יכול ללמוד הרבה "צריך שיהיה כל לימודו בלימוד המביא לידי מעשה.}}.

==לימוד בפה==

===בתורת הנגלה===

[[אדה"ז]] פוסק{{הערה|[[הלכות תלמוד תורה]] פ"ב הי"ב.}} שלימוד התורה צריך להעשות [[פה|בפה]], אלא אם כן עסוק הוא בעיון שכלי, ולומד זאת מהפסוק "לא ימוש דברי התורה מפיך". ואינו יוצא ידי חובה כאשר מהרהר במחשבה, כפי ההלכה בכל [[תרי"ג מצות|מצות התורה]] התלויות ב[[דבור]]{{הערה|שולחן ערוך אדה"ז סימן ס"ג, ס"ג.}}. ועל יסוד זה אומר{{הערה|[[אגרת הקודש - סימן כ"ט]].}} שמצות תלמוד תורה הוא נכלל בסוג 'מצוות המעשיות', מכיון שדיבור נחשב מעשה, ע"פ הכלל ש"עקימת שפתיו הוי מעשה"{{הערה|בבא מציעא צ, ב. סנהדרין סה, ב.}}.

בנוסף, בגמרא{{הערה|עירובין נד, א.}} דרשו את הפסוק "כי חיים הם למצאיהם"{{הערה|משלי ד, כב.}}, שהתורה היא מביאה אריכות חיים לאלו שמוציאים את דברי התורה בפה.

===בתורת החסידות===
ב[[תורת החסידות|חסידות]] מבואר של[[דיבור|אותיות הדיבור]] שאדם מוציא מפיו כח מיוחד, משום שאותיות הדיבור מושרשים בנפש האדם במקום הכי עמוק, ולכן תלמוד תורה צריך להיות בדבור כדי שיומשך מפנימיות עצם שכלו, ורק כך יוכל להגיע לעומק ההשכלה שבתורה והלכה. והוספה זו היא בכל תכונות ההשכלה, הן של העומק, הן של הבנת ריבוי הפרטים והן היכולת להסבירו לקטן ממנו.

[[דיבור|כח הדיבור]] של האדם הוא מיועד בדרך כלל עבור הזולת, שיוכל להשתתף בשכלו ומדותיו. בלימוד ישנם פעמים שאדם נחשב "זולת" אל עצמו, והוא כאשר בשעת הלימוד מפריעות לו [[מחשבות זרות]], ואזי מועיל הלימוד בקול, כדי לגרש את ה[[מחשבות זרות|מחשבה זרה]], וכדי שיתרכז בלימודו{{הערה|ספר המאמרים תש"ד ע' 218.}}.

==קביעות עיתים==
[[קובץ:קביעות עיתים.jpg|ממוזער|הוספה של הרבי ב[[גוף כתב יד קודש]] למכתב מתאריך ח'‬ ‫אדר תשי"ב‪:‬‬ ‫'''גם אם צודק בנימוקיו‬ ‫על שאין לו קביעות עתים בתורה‬ ‫– הרי סוף‬ ‫סוף חסר הלימוד!‬''']]
מלבד החיוב "והגית בו יומן ולילה" שיהודי מחוייב לנצל כל רגע פנוי ללימוד התורה, גם האדם העסוק ביותר מחוייב לפנות לעצמו זמן ללימוד לכל הפחות של פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית.

רבותינו נשיאינו דרשו שלא לצאת ידי חובה בקביעות העיתים המינימלית, ושכל אחד יוסיף בקביעות עיתים כפי יכולתו ויותר מכך, מתוך ידיעה ברורה שהוספה בלימוד גם אם היא על חשבון זמני ההתעסקות במסחר ומשא ומתן - תביא לברכה בפרנסה, ודרשו שהקביעות תהיה לא רק קביעות בזמן אלא גם קביעות בנפש{{הערה|תורת מנחם חלק ה' עמוד 205.}}, וזהו מהחידושים של חסידות חב"ד בנוגע ללימוד התורה{{הערה|מענה אדמו"ר הזקן לגאון [[יהושע צייטלין]], לקוטי דיבורים (בלשון הקודש) חלק א' עמוד 9. אגרות קודש חלק ז' עמוד קנב.}}.

הקביעות עיתים צריכה להיות גם בנגלה דתורה וגם בפנימיות התורה{{הערה|להרחבה, ראו במדור '''מבית המלכות''', שבועון כפר חב"ד גליון 1860 עמוד 14.}}, וצריכה להיות באופן שלמעלה ממדידה והגבלה בלי חשבונות{{הערה|התוועדות חג השבועות תש"כ, תורת מנחם חלק כח עמוד 120.}}, ובשבת צריך להוסיף בזה וללמוד במשך זמן ארוך יותר משאר ימות החול{{הערה|ממכתב ז' ניסן תשי"ח.}}.

מחובתם וזכותם של הנשים לעודד ולהזכיר לבעלים על הקביעות עיתים לתורה{{הערה|תורת מנחם חלק כ"ו עמוד 39. אגרת קודש לנשיא חב"ד חודש אלול תשכ"א, נדפסה באגרות קודש מתורגמות חלק ג' עמוד 225.}}.

הקביעות עיתים לתורה היא גם לעוסקים בצרכי ציבור, ועליהם לדאוג שהעסקנות לא תפריע ללימוד התורה{{הערה|התוועדות חג הפורים תשכ"ט, תורת מנחם חלק נ"ה עמוד 315. התקשרות גליון תתסג. שבועון כפר חב"ד גליון 1884 עמוד 31, מדור חיי רבי אודות קביעות עיתים לתורה של עסקני ציבור. וראה בגליון כפר חב"ד מדור מכתבים למערכת גליון 1885 עדותו של הרב אזימוב שהרבי הורה לו לקבוע עיתים לפחות שעתיים בכל יום חול.}}.

בהתוועדות שמחת תורה תשכ"ב הודיע הרבי שמי שרוצה ברכה שיעבור ויגיש בקבוק 'לחיים', והרבי שאל את כל מי שעבר האם יש לו קביעות בלימוד, ותוך זמן קצר השולחן כולו התמלא בבקבוקים. בהמשך ההתוועדות סיפר הרבי בתמיהה על אברך שאמר שאין לו זמן לקביעות עיתים כיון שטרוד בעניני הפרנסה.

==לימוד התורה ברחוב==

בתורה כתוב אודות לימוד התורה{{הערה|דברים יא, יג.}}: "ושמתם את הדברים האלה על לבבכם . . ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", ולמדו בגמרא{{הערה|מסכת ברכות יג, ב.}} שצריך ללמד את בנו תורה "כי היכי דליגרסו בהו", ומסביר [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|[[הלכות תלמוד תורה]] פ"א קונטרס אחרון א'.}} שכוונת הגמרא היא שצריך ללמדו עד שיוכל לגרוס את תלמודו כשהוא במצב של "ובלכתך בדרך". 

מעלת חזרת אותיות התורה בעל פה מוזכר ומבואר במקומות רבים בתורת [[רבותינו נשיאנו]]. 

בשנת [[תש"ב]], התחיל [[אדמו"ר הריי"צ]] לדבר רבות על מעלת אמירת אותיות התורה, בקשר עם הקרירות הכפרנית ששררה ברחובות [[אמריקה]] בקשר ל[[יהדות]], החל מדברים שאמר לפני חברי [[מחנה ישראל]] ובהמשך לכך התקיים (ב[[איסרו חג]] [[שבועות]] אותה שנה) חלוקת משניות בע"פ. בתקופה זו הסביר{{הערה|נדפס ספר השיחות תש"ב עמוד 116, 128 - חלק הובא בהיום יום יא' טבת. ובהיום יום ט' סיון}}, שחיי האדם תלויים באיכות האויר שנושם, לכן צריך לגרום שהאויר שנושם יהיה אויר התורה שאז החיים הם בריאים, ולא אויר של כפירה שאז החיים חולניים, והדרך לטהר את האויר הוא על ידי אמירת אותיות התורה כשמהלך בדרך - בחוץ, וזה מביא "שמירה כללית ושמירה פרטית", וזה מחייב כל אחד לדעת חלק בתורה שיודע בעל פה שיוכל ללמדו ברחוב.

עוד אמר [[אדמו"ר הריי"צ]] אודות אמירת אותיות התורה{{הערה|ספר המאמרים אידיש עמוד 92. הובא ב[[היום יום]] ה' שבט.}} (תרגום מאידיש): "אדם צריך להרבות באמירת אותיות התורה (אמירת תהלים, חזרת משניות), מתי והיכן שהוא יכול, כדי לחזק את קיום העולם, בכדי להנצל מ[[חיבוט הקבר]] ו[[כף הקלע]], ולזכות לכל הגילויים הנעלים".

את סגולת אמירת אותיות התורה כדי להינצל מהעונשים [[חיבוט הקבר]] ו[[כף הקלע]], מפרט [[הרבי]]{{הערה|היום יום ז' שבט.}}, ש"השעור להפטר מחבוט הקבר הוא שחלק ששי מהמעת לעת יאמר אותיות התורה, תהלים כו' לזכות לזיכוך הנפש להפטר מכף הקלע הוא, על ידי חזרה כל היום כמה שיש ביכלתו משניות תניא תהלים בעל פה".

== השוואת תלמוד תורה לקיום המצות ==

סוגיא רחבה הנמצאת הן ב[[הלכה]] והן ב[[חסידות]], הוא הנדון אם תלמוד תורה גדול מ[[קיום המצות]] או להיפך. 

=== בתורת הנגלה ===

ב[[גמרא]]{{הערה|קידושין מ, ב.}} מובאת השאלה "תלמוד גדול או מעשה גדול" ולאחרי מחלוקת בדבר הוכרע שתלמוד גדול, מכיון ש"התלמוד מביא לידי מעשה". על יסוד זה כתבו הפוסקים{{הערה|רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"ג ה"ג. ו[[אדה"ז]] ב[[הלכות תלמוד תורה]] פ"ד ס"ב.}} שמעלת תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצות.

לבד ממעלה זו שעל ידי לימוד התורה ידע האדם איך לקיים את כל המצות, ישנה מעלה במצות תלמוד תורה עצמה, ובגמרא{{הערה|מועד קטן ט, רע"ב.}} למדו זאת מהפסוק "כי טובה חכמה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה"{{הערה|משלי ח, א.}} שאפילו "חפצי שמים" שהם המצות אינם שוים ללימוד התורה.

על יסוד זה נפסק להלכה{{הערה|רמב"ם שם ה"ד. [[הלכות תלמוד תורה]] שם, ס"ג.}} שכאשר ישנו לפני אדם מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, אינו מפסיק את הלימוד בשביל קיום מצוה זו.

אך עם זאת, מוצאים מעלה בקיום המצות, שכאשר ישנה מצוה שאי אפשר שיעשה אותה אחרים, צריך להפסיק את לימודו ולקיים את המצוה. ומבאר [[אדה"ז]]{{הערה|[[הלכות תלמוד תורה]] שם.}} שסיבת הדבר היא, "כי זה כל האדם{{הערה|קהלת יב, יג.}}, כמו שאמרו חכמים{{הערה|ברכות יז, א.}} תכלית חכמה, תשובה ומעשים טובים, ואם אינו עושה כן נמצא למד שלא לעשות, ונוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם".

אמנם לפי ה[[ירושלמי]]{{הערה|פאה פ"א ה"א.}} נראה שלעולם אין תלמוד תורה נדחה מפני קיום מצוה, ואפילו מצוה שאי אפשר שיעשה אותה אחרים. ואף שלא נפסקה ההלכה כך, אעפ"כ במאמר של [[שמחת תורה]] מביא [[אדמו"ר מהר"ש]] את דעת הירושלמי, ומסיים "ומחמת שכעת שמחת תורה, נבין את דעת הירושלמי"{{הערה|ספר המאמרים תרכ"ו עמוד רפט.}}, כלומר מכיון שבשמחת תורה מחפשים להדגיש את מעלת התורה, לכן נתמקד יותר בדעה זו{{הערה|ראה שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות תשכ"ג, שם מביא הרבי את דברי אדמו"ר המהר"ש ומסביר באריכות כיצד יתכן שהלכה כצד אחד ויחד עם זה לפרש גם את הדעה השניה בעבודת ה'.}}.

עוד אומרת המשנה{{הערה|[[פרקי אבות]] פ"ג משנה י"ז.}} שלימוד התורה נמשל לענפי האילן, ואילו קיום המצות נמשלו לשרשי האילן, והרי אילן שיש לו ריבוי ענפים ומיעוט שרשים עלול להעקר ממקומו ברוח קלה, משא"כ אילן שיש לו ריבוי שרשים יוכל לעמוד גם ברוח חזקה.

=== בתורת החסידות ===

ב[[תורת החסידות]] ישנם מקומות המפליאים במעלת לימוד התורה על פני קיום המצות, וישנם מקומות בהם מבואר מעלת קיום המצות על לימוד התורה. בהשקפה הכללית בכל אחד ישנו מעלה שאין בשני.

==== תענוג - ביטול ====

אחת ההגדרות שיש בהבדל בין לימוד תורה לקיום מצות, הוא בכך שבלימוד התורה התנועה הנפשית של האדם צריכה להיות של [[תענוג]] מהלימוד, ובקיום המצות צריכה להיות התנועה של [[ביטול]] וכפייה לקיים את רצון [[ה'|המצווה]]. 

הגדרה זו נמצא כבר בספרים קדומים, כדברי [[רבי אברהם מן ההר]], מ[[הראשונים]]: "לא שייך טעמא (טעם), מצות לאו להינות ניתנו, אלא במצוה שהיא תלויה במעשה דוקא, שכשאדם עושה אותה אינו מתכוין לדבר הנאה, שאינו עושה אותה להנאת גופו אלא לעשות מה שנצטווה מאת השם, אבל מצות לימוד שהוא ענין ציור הלב וידיעת האמת, עיקר הציווי הוא לצייר את האמרת ולהתענג ולהינות במדע לשמח לבבו ושכלו"{{הערה|נדרים מח, א. ראה גם הקדמת [[אברהם בורנשטיין|האגלי טל]].}}. דבר זה אף נלמד מהפסוק{{הערה|תהלים יט.}} "פקודי ה' ישרים משמחי לב". על יסוד זה ישנו איסור לאבל ללמוד תורה{{הערה|מועד קטן כא, א.}}.

[[הרמב"ם]] מוסיף{{הערה|ספר המצות, מצוה ג'.}}, שעל ידי שיתבונן וישכיל בעומק התורה, יבוא האדם ל[[אהבת ה']].

ב[[תורת החסידות]] מבואר שהגדרה זו נובעת מחילוק מהותי שישנו ביניהם. לימוד התורה הוא על ידי כח השכל, שמתאחד עם שכל התורה ביחוד גמור, ועל ידי זה מתאחד עם [[ה']] שהרי [[אורייתא וקוב"ה כולא חד]], וזה גורם אצל האדם תענוג. מה שאין כן קיום המצות הוא על ידי שיורד להשתמש בכח ה[[מעשה]] שלו, כח בו שווה ל[[חי|מין החי]], וירידה זו נעשית על ידי ביטול וכפייה עצמית{{הערה|ראה במאמר ד"ה ועבדי דוד תשמ"ו - סה"מ מלוקט ב' עמוד רכב.}}. בלשון הגמרא לפעמים "מעשה" הוא מלשון כפייה, כמו "[[גט]] מעושה"{{הערה|גיטין פח, א.}}, "מעשין על הצדקה"{{הערה|ראה [[בית יוסף]] לטור יו"ד סימן רמח.}}.

====איזה גדול - עכשיו ולעתיד לבוא====

תענוג וביטול הם שני פרטים חשובים ב[[עבודת ה']]. על ידי הביטול שב-מעשה גורם ל[[אתערותא דלעילא]] - ש[[ה']] יתבטל ממדרגיתו המרוממת, כדי [[צמצום|להצתמצם]] ולהימשך ב[[עולמות]]. אך ההמשכה והגילוי בפועל הוא בכח התורה דווקא. לפי זה מובן שמעלת התלמוד והמעשה שווים{{הערה|מאמר ד"ה ושננתם תקס"ז - [[מאמרי אדמו"ר הזקן]] תקס"ד עמוד דש.}}, ולכן בגמרא הכריעו בין מעלת התלמוד למעלת המעשה, רק מצד שבתלמוד יש מעלה נוספת שהיא מביאה למעשה.

מעלה זו שהתלמוד מביאה למעשה מתפרש (לבד מפירושו הפשוט, שעל ידי הלימוד יודע כיצד לעשות את המעשה) בסגנון הביאור בחסידות, שגם בתלמוד שהוא עבודה של תענוג, יש אופן נעלה יותר אליו בא לאחרי שלומד באופן של [[שמחה]] ותענוג, והוא הלימוד ב[[קבלת עול]] מתוך ביטול{{הערה|מאמר ד"ה ועבדי דוד תשמ"ו - שם.}}.

[[לעתיד לבוא]] יהיה ה"מעשה גדול", מכיון שאז יושלם [[עבודת הבירורים]] שזהו עבודת המעשה, ועל ידי זה יתגלה מעלת המעשה, ככל הדברים לעתיד לבוא שיתגלה בהם מעלת התחתון, משום ש[[סוף מעשה במחשבה תחילה]]{{הערה|מאמר ד"ה ועבדי דוד תרצ"ט - סה"מ תרצ"ט עמוד 191.}}. סיבה נוספת היא, שלעתיד לבוא העבודה תהיה בצורה הנעלית ביותר (מכיון שאז יועבר "רוח הטומאה מן הארץ"), ולכן תהיה אז עבודה שלמעלה מעבודת התענוג. ובכללות לעתיד לבא, לא יהיו הדברים תחת הגבלות של מעלות שונות, אלא רק עבודת ה' בטהרתה - שזהו עיקר ענין המעשה{{הערה|כללות הענין מובא במאמר ד"ה ושננתם תקס"ז, ד"ה ועבדי דוד תרצ"ט, תשמ"ו. ובכמה מקומות.}}.

== לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ ==
מובא בגמרא{{הערה|עבודה זרה יט, א.}}: "לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ". הדברים מובאים במקומות רבים בתורת [[רבותינו נשיאנו]] [[אגרות קודש|ובמכתבים של הרבי]], תוך שהוא ממליץ לנקוט בדרך זה.

ב[[חסידות]] מבואר הסיבה לכך שחכמת האדם תלויה ב"חפץ לבו", מכיון ש[[פנימיות אבא פנימיות עתיק]] - הפנימיות של כח החכמה בנפש האדם, היא בכח התענוג שבו, וכשמתעורר אצלו בתענוג, זה פועל גם על שכלו{{הערה|ראה לדוגמה מאמר ד"ה והניף ידו תשי"א.}}.

== סגולה לפרנסה ולשמחה ==

לאחד האדמו"רים שביקש מ[[הרבי]] עצה לפרנסה לכלל ישראל, השיב [[הרבי]] להוסיף בלימוד התורה ובנתינת צדקה.{{הערה|1=ראה [[יעקב יצחק רבינוביץ]]}} לרב שבא לרבי וביקש ברכה להיות בשמחה, השיב [[הרבי]] כי יוסיף בלימוד התורה ועל ידי כך יהיה ב[[שמחה]].

== עם הארץ ==

הגמרא{{הערה|1=פסחים מח ב.}} מכנה כנוי של בזיון אודות מי שאינו מקיים מצווה זו "עם הארץ". בגמרא אף כתוב כי "ניתן לנוחרו ב[[יום הכיפורים]] שחל בשבת". עוד אומרת הגמרא כי אסור להתלוות עמו בדרך, שכן חשוד הוא על שפיכות דמים מקל וחומר; ומה על חייו אינו חס - '''ללמוד תורה ולחיות''', על חיי חבירו לא כל שכן.

==דרך הלימוד==
{{ערך מורחב|ערך=[[דרך הלימוד בליובאוויטש]], [[דרך הלימוד של הרבי]]}}
דרך הלימוד המקובלת מאז ומעולם מחולקת לשני חלקים; לימוד לעיון, היינו העמקה. ולימוד לבקיאות (גירסא), היינו לימוד במהירות יותר מתוך מטרה לרכוש ידיעות בתורה. 

[[הבעל שם טוב]] היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא. אופן הלימוד היה עם חריפות גדולה וגאונות, ולמדו את הרמב"ם, אלפס, רא"ש ומפרשים אחרים מהראשונים שהיו שייכים לגמרא הנלמדת. [[הבעל שם טוב]] היה נוהג לתרגם המילים לאידיש. אם למדו ערכין והגיעו למאמר רז"ל (דף ט"ו עמוד ב') "לשון תליתאי קטיל תליתאי" (= לשון שלישית הורגת שלושה), תירגם הבעל שם טוב: "לשון הרע הורג את כל השלושה: את המדובר, את המדבר ואת השומע. רק שזהו בלבושים רוחניים, הקשה מרציחה גשמית.{{הערה|1= היום יום י"ג מר חשוון.}}

בקרב [[חסידות חב"ד]] הייתה תמיד ההדגשה מיוחדת על לימוד הגמרא בעיון. (ברם גם מלימוד בקיאות לא הניחו ידם, בפרט מי שלא השיג ידו ללמוד בעיון, ואצל ה[[אדמו"ר הזקן]] היו מסיימים מדי שנה את כל הש"ס על פי ציוויו המפורש.)

[[המגיד ממעזריטש]] ציווה לתלמידו הגדול [[אדמו"ר הזקן]] כי ילמד מידי יום ויום גמרא בעיון{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16062&hilite=b3861118-b277-42c9-b91f-336e461a6b82&st אור התורה] להרב [[המגיד ממעזריטש]]}}

חסידי [[אדמו"ר הזקן]] היו קובעים לעצמם שיעור עיוני עמוק בגמרא שלש פעמים בשבוע לכל הפחות, זאת מלבד אשר היו מסיימים את כל הש"ס כולו מידי שנה בשנה על פי ציוויו המפורש של האדמו"ר הזקן.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15837&hilite=018a3b10-9b57-416d-b036-685786816cda&st=+%D7%92%D7%9E%D7%A8%D7%90+%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F&pgnum=214 אוצר סיפורי חב"ד, כרך ז עמוד 216]}}

אדמו"ר [[הרש"ב]] מליובאוויטש אשר הקים את ישיבת [[תומכי תמימים]] קבע בישיבתו את דרך הלימוד בעיון, ואף רצה למנות כראש הישיבה את הגאון הידוע בחריפותו ובעמקותו מגדולי דורו [[רבי חיים מבריסק]]. הגאון [[רבי חיים מבריסק]] לא הסכים למינוי על אף ידידותו הקרובה עם אדמו"ר הרש"ב, (ככל הנראה בשל חפצו להקים ישיבה [[משל]] עצמו.)

בישיבת [[תומכי תמימים]] קבע אדמו"ר [[הריי"צ]] את הלימוד העיקרי ללימוד בעיון ובעמקות. גם קבע שעה מיוחדת לכתיבת חידושי תורה. בבתי המדרשות של חסידי חב"ד היו קובעים זמן ללימוד הגמרא בעיון{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31696&hilite=1b68c320-102b-4737-9668-cb418a227e00&st אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, כרך י"ב]}}, זאת לצד לימוד ספרי ומאמרי חסידות בעיון.
הריי"צ גם ציווה שכל אחד ואחד יקבע לעצמו שיעור בלימוד גמרא בעיון{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31696&hilite=1b68c320-102b-4737-9668-cb418a227e00&st אגרות קודש, אדמו"ר הריי"צ, כרך י"ב]}}.

[[הרבי]] כתב ב[[ליקוטי שיחות]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16065&hilite=f6f0f638-bef5-4ce3-adce-e4b3667dcb60&st ליקוטי שיחות, חלק ב]}}: "לפני עשרים שנה ב[[התוועדות]] של חג השבועות, ביקש [[אדמו"ר הריי"צ]] שלכל אחד יהיה שיעור בגמרא עיון ומכך שאמר זאת בשבועות, משמע, שיש לזה שייכות למתן תורה. ובאמת זהו פסק מפורש במשנה".

=== דרך העיון===
בדרכי הלימוד בעיון ישנם דרכי לימוד רבים. [[דרך הלימוד של הרבי]], מבוססת בחלקה על דרך לימודו של אחד מגדולי הדורות שהיה מקורב לחסידות חב"ד [[רבי יוסף רוזין]]{{הערה|שערי הלכה ומנהג, יורה דעה, ע' קנא.}}. בשיחותיו מזכיר [[הרבי]] רבות את תורתו ואף התייחס לאופן לימוד בהפלאה רבה.

==ראו גם==
*[[ביטול תורה]]
*[[לימוד החסידות]]

==לקריאה נוספת==
*[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]], [[הלכות תלמוד תורה]]
*'''להביא אושר לכל המשפחה''', שבועון כפר חב"ד גליון 1861 עמוד 36 במדור חיי רבי, קביעות עיתים ללימוד התורה
*'''לימוד תורה מתוך יגיעה''', במדור 'חיי רבי', שבועון כפר חב"ד 1907 עמוד 64
*'''[https://online.fliphtml5.com/aukho/bfuv/#p=7 לימוד תורה לשמה]''', בטאון 'היכל ליובאוויטש' גליון ד', י"א ניסן תשפ"ג, עמוד 167

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://chabadpedia.co.il/images/1/12/לכבוש_את_העולם_ע''י_לימוד_התורה.pdf לכבוש את העולם על ידי לימוד התורה]''' {{PDF}} בהוצאת [[ועד חיילי בית דוד]] - שבת פרשת בשלח תשע"ז
*'''[http://hageula.com/uploads/source/11/120/panasaim_005_p01_p32.pdf תורתו אומנותו]''', בתוך 'הפנסאים' גליון 5 מנחם אב תשע"ו
*'''[https://chabadpedia.co.il/images/4/4e/תשורה_צירקיינד_פריינד.pdf קביעות עיתים לתורה - ליקוט]''', בתוך תשורה מנישואי צירקינד-פריינד, תשפ"ג
*'''[http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3690805#utm_medium=email&utm_source=93_subscription_he&utm_campaign=he&utm_content=content האם צריך ללמוד תורה בקול? ומתי צריך ללמוד תורה?]''' {{בית חבד}}
*'''שטייגען אין לערנען''', גליון נושא מיוחד בנושא לימוד התורה בדגש על תלמידי ישיבות תומכי תמימים, בהוצאת [[ועד תלמידי התמימים העולמי]]: '''[https://col.org.il/files/uploads/original/2021/03/604655343fcad_1615222068.pdf גליון א']''' {{*}} '''[https://col.org.il/files/uploads/original/2021/03/604a3394871fd_1615475604.pdf גליון ב']''' {{PDF}}{{COL}}
*'''[https://77012.blogspot.com/2023/12/blog-post_46.html הרבי קובע: ללמוד 'נגלה' בשביל 'התקשרות'? לימוד 'שלא לשמה']''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}

{{תורה}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:לימוד התורה]]
[[קטגוריה:מצוות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
@@ שורה 16: / שורה 16: @@
 [[אדמו"ר הזקן]] מורה למעשה{{הערה|שם.}}, שלמרות שהיה ראוי שכל אחד ילמד את כל ה[[תרי"ג מצות]] עם דקדוקיהן{{הערה|כמו שכתוב בספרי פרשת עקב פמ"ח. הובא ב[[הלכות תלמוד תורה]] ל[[אדה"ז]] פ"א ס"ד.}} אף על פי כן, "מחמת צוק העיתים וקוצר רוח דעת המשיג ועומק המושג", אין זה שייך לכל אחד. לכן ממליץ ללמוד לפחות [[חמשה חומשי תורה]] הכוללת את כל התורה כולה, ואת [[סדר קדשים]] שנקראת בגמרא{{הערה|מסכת שבת לא, סע"א.}} "חכמה"{{הערה|אמנם ראה ב[[הלכות תלמוד תורה]] פ"ב ס"ט, שאדם שאינו יכול ללמוד הרבה "צריך שיהיה כל לימודו בלימוד המביא לידי מעשה.}}.
 ==לימוד בפה==
@@ שורה 30: / שורה 29: @@
 [[דיבור|כח הדיבור]] של האדם הוא מיועד בדרך כלל עבור הזולת, שיוכל להשתתף בשכלו ומדותיו. בלימוד ישנם פעמים שאדם נחשב "זולת" אל עצמו, והוא כאשר בשעת הלימוד מפריעות לו [[מחשבות זרות]], ואזי מועיל הלימוד בקול, כדי לגרש את ה[[מחשבות זרות|מחשבה זרה]], וכדי שיתרכז בלימודו{{הערה|ספר המאמרים תש"ד ע' 218.}}.
-==היחוד הנפעל על ידי לימוד התורה==
-על ידי לימוד והבנה של דברי תורה נפעל [[יחוד (קבלה)|יחוד]] וחיבור בין הלומד לבין הקב"ה{{הערה|[[ליקוטי אמרים פרק ה']]}}, היחוד נפעל רק בלימוד הכולל הבנה ולא בשינון ללא הבנה{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/1I_26B3sUMCv-6RiYfXokBljSukn8MW6U/view ליקוטי שיחות חלק טז ע' 436 שיחה לפרשת פקודי הערה 23]}}.
-==כוונות בעת לימוד התורה==
-{{להשלים|סיבה= להביא מפרק מ"א את הכוונות שיש לכוון מדי שעה (זמנית) - לעשות לו נחת רוח ולדבקה בו. ואת כוונת ליחדא קוב"ה ושכינתיה}}
 ==קביעות עיתים==