עריכת הדף "ליובאוויטש בשואה (העיירה)"

מפאת היותה של העיירה [[ליובאוויטש]] קרובה לגבול, במהלך מלחמת העולם השניה, לנאצים ימ"ש היה קל להגיע לכבוש גם אותה. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. ואכן בכ"ו בתמוז תש"א, נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.

באותו הזמן, גרו כמה מאות יהודים ב[[ליובאוויטש]], והנצאים חפשו טענה להתפטר גם מהם. ואן, לא עברו ימים ספורים, וקוצת יהודים נאסרה בתואנה שהם נלקחו לעבודה במחנה, אך בסופו של דבר נורו בידיי הנאצים.

==גזירות הנאצים==

{{הערת שוליים|ראה בספר - 'ליובאוויטש - העיירה של חב"ד', עמ' 463 ואילך}}לאחר חודש, בסיום חודש [[מנחם אב]], יצאה ההוראה שעל כל יהודי בעיירה, מוטלת חובה לשאת על ביגדו העליון והנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לשוח עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג (הנאצים ימ"ש), גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים.

בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון - שאולצו לרקוד על ספרי תורה! ולאחר מכן נורו למוות בידיי הנאצים ימ"ש וזכרם.

==גטו ליובאוויטש==

ב[[שבת שובה]], ו' תשרי תש"ב, הגרמנים ריכזו את מאות יהודי ליובאוויטש הנותרים בגטו. עוד קטע מזעזע{{הערת שוליים|שם, 466}}, כל היהודים נצטוו להתאסף בכיכר המרכזית ולקחת איתם רק חפצים אישיים, כשהגיעו לכיכר המרכזית - נלקחו מהם בכח 'חפציהם האישיים', ו17 מהם הוצאו להורג במאסר שהיה במקום. שאר היהודים העוברו לגטו קטן וצפוף שהיה בסה"כ רחוב אחד עם 19 בתים. סה"כ: לערך 25 יהודים בכל בית, הסובלים מחרפת רעב ותשושים מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך הכיובש על רוסיה.

==חיסול הגטו==
חיסול הגטו - שהיה צפוי לכל, נערך ב[[י"ד חשוון]], אשני אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה.

הנאצים ימח שמם וזכרם, רצחו במבצע החיסול על הגטו, 483 יהודים, ה' יקום דמם.

[[קובץ:קבר האחים.jpg|ממוזער|שמאל|קבר האחים בליובאוויטש בו נקברו 483 היהודים שנרצחו בידי הנאצים בטבח הגדול, כיום בליובאוויטש]]

'''עוד כמה קטעים על שואת ליובאוויטש, מתוך הספר 'ליובאוויטש - העיירה של חב"ד':'''


{{ציטוטון|בעת הכיבוש הנאצי נהרגו גם אזרחים סובייטים לא-יהודיים, בינייהם כמה ממורי בית הספר המקומי. אלה נרצחו בחשד לסיוע לפרטיזנים שקיננו באזור היערות שסביב ליובאוויטש, ועד סמולנסק. הפרטיזנים ביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים. אחת הפעולות - שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר בארזינה, ביום תשעה באב תש"ב.}}

{{ציטוטון|הנאצים הוציאו לאור בתקופת הכיבוש עיתונים שונים בשפה הרוסית, ו7בהם תעמולה נגד השלטון הסובייטי ונגד הפרטיזנים. לשם כך, סופרו בהם בהרחבה "עובדות מסמרות שיער" אודות מעלליהם של הפרטיזנים נגד הכנסייה, מעשי שוד וכו'.}}

{{ציטוטון|מאידך היו מקומיים שסייעו לנאצים.}}

{{ציטוטון|תיאור מזעזע של מצב גופות הנספים שהובאו לקבר אחים, כשבוע לאחר שחרורה של ליובאוויאש - מופיע ב"ליובאוויצ'י - היסטורייה"{{הערת שוליים|ספר / חוברת שיצא לאור על היסטוריית [[ליובאוויטש]] היהודית. שם, עמ' 111,112}}.}}

{{ציטוטון|הר"ר לייב חצרנוב סיפר שבביקורו ב[[ליובאוויטש]] בשנת [[תשכ"ו]] - סיפר גוי אחד על זמן המלחמה והעיד ששלושה ימים אחר הטבח האדמה עדיים זעה - - -{{הערת שוליים|זעה מפני דמם של הנרצחים ! ! !}} כמו כן סיפר, שהיה יהודי נפח שהועסק על ידי הגרמנים כדי לטפל בפרסות הסוסים וכו', וכששמע שעומדים להוציא להורג את יהודי ליובאוויטש הוא בחר למות עם אחיו היהודים. הוא ברח מהגרמנים והצטרף למשפחתו. סיפור דומה שמעתי [א.ק.] ממר ליאוניד גורביץ' מ[[אשדוד]], אודות דודו-זקנו, חייל בצבא האדום בשם בלינצ'יק, שביקש ממפקדיו לשוב אל משפחתו ב[[ליובאוויטש]], כדי להיות איתם בגורלם, ושם נספה (כנראה על ידי מקומיים עוזרי הנאצים)!}}

{{ציטוטון|סך-הכל נרצחו בליובאוויטש (יהודים ולא-יהודים) כ-700 איש.}}

{{ציטוטון|הרציחות ב[[ליובאוויטש]] עדיין לא פסקו: בשנת תש"ב הובאו ל[[ליובאוויטש]] תושביה היהודיים של קראסנאיע, ובה נרצחו בידי הנאצים.}}

{{ציטוטון|בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניע יהודים מ[[ליובאוויטש]] ומ[[ליוזנה]] ועוד עיירות, וחוסלו שם.}}

{{ציטוטון|תושב רודניע, בשם ר' שמואל הסנדלר, שהיה היהודי האחרון שגר ב[[ליובאוויטש]] לאחר המלחמה (עד למעבר לרודניא) - סיפר לרב אבא דוד גורביץ' שביקר ברודניא בשנת [[תשכ"ח]], על הסבל שחווה בעת השואה:}}

{{ציטוטון|"בתו התחתנה זמן קצר לפני הכיבוש הנאצי, ובעלה שהה בעיירה סמוכה שכבר נכבשה על ידי הגרמנים. נוצרה דילמה: מי יעבור למי, כלומר מי יותר טוב ליהודים - הקומוניסטים או הכובשים החדשים... בסופו של דבר היא עברה לבעלה. ר' שמואל ואשתו נמלטו מליוהאוויטש ונותרו בחיים.}}

{{ציטוטון|מאוחר יותר נרצחה הבת בידי הנאצים. לאחר שחרור האזור על ידי הסובייטים חשפו את העפר שכיסה את הנרצחים, והמתים נראו כישנים, בגלל האדמה הקפואה. ביניהם ראה גם את גופת בתו - - -}}

{{ציטוטון|הזעזוע ערער מאז את מצבו הנפשי (ל"ע).}}

{{ציטוטון|רק בערב ראש השנה תש"ד (29 בספטמבר 1943), לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ, שוחרר גם אזור רודניא, שבו נמצאת העיירה ליובאוויטש. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונמצאו בה עשרה בתים בלבד, בקצה העיירה.}}

{{ציטוטון|הידיעה על הטבח בליובאוויטש ובסבביתה הגיעה לעיתונות באיחור רב. כך נכתב ב"הצופה" [עיתון] בכ"ג תמוז תש"ד:}}

{{ציטוטון|"בשנה זו הגיעה ידיעה לעיתונות על הטבח הגדול שערכו הגרמנים הנאצים בשנות הכיבוש ביהודי עיירה זו, ושכעת אין כבר זכר ליישוב יהודי במקום זה".}}

{{ציטוטון|בעיירה נמצאת אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.}}

{{ציטוטון|לאחרונה בעקבות פרסומו של סרט תיעודי חדש בשם "השואה, חזית המזרח", נחשפה עובדה היסטורית חשובה:}}

{{ציטוטון|תושב העיירה בשם אלכסיי קיזייב, שהיה אז נער צעיר, סייע, עם אביו, להצלת מאה ושנים-עשר יהודים!{{הערת שוליים|ראה שבועון בית משיח גליון 1008 - כתבתו של שניאור זלמן ברגר}}}}

{{ציטוטון|'''החיים לאחר המלחמה:'''}}

{{ציטוטון|ב"רשימות דברים"{{הערת שוליים|עמ' 330}} (חיטריק) מתוארת ליובאוויטש (מעדות אישית) כפי שנראתה מיד לאחר המלחמה:}}

{{ציטוטון|"ואחרי אשר גברו הקאמוניסטן [הסובייטים] על הנאצים במלחמה כבדה שעברה בליובאוויטש - נחרבה העיר לגמרי, ואף מגדר כפר יצאה, ויש רק סימן של כפר עם בתים אחדים של נכרים""}}

==ראו גם==

* [[ליובאוויטש (עיירה)|ליובאוויטש]]

* [[גטו ליובאוויטש]], שם נכתב מעין הנכתב פה.

* [[מוזיאון ליובאוויטש (רוסיה)|מוזיאון ליובאוויטש]]

==הערות שוליים==