עריכת הדף "כוס של ברכה"

{{פירוש נוסף|נוכחי=מושג ההלכתי "כוס של ברכה"|אחר=חלוקת כוס של ברכה מידי [[הרבי]]|ראו=[[חלוקת כוס של ברכה]]}}
'''כוס של ברכה''' הוא כינוי לכוס [[יין]] שמברכים עליה ברכה נוספת מלבד ברכת היין. ברכה זו נעשית בזמנים שונים, כגון [[קידוש]] ו[[הבדלה]], וכן ב[[ברכת המזון]]. בנוגע לכוס הזאת ישנם דינים מיוחדים בנוגע לנקיותה, מילויה והגבהתה.

==החיוב==
החיוב לשלב "כוס של ברכה" קיים במהלך קיום מצוות השונות:

===קידוש והבדלה===
{{ערך מורחב|ערכים=[[קידוש]], [[הבדלה]]}}
יש{{הערה|בכל זה, ראה שו"ע אדמו"ר הזקן סימן רעא סעי' א-ד.}} [[מצות עשה]] מן התורה לקדש את יום השבת בדברים{{הערה|רמב"ם פכ"ט ה"א. תוס' סוכה לח, א ד"ה מאי קושיא. פסחים קו, א ד"ה זוכרהו. מ"א סי' רעא ס"ק א.}}, שנאמר "זכור את יום השבת לקדשו"{{הערה|שמות כ, ח.}}. כלומר זכרהו זכירות שבח וקידוש.

זכירה זו היא גם בכניסת השבת וגם ביציאתה. אולם יש מחלוקת האם ההבדלה גם היא חיוב מדאורייתא{{הערה|רמב"ם שם, ובס' המצות מ"ע קנה. חינוך מצוה לא. וראה גם [[רש"י]] נזיר דף ד רע"א (בגירסת הגמרא בפסחים).}}, או שהיא רק מדברי סופרים, כיון שהחיוב הוא רק על כניסת השבת{{הערה|תוס' רבינו יהודה ברכות כ, ב בשם ר"ת. שבלי הלקט השלם סי' קל. מכל מקום שם בשם יש אומרים. ארחות חיים הל' הבדלה סי' יח. ב' הדיעות במאירי כ, ב ד"ה נתגלגל.}}. 

חכמים תיקנו{{הערה|רמב"ם פכ"ט ה"ו. תוס' סוכה לח, א ד"ה מאי קושיא. פסחים קו, א ד"ה זוכרהו. מ"א סי' רעא סק"א.}}, שתהא זכירה זו על כוס של [[יין]], בין בכניסתו בין ביציאתו{{הערה|גמרא ברכות לג, א. רמב"ם שם. מכל מקום שם.}}.

הקידוש ביו"ט הוא מדברי סופרים{{הערה|מגיד משנה פכ"ט הי"ח. מ"א ס"ק א.}}, ואף על פי כן יש לו כל דיני קידוש של שבת לכל דבר. אלא שאם אין לו אלא כוס אחד, וחל יו"ט ב[[ערב שבת]] – הרי קידוש של שבת קודם לשל יו"ט, כיון שעיקר הקידוש ב[[שבת]] הוא מן התורה אף על פי שעל הכוס הוא מדברי סופרים.

===ברכת המזון===
{{ערך מורחב|ערך=[[ברכת המזון]], [[ברכת הזימון]]}}
יש{{הערה|בכל זה ראה שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' קפב סעי' א-ב.}} אומרים{{הערה|תוס' פסחים קה, ב ד"ה שמע מינה ברכה בשם הרשב"ם והר"ר יחיאל מפרי"ש. רבינו יונה ברכות נ, ב ד"ה מודים. רא"ש פסחים פ"י סי"ד ובברכות פ"ח ס"ב. הגהות מיימוניות הל' ברכות אות ס בשם מהר"ם מרוטנבורג, בשו"ת (פראג) סי' תקז, ובתשב"ץ סי' שג.}}, ש[[ברכת המזון]] טעונה כוס אפילו ביחיד. וצריך לחזר אחריה{{הערה|רמב"ן במלחמות ה' פ"ח דברכות (לט, ב). רבנו ירוחם נתיב טז ח"ז (קמט, א). ר"ן פסחים שם ד"ה שמעת. טור ושו"ע שם.}} כדרך שמחזרין אחרי כל המצות שהן חובה, ולכן, אם אין לו כעת כוס לברך עליו, אבל הוא מצפה שיהיה לו אחר כך, ואפילו אם הוא יפסיד ארוחה – לא יאכל{{הערה|טור ושו"ע שם. וראה קו"א בסי' קצו ס"ק א שמיישב אדמו"ר הזקן את קושיות המ"א כאן ס"ק א.}}. ולפי זה אם שנים אוכלים יחד, צריך כל אחד ליטול כוס לברכת המזון; מה שאין כן בשלשה שמזמנים יחד, המברך על הכוס מוציאם ידי חובתם מהכוס, כמו שמוציאם מברכת המזון.

ויש אומרים{{הערה|מדרש הנעלם רות (זוהר חדש מז, א). הגהות מיימוניות שם בשם ר"י וה"ר אלחנן. דעה הב' בשו"ע שם.}}, ש[[ברכת המזון]] אינה טעונה כוס אלא כשמברכין בזימון.

ויש אומרים{{הערה|רי"ף פסחים שם. רמב"ם הל' ברכות פ"ז הט"ו. רשב"א ברכות נב, א ד"ה ולענין ובשו"ת ח"א סי' שמב. ר"ן שם. דעה הג' בשו"ע שם.}}, שאפילו בג' או עשרה אינה טעונה כוס לחובה אלא למצוה מן המובחר{{הערה|רמב"ן שם. [[ראב"ד]] ברכות פ"ח (לט, א). ר"ן שם. ה"ר מנוח שם. הובאו בב"י ד"ה אבל דעת. רמ"א ס"א. וראה שער המצות פר' עקב עמ' קו.}}. דהיינו, שאם יש לו, יברך; אבל אינו צריך לחזר אחריו כדרך שמחזרים אחר המצות שהן חובה.
====למעשה====
ה[[אדמו"ר הזקן]] כותב שנוהגים עכשיו כמו הדעה השלישית שאין צריך לחזר, אבל אם יש – זוהי מצווה מן המובחר.

יש הנוהגים שמברכים על הכוס רק כאשר מזמנים בעשרה, אבל [[הרבי]] כותב ב[[היום יום]]{{הערה|י"ד כסלו.}} ש"מברכין [[ברכת המזון]] בכוס של ברכה, אף שאין עשרה".

====ביחיד====
אם הוא מברך לבדו, אין צריך כלל כוס, אפילו לא למצוה מן המובחר, גם אם יש לו{{הערה|לחם חמודות ברכות פ"ח אות ה. מלבושי יו"ט ס"ק ב. וראה משנה ברורה בשער הציון אות ג.}}.

יש המדקדקים{{הערה|ב"י ד"ה ובמדרש. רמ"א ס"ב. ט"ז ס"ק ב.}} להניח את הכוס על השלחן ולא לאחזו בידו, כדי לצאת לדברי הכל: שלפי האומרים שטעונה כוס אפילו ביחיד, הרי הכוס לפניו; ואחיזתו אינה אלא למצוה מן המובחר לדברי הכל.

אבל מנהג העולם שלא לברך על הכוס כלל ביחיד. ומנהג זה נכון על דרך הקבלה{{הערה|ראה זוהר ח"ב קנז, ב. קסח, ב. ח"ג רמו, א. רעד, א. שער המצות פר' עקב עמ' קו. אור צדיקים (להר"מ פאפירש) סי' כג אות לג. יד אהרן הגב"י. באר היטב ס"ק א וס"ק ד.}}.

====קדימה לקידוש====
אם יש לו רק מעט [[יין]] לצורך קידוש, יברך בלא כוס, שקידוש קודם ל[[ברכת המזון]] מפני שהוא טעון כוס לדברי הכל. ואפילו שאפשר לקדש על הפת, מכל מקום, עיקר הקידוש נתקן על היין.

===ארבע כוסות===
{{ערך מורחב|ערך=[[ארבע כוסות]]}}
בליל הסדר ישנו חיוב מיוחד לשתות ארבע כוסות [[יין]] על סדר ההגדה, כשכל אחד מהם מציין חלק אחר, שתיה שלא על הסדר אינה נחשבת.

חיוב זה כולל את האנשים והנשים, מה[[עשירות|עשיר]] ועד לעני. אפילו [[עני]] המתפרנס מן ה[[צדקה]] ואין לו מעות לקנות [[יין]] לארבע כוסות, ולא נתנו לו הגבאים, חייב ללות או למכור כסותו או להשכיר את עצמו בשביל [[יין]] לד' כוסות. כמו כן, חיוב זה הוא גם למי שיין מזיקו{{הערה|שו"ע אדמו"ר הזקן סי' תעב סעי' יד-ל.}}.

===בשמחות===
חובה נוספת לברך על '''כוס של ברכה''', היא בארועים החולקים את מהלך חיי היהודי, דהיינו: ברית מילה, פדיון הבן, חתונה ושבע ברכות.

====החיוב====
חיוב זה אינו בתוקף כמו החיובים המוזכרים לעיל, כיוון שלחיובים הקודמים יש מקור בגמרא, מה שאין כן חיובים אלו שהינם רק מתקנת הגאונים על יסוד דברי הגמרא{{הערה|ברכות לה, א.}} "אין אומרים שירה אלא על היין".

בגלל זה יש שינוי בנוגע לשתיית הכוס, שלא צריך לשתות ממנה "מלוא לוגמיו" – שיעור שאותו צריך לשתות בכל דבר שצריך כוס{{הערה|שו"ת התשב"ץ ח"ג סי' סה. בית יוסף יו"ד סי' רסה ד"ה ומנהג ליתן. ט"ז שם ס"ק י.}}.

==דיני הכוס==
עשרה דברים נאמרו{{הערה|ברכות נא, א. בהבא לקמן, ראה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן קפג, וש"נ. בכל מקום בפסקה זו שמוזכר מראה מקום ללא ציון לסימן, הכוונה היא לסימן זה.}} בכוס של ברכה: טעון הדחה ושטיפה, חי ומלא, עיטור ועיטוף, מקבלו בשתי ידיו ונותנו לימינו, ומגביהו טפח, ונותן עיניו בו. ויש אומרים אף משגרו במתנה דרך דורון וחשיבות לאנשי ביתו – זו אשתו, ואפילו לא אכלה עמהם, כדי להניח ברכה לביתו{{הערה|ראה גמ' ורש"י שם ד"ה במתנה וד"ה לאנשי (וראה גם ב"מ פז, א). טור ושו"ע סי' קפג ס"ד. וראה מ"א ס"ק ח ממשמעות הגמ' שם ע"ב. וברבנו יונה שם ד"ה ומשגרו.}}, ומצוה מן המובחר שכל המסובים יטעמו{{הערה|שו"ע אדמו"ר הזקן סי' קצ ס"ה.}}.

'''הדחה''' ו'''שטיפה''' – נקיון הכוס, להדיחה מבפנים ולשוטפה מבחוץ{{הערה|[[ברייתא]] בברכות שם ע"א. טור ושו"ע סי' קפג ס"א.}}, כדי שיהא כוס של ברכה יפה מבית ומחוץ{{הערה|תוס' שם ד"ה שטיפה מבחוץ. והרב רבנו יונה שם. מרדכי שם רמז קפו. טור ושו"ע שם.}}. ואם הוא נקי מבית ומבחוץ, ואין בו שיורי כוסות; דהיינו שיורי [[יין]] ששרה בו פת{{הערה|מ"א ס"ק א מרש"י ביצה כא, ב ד"ה שיורי.}} או שקנחו יפה במפה – דיו, כיון שהוא יפה מבית ומבחוץ{{הערה|מ"א שם. וראה גם לקמן סי' תעט ס"ב.}}.

'''חי''' – '''א.''' יש אומרים{{הערה|רי"ף ברכות (לח, א). רמב"ם הל' ברכות פ"ז הט"ו. שו"ע שם ס"ב.}} שהכוונה היא: שאפילו שאם היין חזק צריך למזוג בו [[יין]] בכדי שיוכל לשתות אותו, מכל מקום, בתחילה צריך לתת מהיין כשהוא 'חי' לתוך הכוס, וכשמגיע לברכת הארץ יתן לתוכו מים, שהרי כל 'כוס של ברכה' מצוה מן המובחר שתהיה מזוגה{{הערה|ברכות נ, ב.}}, כדי שיהא ערב לשתותה. ולמה בברכת הארץ, להודיע שבח הארץ שיינותיה חזקים וצריכים מזיגה{{הערה|הרב רבנו יונה שם (לז, ב ד"ה חי). וטור ושו"ע שם.}}; חיוב זה הוא גם בחוץ לארץ, בכדי להורות על שבחה של הארץ{{הערה|ב"י ד"ה ואהא.}}, אבל אם הוא בחו"ל (או אפילו בארץ), במקום שהיין לא חזק – אין צורך למוזגו{{הערה|טור ורמ"א. וכ"ה משמעות [[הרמב"ם]] שם.}}. ומקומות מועטים נוהגין למזוג כל [[יין]] על פי הקבלה{{הערה|ב"י ד"ה ומ"ש רבנו, על פי מדרש הנעלם רות (זוהר חדש ח"ב מז, ב). הובא במ"א ס"ק ב. וראה נתיבות עולם למהר"ל מפראג (נתיב העבודה פי"ח דף מ'). הובא באליה רבה ס"ק ב.}}. אמנם כיום, "סתם יינות שלנו אין חזקים ואין צריך מזיגה כלל"{{הערה|סי' תעב סי"ז.}}. '''ב.''' ויש מפרשים{{הערה|פירוש הב' ברש"י ברכות נא, ב ד"ה חי (ראה המתרגם שם). רבנו ירוחם נתיב טז ח"ז (קמח, ד). טור ורמ"א ס"ב. מ"א ס"ק ג.}}, 'חי' הוא מלשון 'טריות' ("פריש" באידיש). דהיינו, שיוציאנו מהחבית מיד סמוך לברכה. ובמדינות אלו שאין לנו [[יין]] הרבה בבתים, אין צריך אלא לשפכו מהקנקן שמחזיקין בו [[יין]] סמוך לברכה, ולא מהחבית (שאינה בבית){{הערה|רמ"א שם.}}. אלא אם כן הוא שולח מישהו לחנות לקנות ישירות מהחבית, שאז עדיף לשלוח סמוך לברכה, בשביל שיהיה חי מהחבית{{הערה|מגן אברהם שם.}}. '''ג.''' ויש מפרשים{{הערה|פירוש הג' בתוס' שם נ, ב ד"ה מודים, וב[[שבת]] עו, ב ד"ה כדי שימזגנו, ו[[בבא בתרא]] צז, ב ד"ה עד בשם גדולי נרבונא. הרב רבנו יונה שם ד"ה על כן. רא"ש שם פ"ז סל"ה. וטור בשם יש מפרשים. שו"ע ס"ג.}}, 'חי' – שיהא הכוס שלם. ששבירת הכלים זו היא מיתתן{{הערה|[[בבא קמא]] נד, א.}}. ואפילו נשבר בסיס של מטה בכוס שיש לה רגל – פסול, אלא אם כן זוהי שעת הדחק{{הערה|מהרי"ל הל' סעודה. מ"א ס"ק ה.}}. '''למעשה''', טוב לחוש לכל הפירושים כשאפשר{{הערה|טור ולבוש ס"ב. אליה רבה ס"ק ה.}}.

'''מלא''' – כמשמעו, שהכוס תהיה מלאה על כל גדותיה. ומכל מקום, אם הוא חושש שמילוי רב יגרום לשפיכת וביזוי היין, ישאיר קצת ריק למעלה ואין לחוש, כיוון שעדיין שם 'מלא' עליו{{הערה|ט"ז סוף ס"ק ד. אליה רבה ס"ק ד. וראה ט"ז סי' קפב ס"ק ג.}}.

'''עיטור''' – הגמרא מציעה שני אופנים בהבנת הדבר: רב יהודה היה מעטרהו בתלמידים, דהיינו, שהיה מושיב את תלמידיו סביבותיו בשעת הברכה. ורב חסדא היה מעטרהו בכוסות, דהיינו, שהיה{{הערה|טור בשם ויש מפרשים. פירוש הרשב"ץ שם ד"ה בנטלי. שיטה מקובצת שם ד"ה רב חסדא.}} מניח כוסות יפים סביביו להדרו בהם. '''למעשה'''{{הערה|טור בשם התוס' (ראה ב"י ד"ה והתוס'). ורא"ש שם פ"ז סל"ה.}}, אנו אין לנו עיטור, כדברי רבי יוחנן בגמרא.

'''עיטוף''' – רב פפא היה מתעטף בטליתו, ורב אשי היה פורס סודרו על ראשו. גם בזה אמר רבי יוחנן שאין לנו עיטוף. ומכל מקום, '''נפסק''' שכל [[יראת שמים|ירא שמים]] לא יברך ב[[כיפה|מצנפת]], אלא צריך לשים כובע על ראשו{{הערה|שם=טא|ב"ח ד"ה רב אשי. מ"א ס"ק ה.}}. ויש מדקדקים שנוהגין להתעטף גם בבגד העליון{{הערה|שם=טא}}. ויש אומרים על פי ה[[קבלה]]: שאין עיטוף אלא ב[[ארץ ישראל]] מפני כבוד ה[[שכינה]]{{הערה|עטרת זקנים בשם ספר יש שכר (דיני בהמ"ז אות ד). מ"א שם בשם המקובלים.}}.

'''מקבלו בשתי ידיו''' – בכדי להראות את חביבות הכוס, שהוא חושק לקבלו בכל כחו{{הערה|ט"ז ס"ק ב.}}.

'''נותנו לימינו''' - כשמתחיל לברך צריך להחזיק את הכוס ביד ימין בלבד, ולא להמשיך להחזיק את הכוס בשתי ידיו, כדי שלא יהא נראה כמשאוי עליו. ויד ימין היא יותר חשובה לכבוד הכוס. ולא יסייע כלל ביד שמאל, אפילו לסמוך בה ימינו באופן שיד שמאל אינה נוגעת בכוס כלל{{הערה|טור. וכפי' ט"ז ס"ק ג. ומ"א ס"ק ו.}}. ויש מתירים{{הערה|שבלי הלקט סי' קנו. לפי' הב"י ד"ה ומ"ש אנן. רמ"א שם. לבוש שם.}} לתמוך את הימין בשמאל. ו'''למעשה''': יש להחמיר; אם לא לצורך, כגון במקרה שהכוס גדולה{{הערה|ט"ז ומ"א שם.}}. אם המברך הוא "איטר" (שמאלי), אוחז הכוס בימין שלו, שהוא שמאל כל אדם, שהרי היא חשובה אצלו{{הערה|שבלי הלקט שם (שלפנינו). הובא בב"י שם. שו"ע ס"ה. מ"א ס"ק ט.}}.

אין ליטול את הכוס בכפפות, אלא יסירם קודם{{הערה|ברכות מהר"ם סוף סי' כג. מ"א ס"ק ו.}}.

יש מי שאומר{{הערה|של"ה שער האותיות אות ק ד"ה והכוס. הובא במ"א שם.}}, שעל פי [[הקבלה]] יש להעמיד את הכוס על בסיס כף היד, והאצבעות תהיינה זקופות סביב הכוס, ולא לאחוז באצבעותיו בכוס. ויש אומרים{{הערה|נגיד ומצוה עמ' צו. הובא בבאר היטב ס"ק ה. וראה שער המצות פר' עקב עמ' קו. אליה רבה ס"ק ז.}}, להעמיד על האצבעות ממש. מנהג חב"ד{{הערה|שם=סהמ|ספר המנהגים – חב"ד עמ' 28.}} הוא: לוקח את הכוס ביד ימין ומוסרה ליד שמאל, ומעמידו דרך הורדה מלמעלה למטה על כף ידו הימנית כשהיא כפופה קצת, כעין כלי קיבול, כשארבעת אצבעותיו מוגבהות והגודל מושכב מן הצד.

'''מגביהו מן הקרקע טפח''' – אם הוא יושב על גבי קרקע, ואם הוא מיסב בשולחן מגביהו מעל השולחן טפח{{הערה|רש"י שם ד"ה מן הקרקע. ירושלמי ברכות פ"ז ה"ה. טור ושו"ע ס"ד.}}, כדי שיהא נראה לכל המסובין ויסתכלו בו{{הערה|טור. לבוש ס"ה.}}. מנהג חב"ד{{הערה|שם=סהמ}} הוא להגביה את הכוס למעלה משלשה טפחים מעל השולחן.

'''נותן עיניו בו''' – כדי שלא יסיח דעתו ממנו.

ממתי שהמברך אוחז את הכוס בידו לברך, אסור לו לשוח, אפילו שיחה קלה של ב' וג' תיבות משום היסח הדעת{{הערה|מימרא דר' אסי שם ורש"י ד"ה אין מסיחין. טור ושו"ע ס"ו. מ"א סי' קסה ס"ק ד. תוס' שם בשם רש"י. [[רש"י]] על הרי"ף שם. שלטי הגבורים על המרדכי ברכות רמז קפג אות ז.}}. ויש אומרים{{הערה|משמעות התוס' שם ד"ה אין. הרב רבנו יונה שם (לח, א ד"ה אין) בשם רבני [[צרפת]] (ראה חדושי אנשי שם אות ג, והגהות הב"ח שם אות ו). וראה רא"ש שם פ"ז סל"ה. רבנו ירוחם נתיב טז ח"ז (קמח, ד).}}, שגם למסובין אסור להסיח את דעתם (בדיבור) משנטל המברך את הכוס בידו לברך. וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה.

==פגימת היין==
;האיסור
על כוס היין{{הערה|בהבא לקמן ראה שו"ע [[אדמו"ר הזקן]] סי' קפב סעי' ד-ו. בכל מקום בפסקה זו שמוזכר מראה מקום ללא ציון לסימן, הכוונה היא לסימן זה.}} להיות ללא פגימה{{הערה|פסחים קו, א. טור ושו"ע ס"ג.}}, שתיה מהכוס 'פוגמת' אותה ופוסלת את היין לקידוש, דין זה קיים גם במקרה בו השותה שתה את היין מרחוק באמצעות שפיכה מהאויר . במקרה בו שפך לתוך ידו או לתוך כלי ולאחר מכן שתה, היין לא נחשב כפגום{{הערה|ברכות נב, א. תוס' פסחים קה, ב ד"ה שמע מינה טעמו. רא"ש ברכות פ"ח סי' ב. טור ושו"ע שם.}}. מכיון שהכוס לא צריכה להיות מלאה כולה מיין, ודי ברביעית; והבעיה היחידה היא – שהכוס לא תהיה חסרה{{הערה|עי' מ"א סוף סי' זה.}}, לכן צריך לומר, שמדובר כאן כאשר הוא שפך ממנו ממש קצת, באופן שהכוס עדיין נקראת מלאה{{הערה|ט"ז ס"ק ג. אליה רבה ס"ק ז.}}, או שהוא שפך את תכולתה לכוס קטנה יותר, והיא מלאה{{הערה|ט"ז שם. מ"א ס"ק ז.}}, או שהוא מכניס לכוס משהו בכדי להגביה את היין, שהכוס תהיה מלאה. 

ואפילו אם הוא שתה מהכד או מחבית של חרס שהיא קטנה, נפגם כל היין שבהם{{הערה|פסחים שם. טור ושו"ע שם.}}. אבל אם שתה מחבית של עץ שהיא גדולה אין להקפיד{{הערה|רשב"ם שם ד"ה אפילו. שו"ע שם.}}; ויש מחמירין{{הערה|רבנו ירוחם נתיב טז ח"א (קמג, א).}}. ויש לחוש לדבריהם לכתחלה{{הערה|כנסת הגדולה הגב"י. מ"א ס"ק ח.}}, שלא להניח לשתות אפילו מפי הברז שבחבית גדולה{{הערה|כנסת הגדולה שם. אליה זוטא ס"ק ה ורבה ס"ק ט.}}.

;תיקון
אפשר לתקןכוס פגומה באמצעות הוספת מעט [[יין]]{{הערה|ירושלמי ברכות פ"ז ה"ה. הובא בתוס' ברכות נב, א ד"ה טעמו. רא"ש שם פ"ח ס"ב ופסחים פ"י סי"ד. מרדכי ברכות רמז קפג. טור ושו"ע ס"ו.}}, כיוון שעיקר ה'פגימה' היא משום ששתה ממנו, הרי כשחוזר ומוסיף עליו – הוא מיתקן בכך (כמו פגימת המזבח, שמיתקן אם חוזר וסותמו{{הערה|ראה מדות פ"ג מ"ד. ומ"ש במ"א ס"ק י, ושכן משמע מהב"ח ד"ה והר"ם, בשם מהר"מ מעיל צדק.).

אופן נוסף לתקן את היין, הוא בהחזרתו לקנקן, וכך הוא מתבטל בתוכו ברוב וכשר{{הערה|תשב"ץ סי' שיג. הובא בארחות חיים הל' קדוש היום סי' כב. טור ושו"ע ס"ה.}}. אמנם, אין לעשות כן. ולכן '''נוהגים''' להוסיף עליו מעט מהקנקן, ובזה מיתקן; ואחר כך שופכים את הכוס לתוך הקנקן, וחוזרים ומוציאים את היין מהקנקן לשם ברכה{{הערה|מ"א ס"ק ט.}}.

גם על ידי הוספת מעט [[מים]] אפשר לתקן{{הערה|רא"ש שם בפסחים. תוס' ברכות שם. מרדכי ברכות שם. טור ושו"ע ס"ו. וראה דרישה אות ד.}}, בין [[יין]] בין שאר משקים שהם חמר מדינה, אם אי אפשר לתקן במינם{{הערה|מ"א ס"ק י"א.}}. אך בתנאי שהמים לא יקלקלו אותם באופן שהם לא יהיו ראויים לשתיה{{הערה|רא"ש ברכות שם. ט"ז ס"ק ז.}}. וביין, יכול לתקן על ידי מים{{הערה|מהרש"ל בהגהותיו לטור. דרישה ס"ק ד. עטרת זקנים ס"ק ד.}} גם אם יש לו עוד [[יין]] (אם הם לא יקלקלוהו), כיוון שזוהי הרגילות למזוג את היין במים.

אבל אם המים הינם פגומים, הם פסולים אפילו למזוג בהם [[יין]] שאינו פגום{{הערה|ב"י ד"ה וכתב עוד, בשם ארחות חיים הל' קדוש היום סי' כב, בשם רב הילאי גאון. שו"ע ס"ג.}}, כיוון שאין המים מתבטלים ביין ברוב, הואיל ו'''טעם''' המים נרגש ביין, שהרי ליין מזוג אין את אותו טעם של [[יין]] שאינו מזוג{{הערה|ליישב קושית הפרי מגדים (א"א ס"ק ח). והיינו דמטעם זה הוי מין בשאינו מינו (ראה ש"ך יו"ד סי' צח ס"ק ו). וראה תהלה לדוד ס"ק ד.}}.

בשעת הדחק, כשאין לו, לא [[יין]] ולא [[מים]] – מוטב לברך על כוס פגום, מלברך בלא כוס כלל{{הערה|רשב"ם פסחים קו, א ד"ה קפיד. תוס' שם ד"ה דקפיד ובברכות שם בשמו. ומהר"ם מרוטנבורג בתשבץ סי' שיג. הובא בארחות חיים שם. טור ושו"ע ס"ז.}} במקומות ששאר משקים אינם חמר מדינה או כשאין לו{{הערה|מ"א סי' רצו ס"ק ה. וראה גם לקמן שם ס"ט. וראה בדי השלחן סי' מו ס"ק י.}}.

==חמר מדינה==

במקומות שבהם [[יין]] איננו מצרך זול ומצוי, אפשר לברך על שאר משקאות חשובים במקום, אך רק באלו החשובים כ"שיכר" וכיוצא בזה. ועדיין, מצווה מן המובחר לברך על היין.

==חלוקת כוס של ברכה==
{{ערך מורחב|ערך=[[חלוקת כוס של ברכה]]}}
על פי המנהג, לאחר שמסיים המברך את הברכה, הוא נותן לשאר השומעים לטעום מכוס היין. לאחר ההתוועדויות הגדולות ב[[770]], לאחר ש[[הרבי]] היה מזמן על הכוס, היו מתפללים [[ערבית]] ולאחריה היה הרבי עושה הבדלה. לאחר מכן היה עומד במשך שעות ומחלק לכל העוברים מיין של ברכה זה.

==ראו גם==
*[[יין]]
*[[יין המשומר]]
*[[ברכת הזימון]]
*[[כוס]]

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]
[[קטגוריה:ברכת המזון]]