| גרסה אחרונה |
הטקסט שלך |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| − | '''חוש הציור''' הוא חוש מיוחד שאדם שניחן בו באפשרותו לצייר לנגד עיניו מאורע או מחזה מסויים וכך להפנימו ולבוא לידי רגש כתוצאה מכך. | + | {{בעבודה}} |
| | + | '''חוש הציור''' הוא חוש מיוחד שאדם שניתן בו באפשרותו לצייר לנגד עיניו מאורע או מחזה מסויים וכך לחיות עמו ולהפנימו. |
| | | | |
| − | במובן הרחב יותר, חוש הציור קיים בשלושת לבושי הנפש, [[מחשבה]] [[דיבור]] ו[[מעשה]]. חוש הציור שבמחשבה הוא היכולת לצייר לנגד עיניו עניינים שונים, חוש הציור בדיבור הוא היכולת לדבר ולספר אודות עניין מסויים עד שהדבר יעמוד חי לעיני המאזין. הציור במעשה הוא מעשה הציור הפיזי. חוש הציור הפיזי מכונה "כישרון".
| + | [[אדמו"ר הריי"צ]] התבטא שמי שיש לו את חוש הציור יש לו חוש טוב יותר בלימוד ובדרכי החסידות. |
| | | | |
| − | [[אדמו"ר הריי"צ]] התבטא ש"הציור הוא אחד החושים הנעלים ביותר, ומי שיש לו כשרון זה, יקל לו להבין גם השכלה עיונית ביותר"{{הערה|מכתב מג' תמוז תרצ"ה (נדפס בסה"מ תשי"א עמ' 125)}}.
| + | ==חשיבותו== |
| | + | אדמור הריי"צ העיד שלאביו אדמו"ר הרש"ב היה חוש הציור אף בדיבורו {{הערה|ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תש"י [https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/706-10/7/4/351.htm עמוד 345]}} |
| | | | |
| − | ==עניינו==
| + | ווען איך האָב נאָר אָנגעהויבען צו ריידען, אַלס אַ קינד פון 3 יאָהר בערך, פלעגט דער טאַטע מיר פרעגן, וואָס געדענקסטו?9 — איך זאָל זיך מצייר זיין — האָב איך געזאָגט איך געדיינק דעם זיידן — מהר"ש נ"ע — ווי ער האָט געטראָגען 2 גאָלדענע קייטלעך אויפ'ן וועסט — כידוע שהמהר"ש נ"ע נשא תמיד 2 שעונים בכיסו — דעם ט"ק וואָס האָט אַרויסגעזען זיך פון וועסט, האָט דער טאַטע מיר געזאָגט אַז איך זאָל זיך דאָס מצייר זיין. ער האָט ביי מיר מפתח געווען דעם חוש הציור. אַז איך האָב געלערנט ביי מיין ערשטען מלמד ר' יקותיאל10 ודרכו הי' שאחר הלימוד פלעגט ער דערציילען סיפורי מעשיות שהי' בהם עניני הפלאה, שגם לגדולים הי' זה הפלאה ומכ"ש לילדים, פלעג איך זיך דאָס מצייר זיין. אח"כ למדתי אצל המלמד ר' ניסן11. וכמו"כ בכל ענין בלימוד דא"ח ציירתי לעצמי הענין. דער טאַטע האָט מיר אַמאָל געזאָגט: דער כח הציור האָט דיר געראַטעוועט. און דורכדעם איז ביי מיר נתפתח געוואָרען דער חוש הציור (עד שיש כמה דברים שהנני זוכר שאינני יודע אם ראיתי בעצמי הדבר או שזהו מה שציירתי לעצמי ממה ששמעתי){{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/706-10/3/15/41.htm ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תש"ו עמ' 41]}}. |
| − | חוש הציור כאמור מתחלק לשלושת לבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה. הציור שבמחשבה הוא המעולה שביניהם והוא ביכולתו "להעמיד את האדם בגובה רום הנפלא במינו. וכל אשר יעמיק דעתו ביותר בציור המחשבתי, יתדבק יותר ויותר בעניין המצויר, עד שיבא לכלל הרגש". חוש הציור הופך את הדבר אודותיו האדם מתבונן לדבר חי, ולכן, כשהדמיון והמחשבה מתחברים בצורה כזאת יוכל לבוא לידי רגש אמיתי. | |
| | | | |
| − | חוש הציור בדיבור הוא האפשרות לדבר ולספר אודות מאורע או עניין מסויים עד שהוא הופך להיות חי לנגד עיני המאזינים. באופן זה של חוש הציור בדיבור, הדבר לא נשאר רק אצל בעל החוש אלא עובר גם לשומעים.
| |
| | | | |
| − | [[אדמו"ר הריי"צ]] העיד שלאביו [[אדמו"ר הרש"ב]] היה חוש הציור באופן נפלא אף בדיבורו{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/706-10/7/4/351.htm ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תש"י עמוד 345]}}.
| |
| | | | |
| − | בלבוש המעשה הציור פחות שייך להגדרת ה"חוש" אלא יותר להגדרת ה"כישרון". הצייר שמצייר ציור פיזי אם הוא מוכשר יותר הציור יהיה "חי", עד אשר המתבונן בציור יוכל לבוא לידי רגש מכך. אדמו"ר הרש"ב סיפר אודות פעם אחת שביקר בתערוכת ציורים ושם ראה כמה ציורים שהיו ממש "חיים" והדבר הביא אותו לידי רגש ועשה עליו רושם עז, עד אשר נצרך לשבת על כסא{{הערה|מכתב מג' תמוז תרצ"ה (נדפס בסה"מ תשי"א עמ' 125)}}.
| + | הרבי דיבר פעם אודות היציאה לשליחות שצריכה להיות בפועל ממש ולא להסתפק בדמיונות ומחשבות ובהזדמנות זו הזכיר אודות חוש הציור{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/3/37/240.htm התוועדויות תשי"א חלק ה' עמ' 240]}}: |
| | | | |
| − | [[אדמו"ר הצמח צדק]] אמר, כי מי שיש לו חוש בציור – יכול להגיע ל[[תשובה]] ביתר קלות{{הערה|לקוטי דיבורים, חלק א עמוד קנז.}}.
| + | "יכול הוא לישב בד' אמותיו ולחשוב אודות התקשרותו אל הרבי, ונכונותו לילך במס"נ למלא שליחותו של הרבי, ולשלימות הענין יוסיף ויצייר לעצמו כל פרטי הנסיעה: כאן אינו יכול להשיג חלב ישראל, כאן לא מקבלים אותו בסבר פנים יפות, וכאן לועגים למראהו של בחור-ישיבה עם זקן ופיאות וכו' – שאז יסיים את ה"נסיעה" (בציור המחשבה) במשך זמן קצר ביותר, חצי שעה או שעה – בהתאם לטיב חוש הציור, |
| | | | |
| − | [[אדמו"ר הריי"צ]] סיפר שעוד משחר ילדותו הוא החל לצייר במחשבתו העניינים והסיפורים ששמע וראה "עד שיש כמה דברים שהנני זוכר שאינני יודע אם ראיתי בעצמי הדבר או שזהו מה שציירתי לעצמי ממה ששמעתי". כך נהג על פי ציווי אביו [[אדמו"ר הרש"ב]] עוד בהיות הרבי בגיל 3, שאף התבטא באזניו שחוש הציור "הציל אותו"{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/706-10/3/15/41.htm ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תש"ו עמ' 41]}}. | + | [ושתי אופנים בזה: מי שחוש הציור שלו טוב יותר – יעשה זאת במחצית השעה; או להיפך, מי שחוש הציור שלו טוב יותר – יעמיק ויפליג בציור המחשבה שעה שלימה, ומי שחוש הציור שלו מפותח ביותר ("ער האָט גאָר אַ גוטן חוש הציור") – יעמיק ויפליג בציור המחשבה עד שיתעלף...], |
| | | | |
| − | ב[[רשימת המאסר]] של אדמו"ר הריי"צ הוא מספר על כך שבהיותו במאסר הוא השתמש בחוש הציור והתחזק כך באמונה ובטחון בה' וכך צייר במחשבתו את מאסרו של [[אדמו"ר הזקן]] ומסיים: "מה איתן היא המחשבה וחושי הציור המעמידים את האדם במצב מדומה כאמת גמור ובשעה ההיא הנהו כולו מורם מעל אשפות הגשם והחומר, עיניו טרודות, רעיונותיו רוקדים כאלו עולה ומטפס בחיי הנפש והנשמה. ובשרו הכאוב לזרא לו{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/680-7/11/2/270.htm ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תרפ"ז רשימת המאסר]}}.
| + | אבל, בשביל להשיג את ה"סחורה" – מוכרחים לנסוע ולמלא את השליחות בפועל ממש!"" |
| | + | ---- |
| | | | |
| − | [[אדמו"ר הריי"צ]] עודד את ה[[חסידים]] בכל עת לצייר במחשבתם ו"לחיות מחדש" את ה'[[יחידות]]' לה זכו, ואף התבטא: "אצל חסידים בעלי [[עבודה]], כל זיכרון הינו הווה{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/706-10/7/4/352.htm ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תש"ו עמ' 352]}}.
| |
| | | | |
| − | [[הרבי]] דיבר פעם אודות היציאה ל[[שליחות]] שצריכה להיות בפועל ממש ולא להסתפק בדמיונות ומחשבות ובהזדמנות זו הזכיר אודות חוש הציור{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/3/37/240.htm התוועדויות תשי"א חלק ה' עמ' 240]}}:
| + | ברשימת המאסר של אדמו"ר הריי"צ: |
| | + | "המחשבה הראשונה היתה מלא כל הארץ כבודו כתי' אשר גם שפאליערנא בכלל, ובין רגע הנה ציורו של מבצר הפעטראפאוולי, ומאסרו של הוד כ"ק אאזמו"ר, אבינו הראשון, רבינו הגדול זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, לנגד עיני, וחולם בהקיץ. |
| | | | |
| − | "יכול הוא לישב בד' אמותיו ולחשוב אודות התקשרותו אל הרבי, ונכונותו לילך במס"נ למלא שליחותו של הרבי, ולשלימות הענין יוסיף ויצייר לעצמו כל פרטי הנסיעה: כאן אינו יכול להשיג חלב ישראל, כאן לא מקבלים אותו בסבר פנים יפות, וכאן לועגים למראהו של בחור-ישיבה עם זקן ופיאות וכו' – שאז יסיים את ה"נסיעה" (בציור המחשבה) במשך זמן קצר ביותר, חצי שעה או שעה – בהתאם לטיב חוש הציור, | + | מה איתן היא המחשבה וחושי הציור המעמידים את האדם במצב מדומה כאמת גמור ובשעה ההיא הנהו כולו מורם מעל אשפות הגשם והחומר, עיניו טרודות, רעיונותיו רוקדים כאלו עולה ומטפס בחיי הנפש והנשמה. ובשרו הכאוב לזרא לו{{הערה|ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תר"פ תרפ"ז [https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/680-7/11/2/270.htm רשימת המאסר]}}. |
| − | | |
| − | [ושתי אופנים בזה: מי שחוש הציור שלו טוב יותר – יעשה זאת במחצית השעה; או להיפך, מי שחוש הציור שלו טוב יותר – יעמיק ויפליג בציור המחשבה שעה שלימה, ומי שחוש הציור שלו מפותח ביותר ("ער האָט גאָר אַ גוטן חוש הציור") – יעמיק ויפליג בציור המחשבה עד שיתעלף...], | |
| − | | |
| − | אבל, בשביל להשיג את ה"סחורה" – מוכרחים לנסוע ולמלא את השליחות בפועל ממש!"
| |
| | | | |
| | ==ראו גם== | | ==ראו גם== |
| | *[[ציור פני הרב]] | | *[[ציור פני הרב]] |
| − |
| |
| − | ==לקריאה נוספת==
| |
| − | *[[אדמו"ר הריי"צ]], '''[[לקוטי דיבורים]]''' ליקוט ה, [http://old2.ih.chabad.info/images/notimage/66682_he_1.pdf ליקוט ז], ליקוט ח
| |
| − | *'''[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31666&st=&pgnum=132 כשאדמו"ר הרש"ב התעמק ב-3 הציורים]''', ספר המאמרים תשי"א עמוד 129
| |
| | | | |
| | ==קישורים חיצוניים== | | ==קישורים חיצוניים== |
