עריכת הדף "דביקה חשיקה וחפיצה"

חמשת דרגות האהבה הכלליות מכונות בתורה בחמש לשונות: '''דביקה, חשיקה ו[[חפיצה]], דיבור ואהבה'''. לשונות אלו מובאות לרוב בחז"ל ובחסידות, ומבוארות באופנים שונים.

==מקור המושג==
מקור לשונות האהבה נלמד במדרש{{הערה|שם=מדרש|מדרש רבה וישלח פרשה ז'.}} מפסוקים לגבי אהבתו של הקב"ה לישראל, ולהבדיל- מאהבת שכם לדינה: {{ציטוט|"אמר ריש לקיש בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל, בדביקה, בחשיקה ובחפיצה. '''בדביקה'''-  "ואתם הדבקים"{{הערה|דברים ד'.}}, '''בחשיקה'''- "לא מרובכם מכל האומים חשק ה'"{{הערה|דברים ז'.}}, ו'''בחפיצה'''- "ואשרו אתכם כל הגוים"{{הערה|מלאכי ג'.}}. ואנו למדים אותה מפרשה של רשע הזה בדביקה- "ותדבק נפשו"{{הערה|בראשית ל"ד ג'.}}, בחשיקה- "שכם בני חשקה נפשו בבתכם"{{הערה|שם שם ח'.}}, בחפיצה - "כי חפץ בבת יעקב"{{הערה|שם שם י"ט.}}. ר' אבא בר אלישע מוסיף אף תרתין, באהבה ודיבור: '''באהבה''' "אהבתי אתכם"{{הערה|שם א'.}} '''בדיבור''' "דברו על לב ירושלים"{{הערה|ישעיה מ'.}}. ואנו למדים מפרשתו של רשע הזה באהבה- "ויאהב את הנערה"{{הערה|בראשית ל"ד ג.}} בדיבור- "וידבר על לב הנערה"{{הערה|שם.}}}}.

== דרגות האהבה במדרגות הנפש==
הזהר{{הערה|בפרשת ואתחנן, רס"ב ב'.}} לומד מהפסוק "רק באבותיך חשק ה'"{{הערה|דברים, ואתחנן, י' ט"ו.}} שאהבת ה' לאבות היא משום שהתמסרו לו בביטול מוחלט "כמרכבה". הבראשית חכמה{{הערה|לאליהו בן משה די וידאש, שער האהבה פרק ג', אות ל"ד ואילך.}} לומד מזה, שמרוב אהבת ה' וחיבתו להם נתן לבניהם נפש, רוח ונשמה, ועל ידי החלקים החשובים האלה שיש לנו ממנו יתברך הוא מתקשר בנו. ומסביר [[אדמו"ר הצ"צ]]{{הערה|אוה"ת נ"ך ח"א עמ' תקכט, וראה באופן אחר בשמות ח"ז עמ' ב'תתי.}}, על פי השל"ה{{הערה|דמ"ט ע"ב.}}, שחמשת הלשונות במדרש{{הערה|שם=מדרש}} (שלושת הלשונות שמביא ריש לקיש: דביקה, חשיקה וחפיצה, ושני הלשונות שמוסיף שם ר' אבא בר אלישע – אהבה ודיבור) הן כנגד ארבע אותיות שם הוי' שבנשמה וקוצו של יו"ד, שהם ה' עליות המלכות ממקומה ועד כתר (ונרמזות בפסוק "הנה ישכיל עבדי, ירום, ונשא, וגבה, מאד"{{הערה|ישעיהו נ"ב י"ג.}}).

'''נפש:''' היא דרגת ה"מלכות" שבנשמה, ונרמזת במילה "דביקות" כי כך זוכה לה האדם. כשהוא דבק באלוקות ואוהב את ה', "שורפת ומכלה" אהבתו את הגשמיות, וע"י זה מאירה בו דרגת ה"נפש". הזוהר {{הערה|בראשית נ"א א'.}} ממשיל זאת לאור הכחול שבנר השורף ומכלה את הפתילה, וע"י זה מאיר הנר באור הלבן{{הערה|וראה על דרך זו באריכות בתניא סוף פרק נ"ג.}}.

ומשמעות המילה "דביקות" היא חיבור שני דברים, שאף על פי שכרגע הם מחוברים '''יתכן להפרידם''' (כמו "כאשר ידבק האיזור אל מתני איש"{{הערה|ירמיהו י"ג י"א.}}.

'''רוח:''' היא דרגת ה"תפארת" שבנשמה, ונרמזת במילה "חשק". הטעם לזה הוא כי מדת התפארת כלולה משלושת הקוים הנרמזים בניקוד שם הוי' שבתפארת (הניקוד הרגיל: שבא, חולם, קמץ): '''ח'''ולם – תפארת, '''ש'''בא – גבורה, '''ק'''מץ – חסד.

ומשמעות "חשק" היא שאם כי מדובר בשני דברים שונים, החיבור הוא '''בחיבוק והידוק תמידי''' (כמו "ווי העמודים וחשוקיהם כסף"{{הערה|שמות ל"ח י'.}}.

'''נשמה''' היא דרגת ה"בינה" שבנשמה, ורמוזה בשלושה אופנים בפסוק "ואישרו אתכם כל גויים כי תהיו לי ארץ חפץ":
# "ואישרו" מרמז{{הערה|זוהר ויחי רמ"ו א'.}} על "עלמא דחירו", עולם הבא, מדרגת הבינה.
# מילת "לי" היא בבינה{{הערה|זוהר פרשת בא בסופה.}}.
# [[חפץ]] הוא פנימיות הרצון (חכמה וכתר), ואם כן "ארץ חפץ" היא הארץ המקבלת מחכמה וכתר –הארץ '''העליונה''' (דהיינו בינה{{הערה|ולא מלכות.}}.

ומשמעות "חפץ" היא רצון פנימי עז, שכל מגמת פניו אחת ואינו מסוגל לחשוב בדבר אחר. וכמו שכתוב בשכם "כי חפץ בבת יעקב ולא אחר הדבר"{{הערה|בראשית ל"ד י"ט.}} – שלא היה לו רצון אחר בעולם אלא רצון זה לבד, וכאילו היה מת באהבתה.

'''חיה''' הוא לנגד האהבה הנקראת "דיבור", כמו שתרגם אונקלוס "לנפש חיה"{{הערה|בראשית ב' ז'.}} – לרוח ממללא{{הערה|אוה"ת שמות ח"ז, ויקהל  ב'תתי}}

ו'''יחידה''' היא הנקראת "אהבה"{{הערה|שם.}} ("אהבה" סתם, ללא תוספת, על דרך "כל אזוב שיש לו שם לווי פסול. אזוב - זה כשר. אזוב יון, אזוב כוחלית, אזוב רומי, אזוב מדברי – פסול"{{הערה|פרה, פי"א ז'.}}), כמו שהתבאר במדרש{{הערה|מדרש רבה על שיר השירים פרשה ג' אות טו.}} על פסוק "תוכו רצוף אהבה"{{הערה|שיר השירים ג' י'.}}.

עניינה של אהבה זו מובן מלקוטי תורה{{הערה|תצא ד"ה ולא אבה.}} שהיא בחינת קוצו של יו"ד (של שם ה') הפונה למעלה ורומז שהוא נמשך למעלה לאין סוף ב"ה. דהיינו, ארבע דרגות האהבה נובעות מארבע אותיות שם הוי' שבנפש, ואילו אהבה זו היא מקוצו של יו"ד שהוא למעלה מעלה משם הוי' והיא מקור לכל בחינות האהבה.

אהבה זו מתגלה דוקא בבעלי תשובה (ולא בצדיקים), כי בחינה זו אי אפשר להמשיך בעבודה רגילה של "קום עשה" אלא רק ע"י עקירת הרצון מן ההיפוך. שיגדל צערו מאד ויבא ויגיע לבחינת ובכל מאדך שלמעלה מכדי שתוכל הנפש שאת, עומק לפנים מעומק, למעלה מגדר השגה ולמעלה מטעם ודעת, שהיא כשלהבת נר הדולק העולה מאליה, ומחמתה אפילו הקל שבקלים מוסר את נפשו על קידוש השם.

כי אהבה זו היא מצד השראת אור אין סוף ב"ה ממש המלובש בחכמה, והיא כשלהבת העולה מאליה ומעצמה והיא "טבע" הנשמה המוטבעת בטבע נפשו האלוקית שלא להיות נפרד מיחודו ואחדותו יתברך. וכשמעורר בעצמו אהבה זו מתקיים בו ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה{{הערה|דברים כ"ג ו'.}}, וזדונות נהפכים לו לזכויות.

==אהבת עולם, רבה ובתענוגים==
בתורת החסידות בדרך כלל מוסבר באופן קצת שונה (מבסעיף הקודם): שתי הלשונות "אהבה" ו"דיבור" הרומזות לדרגות חיה- יחידה (שבעצם הנפש, כבסעיף הקודם) לא מובאות כלל, "דביקות" היא האהבה של הנשמה המלובשת בגוף{{הערה|והיא דרגת ה"נפש". לכאורה לפי הסבר זה יש לומר, שהלשון דביקות כוללת בתוכה את שתי הלשונות אהבה ודיבור, ואז הן דוקא הדרגות '''הנמוכות''' שבאהבה.}}., וחשיקה וחפיצה הן שתי הדרגות (העניינים) דחיה- יחידה שבעצם הנפש.

הרבי הצ"צ מסביר ששלושת הלשונות דביקה חשיקה וחפיצה הן (בהתאמה) כנגד ג' המדריגות באהבה: אהבת עולם{{הערה|אהבה זוטא, הבאה מהתבוננות באור הממלא כל עלמין, המחיה את העולמות.}} (דביקה), אהבה רבה (חשיקה) ואהבה בתענוגים (חפיצה), ובתורת החסידות מוסברת באריכות המדריגה העליונה שבאהבה – חפץ (כדלקמן בסעיף הבא).

==חפץ==
{{ערך מורחב|ערך=[[חפץ]]}}
בני ישראל נקראים "ארץ חפץ"{{הערה|"כי תהיו אתם ארץ חפץ", מלאכי ג' י"ב.}} על שום שבעומק נשמתם ישנה אהבה בתענוגים{{הערה|במספר מקומות נקראת "אהבת עולם", וכמובן לא במשמעות העלם והגבלה אלא במשמעות "נצח".}}.

'''כיצד נקראת:''' אהבה זו נקראת "תשוקה" ו"חשק" והיא אהבה עצמית (ולעיתים נקראת "אהבה המסותרת"), והיא מקור כל דרגות האהבה הן אלו שתלויות בדבר והן אלו שאינן תלויות בדבר, כי לכולן יש טעם ולה לא. ההבדל ביניהם הוא שתשוקה הוא העלם עצמי (שאינו ידוע גם לעצמו) וחשק הוא שידוע לעצמו אבל אינו נוגע לפועל.

'''עצמית:''' ומאחר והיא "עצמית" אין בה חילוקי מדריגות ולכן שייכת רק ביחיד (וע"ד הנגלה, כמו שכתב רש"י בקידושין כ"ב ע"א לגבי "וחשקת בה" – בה ולא בחברתה), ועניין העבודה בזה הוא לגלותה מההעלם את הגילוי בפועל{{הערה|אני לדודי תש"ח.}}.

'''חפץ וחשק – בכללות''' היא אותה דרגה, והיא דביקות פנימית (הנמשכת מדרגת החכמה שבנפש, מל"ב נתיבות החכמה.) שלמעלה מאהבה כרשפי אש (הנמשכת מהתבוננות, מנ' שערי בינה) מתוך תוך קרבו ועמוקה כל כך עמוק עמוק עד אשר יכולה נפשו להסתלק מחמתה לגמרי כאשר לא תשיג די מבוקשה וכמעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה בלבו טינא (רש"י: נימוק. מרוב אהבה נטמטם ליבו והעלה חולי.) ובאו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל לו (סנהדרין ע"ה א) {{הערה|לקוטי תורה ראה כ"ו ב'.}}.

'''חפץ וחשק - בפרטות''' בפרטות אהבת "חפץ" היא למעלה מחשק ובאה אחריה והיא פנימיות האהבה, וע"ז כתיב שמחו צדיקים בהוי' ולא כל אדם זוכה לזה וזהו בחינת כנהא ברעותא דליבא שבזה"ק (שמיני דל"ט ע"א, ובדב"ה ועשית בגדי קדש לאהרן שהייא מחינה עליונה יותר מחסד לאברהם) והיא עבודת מתנה אתן את כהונתכם כי אין דרך להשיגה ע"י ידיעת בשר כמו היראה. והיא אהבה רבה בתענוגים הנופלת לאדם מעליה בלי שיכוון לזה אך ורק אחר שנתיגע ביראת הרוממות (תניא מ"ג), ונמשכת מבחינת "קן הציפור" – בינה שבה מתגלה עתיק{{הערה|אוה"ת תצא תתקמ"א.}}.

==ד' הגוונים שבאור האש==
ב"חסידות מבוארת" מביא{{הערה|בעיונים לחלק א' אות עד.}} בשם ר' הלל פאריטשר, שד' הלשונות שבפרק ג' בתניא (בחשיקה, וחפיצה, ותשוקה, ונפש שוקקה) הם כנגד ד' הגוונים שבאור האש, כי אהבה היא מיסוד האש שבנפש האלוקית{{הערה|כדאיתא בזהר ויקהל רט"ז א', זהר חדש יתרו ל"ט ב'.}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]