עריכת הדף "אויר (הלכה)"

'''אויר''' בהלכה הוא חלל פנוי של מקום שיש לו הגדרה הלכתית כל שהוא הקשור לאיסורים או לממונות, וקיימים דיונים עניינים בכמה מקומות בתלמוד בהגדרתו של אויר המקום, הכלי או כל ישות פיזית או משפטית אחרת, אם האויר נחשב לחלק מהמקום שתחתיו או לא.
==בהלכות גיטין==
בשאלת אדם הזורק לאשתו [[גט]] לכיון שטח השייך לה, (הדוגמא המצוטטת בגמרא היא אדם העומד בראש גג השייך לו וזורק לכיוון חצר השייך לה), קובעת הגמרא כי הגט נחשב כאילו נחת בקרקע החצר, מכיון שהאויר נחשב לחלק מהרשות המשפטית של האשה. ולמרות שכדי לזכות בגט עליו להיות במקום המשתמר (כפי שלומדים מהפסוק "ונתן בידה", והרי ידה הוא מקום המשתמר), ניתן להסתפק בכך ש'''במצב הנוכחי''' שהאשה נמצאת בשטח המקום משתמר לדעתה{{הערה|גיטין עט א}}.

[[אדמו"ר הצמח צדק]] לומד מכך הלכה למעשה בתשובותיו, באדם שתחב לאשתו גט מאחוריה, במקום שאינו משתמר, אך האשה הרגישה בכך וממילא יכולה לשמור על הגט והוא פוסק על בסיס הגמרא המוזכרת - כי הגט התקבל ברשותה והיא מגורשת{{הערה[https://chabadlibrary.org/books/zz/shut/3/270/6.htm שו"ת צמח צדק אבן העזר סימן רסו, בסוף הסימן]}}.
==בהלכות קרבנות==
על פי ההלכה יש לשחוט את הקרבן, באופן שה[[וורידין]] של הקרבן מעל אויר הכלי (למרות שאינן בתוך חלל הכלי עצמו), וזה מכיון שמקום זה נחשב "אויר שסופו לנוח", כלומר שהדם שנמצא שם עתיד ליפול לתוך הכלי.

הגמרא מסתפקת מה ההלכה אם שולי הכלי (-התחתית) נפלה לפני שהדם הגיע לאויר הכלי, כך שהדם נמצא אמנם מעל הכלי ועתיד גם ליפול לתוכו אך הוא עתיד לצאת מהצד שני - מהחור שבתחתית הכלי{{הערה|שם=כה|זבחים כה, ב}}.

==בהלכות מקוואות==
על פי ההלכה מים שהיו ב[[כלי]] נחשבים [[מים שאובים]] ופסולים לכל ענייני טהרה, כמו [[מקווה]], ו[[מים חיים]] הטעונים במצורע. גם במקרה זה קובעת הגמרא כי "אויר כלי ככלי דמי"{{הערה|שם=כה}}.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:הלכה]]