שינויים

לאחר כשנתיים של סבל שוחרר אביו ר' [[מרדכי אהרן פרידמן]] מהכלא הסובייטי. אך רק בשנת [[תשי"ח]] קיבלה משפחתו מכתב ממפקד ה[[ק.ג.ב]] ב[[רוסטוב]], בו הוא "מטהר" את ר' מרדכי אהרן.

באותם ימים (החל משנת [[תרצ"ה]] לערך{{הערה|באסרו חג שבועות [[תרצ"ה]] כתב ר' [[יעקב שץ]] אל [[הרבי הריי"צ]]: "לא מכבר באו עוד ב' פועלים (תלמידים) שיחיו, בני ה"ר מרדכי אהרן (פרידמן) מרוסטוב".}}) למדו הוא ואחיו ר' [[אברהם יוסף פרידמן|אברהם יוסף]], ב[[ישיבה]] המחתרתית בעיר [[ברדיטשוב]]. את הישיבה הקים הרב [[יעקב שץ]] ואף לימד בה את שיעורי ה'נגלה', כשלצדו ה[[משפיע]] הרב [[חיים שאול ברוק]]. באסרו חג שבועות [[תרצ"ה]] כתב ר' [[יעקב שץ]] אל [[הרבי הריי"צ]]:  "לא מכבר באו עוד ב' פועלים (תלמידים) שיחיו, בני ה"ר מרדכי אהרן (פרידמן) מרוסטוב".

לימים, כאשר נדדה הישיבה, נדד גם שלום דובער הצעיר יחד עם חבריו , ועבר ללמוד בישיבה שנפתחה בעיר [[קורסק]].

בשנת [[תרצ"ו]] למד בישיבת '[[תומכי תמימים]]' המחתרתית בעיר [[ז'יטומיר]]. בתחילה היו בישיבה רק ארבעה תלמידים: ר' שלום דובערהוא, ר' [[משה מרוזוב]], ר' [[ישעיה גופין]] ור' [[ניסן פינסון]]. המגיד שיעור היה ר' [[אליעזר פינסקי]] שלימד את התלמידים למרות הסכנה שבדבר. הלימודים התקיימו ב[[בית כנסת]] ששכן בקצה העיר. לבית הכנסת היו כמה פתחים, לעת חירום.

ביום אביב אחד בשנת [[תרצ"ו]], הגיע לפתע [[שוטר]] ל'ביקור' פתע בבית כנסת. ארבעת התמימים, ובהם ר' שלום דובער, שקדו על לימודם בהתמדה רבה. ר' ניסן היה הראשון שראה את השוטר. הוא הספיק להודיע לכולם על הצרה המתרגשת ובאה. המגיד-שיעור ברח מיד ואחריו התלמידים. רק ר' ישעיה גופין לא הספיק להימלט והוא נלקח לתחנת המשטרה, שם נחקר ממושכות ולאחר מכן נצטווה לעזוב את העיר באופן מיידי.

על מה שקרה לאחר הביקור הזה, סיפר אחד התלמידים, ר' [[משה מרוזוב]]: "מאז החלפנו מקום לימודנו לחלק העיר הנקרא [[דעזיטענע]], שם למדנו בבית כנסת. נתקבצו אלינו עוד תלמידים: ה"ר הרב [[העניך רפופורט]], ה"ר הרב [[מונקע רפופורט]], ה"ר הרב [[שלום לויטין]], וה"ר והרב [[ברוך בראסלווער]]".

בחודשי החורף של שנת [[תרצ"ז]], הוחלט כי בז'יטומיר ילמדו התלמידים המבוגרים, ואילו התלמידים הצעירים , ובהם ר' שלום דובער פרידמן נשלחו לישיבות בערים אחרות.

לאחר [[חג הפסח ]] [[תרצ"ז]] , הגיע ר' שלום דובער ללמוד בישיבה שנפתחה בעיר [[קלינצי]], בה לימד הרב [[יוסף גולדברג]], שסיפר על קורות הישיבה:

"אחר פסח הגעתי לקלינצי, פתחתי שם מחלקה ולשם באו התלמידים ה"ר הרב [[שלום מענדל קלמנסון]] ה"ר , הרב [[העניך רפופורט]] ה"ר , הרב שלום בער פרידמן ה"ר , הרב [[צבי הירש בראסלעווער]] ועוד. בקלינצי למדנו עד כ"ד כסלו [[תרח"צ]] שאז באו לאסרנו. לא הייתי באותה שעה בבית הכנסת וכך ניצלתי. וברחנו משם כולנו".

בימי מלחמת העולם השנייה הוכרז ב[[ברית המועצות]] על גיוס חירום. כל גבר בגיל גיוס, גויס בעל כורחו. כל ה'פטורים' למיניהם בוטלו, וכל צעיר שהסתובב ברחוב, נלקח מיד על ידי הצבא ונשלח היישר אל החזית העקובה מדם. היו שהצליחו להתחבא, או שהציגו עצמם כחולים מסוכנים, אבל רבים גויסו בעל כורחם. גם חסידי חב"ד רבים גויסו בעל כורחם, ונקלעו לצרות, שכן מלבד הטרגדיות הקשות שהיו מנת חלקם של כלל החיילים במלחמה זו, הם סבלו מחוסר [[מזון]] [[כשר]], אי-יכולת להניח [[הנחת תפילין|להניח תפילין]] והאפשרויות לשמירת מצוות היו קשות ומסוכנות.

לא כך היה עם אך שלום דובער ששירת , שירת בימי המלחמה בתנאים טובים יחסית, כמפקד סוללת טילי נ. מ.. , לתפקיד זה הגיע בזכות כך שסיים את לימודיו בטרם טרם המלחמה, ובזכות כישוריו המבורכים והידע שלו, נשלח מיד לקורס קציני נ. מ. ומשם לפיקוד על סוללת טילים. הוא מילא את משימותיו במסירות וביעילות. לקראת סוף המלחמה נמנה על משחררי העיר [[ריגה]].

לאחר המלחמה [[נישואין|נשא לאישה]] את מרת הינדא (לבית פסבקוב, (מגזע חסידי אלכסנדר), והשניים קבעו את ביתם בריגה. אל עיר זו הביא גם את הוריו, ר' מרדכי אהרן ומרת אסתר, . כאשר במקביל המשיך את שירותו הצבאי בבסיס הסמוך לריגה. הוא מילא שורה של תפקידים סודיים ורגישים, כך שגם לאחר שחרורו, נקרא מידי פעם לשירות מילואים.

בגין דרגתו הבכירה, יכול היה הוא יכל לשמור על כשרות ולהתפלל כדבעי גם בימי המלחמה הטרופים, כפי שסיפר בנו ה[[משפיע]] הרב [[יוסף יצחק פרידמן]]:

לאחר שחרורו התקבל לעבודה במפעל העוסק במערכות פסטור [[חלב]]. במסגרת תפקידו היה עליו לנסוע ברחבי לטביה ולתקן מערכות מסוג זה. את עבודתו עשה בקבלנות, כך יכול היה שלא לעבוד בשבת. בכל ימות השבוע קם השכם בבוקר וסיים את עבודתו רק בשעות המאוחרות, וזאת כדי שיוכל לסיים את התוכנית השבועית שהוטלה עליו עד ליום שישי.

בשבתות היה מתפלל בבית כנסת חב"ד של ריגה, בו התפללו כשני מניינים של חסידי חב"ד שהתגוררו בעיר. בחגים ובימים הנוראים אורגנו מניינים המניינים בבתי החסידים, ולעיתים ר' שלום דובער אף אירח את המניין החב"די בביתו.

===נסיעה סודית לסמרקנדחינוך ילדיו===  

את בנו הבכור [[שניאור זלמן פרידמן|שניאור זלמן]] שלח ל[[סמרקנד]] בהיותו בגיל שבע עשרה, ל'השתלמות חסידית'. הוא למד שם מספר חודשים [[נגלה]] וחסידות, וכסיפור כיסוי - סיפרו כי הוא נסע לדוד שלו ב[[סאראטוב]] לנפוש על גדות נהר הוולגה. האווירה בבית הייתה כה סודית, עד שאפילו אחיו ואחותו הצעירה חשבו באמת ובתמים כי אחיהם נסע לנפוש בסאראטוב. ההורים אפילו דאגו שיגיעו לביתם מכתבים מהאח השוהה בסאראטוב.  ר' שניאור זלמן סיפר שגם התלמידים שלמדו איתו ב[[סמרקנד]] לא ידעו את האמת. הם חשבו שהוא הגיע מסאראטוב.

הקשיים בקיום מצוות הביאו את משפחת פרידמן להחלטה נחושה - לעזוב את המדינה. הם הגישו פעם אחר פעם בקשות ל'[[אוביר]]', אך נדחו בתאנה שראש המשפחה שירת בצבא בתפקידים רגישים, והוא עלול לגלות סודות למדינות זרות.

ר' שלום דובער פרידמן נמנה גם על מייסדי ארגון [[שמי"ר]], והיה מהפעילים הבולטים בו. במשך שנים רבות עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה. הוא נסע להרצות בפני העולים ה[[עליה לארץ|עולים]] החדשים שהגיעו לארץ בגל העלייה של שנות הלמ"דים הראשונות והחדיר בהם אידישקייט וחסידות.