שינויים

===רדיפותמאסרו===ב[[חודש תשרי]] [[תרצ"ט]] הגיע לעיר חרקוב ה[[מוסר]] ידוע בשם הידוע [[דוד יצחק מבאברויסק|דוד יצחק]] (דוד איצ'ה ) מ[[באברויסק]] , שבעברו היה [[תמים|מתלמידי]] ולמד ב[[ישיבות ישיבת תומכי תמימים]]. דוד איטשע הגיע והגיע לעיר מחופש ב[[לבוש חסידי]] בהגיעו אל [[בית הכנסת]] פגש [[אברך]] ; דוד יצחק שאל את אחד מאנש שלא הצטיין בעודף שכלו ושאל אותו איפה יש מקום מהחסידים היכן ניתן ללון האברך , והחסיד, שלא הבין עם מי יש לו עסק ראה זכות לעזור לאברך בוגר [[תומכי תמימים]] ולקחו ידע שדוד איצ'ה הוא מוסר, הובילו לביתו של ר ' מאיר, ; בדרך הצליח המוסר להשיג השיג דוד איצ'ה את פרטיהם של כל שאר החסידים. וגם וכן התארח בבית כמה מהחסידים מהם שלא חשדו בו, ביניהם הרב [[אברהם ברוך פבזנר]] והרב ור' [[נחום יצחק פינסון]]. [[ח' אדר]] היתה אסיפה חשאית שבאו הנוכחים לידי החלטה להקים [[ישיבה]] אחר [[פסח]] -היוזם הוא ר' מאיר... במשך החורף לא ישנו בביתם בלילות. כחודש-חודשיים לאחר ביקורו של המוסר ב[[שבת קודש]] לפני [[מנחה]] ביקרו הרשעים בביתיהם של כמה חסידים ביניהם ר' מאיר. ר' מאיר היה ישן בבית של ר' [[ישראל יהודה לוין]] שהתחתן עם בת ר' מאיר מרת איטה דבורה אולם במוצאי [[שושן פורים]] אחר [[התוועדות]] החסידים סמכו על כך שבלילה מתחיל יום חג ב[[רוסיה]]{{הערה|חג ה-8 במרץ - יום האישה}} ולכן העריכו שבמהלך החג לא יערכו מעצרים וגם קיוו כי זכות חג ה[[פורים]] יגן עליהם. אך כאשר כלה החג התברר שהמשטרה עצרה חמשה חסידים, שלושת החסידים אצלם ביקר המוסר, הרב [[צמח גורביץ]] והרב [[שמואל כצמן]]. האחרון הצליח להשתחרר בעקבות קשריו{{הערה|קיים אי וודאות אם הם נשלחו ל[[קייב]] או שהו ב[[חרקוב]] אבל מהמסמכים נראה ששהו בקייב ב[[פסח]] ואכלו רק [[סוכר]] וכו'.}}. לאחר חקירות ארוכות ומתישות נגזר על ארבעה חסידים תמימים וישרים להישלח לגלות, אותה הצליחו לשרוד רק הרב גורקוב והרב גורביץ.

כאמור לעיל כחודש-חודשיים לאחר ביקורו של דוד איצ'ה, ב[[שבת]] לפני [[מנחה]], ביקרו אנשי [[נ.ק.וו.ד]] בבתיהם של כמה חסידים, ביניהם בביתו של ר' מאיר רצה לעשות ישיבה לפיכך נאשם{{הערה|מתוך התיק}} 1) בניהול תעמולה לאומנית אנטי סובטית מתוך שימוש חזק בחומר דתי. 2) חברות בארגון קלריקלי אנטי מהפכני. 3) גיוס כספים בקרב האוכלסייה היהודית לצרכי פעילות אנטי מהפכנית{{הערה|על פי מסמכים ; מאז לא ישנו החסידים בבתיהם בלילות, שבהם בדרך כלל נעצרו החסידים הופללו על ידי המוסר הנ"ל.}}, ור' מאיר ישן בבית חתנו ר' [[ישראל יהודה לוין]].

ב[[ח' באדר]] הייתה אסיפה חשאית, בה הוחלט ביוזמתו של ר' מאיר על הקמת ישיבה בחרקוב לאחר [[פסח]]. במוצאי [[שושן פורים]], לאחר [[התוועדות]], חזרו החסידים לבתיהם בהסתמך על כך שבלילה זה, ה-8 במרץ, ישנה חגה ב[[רוסיה]] (יום האישה) ועל סמך זכות חג הפורים; אך דווקא בלילה זה ביצע ה-נ.ק.וו.ד. גל מעצרים נוסף, בהם נעצרו חמישה חסידים: ר' מאיר, הרב פבזנר ור' נחום יצחק פינסון שאצלם ביקר המוסר, ובנוסף ר' [[צמח גורביץ]] ור' [[שמואל כצמן]]. ר' שמואל כצמן הצליח להשתחרר דרך קשריו. בשל רצונו של ר' מאיר להקים ישיבה, הואשם ב:{{ש}}{{ציטוט|מקור=המשפיע שלא חזר, עמ' 158|תוכן=1. חברות בארגון קלריקלי אנטי מהפכני. 2. גיוס כספים בקרב האוכלוסיה היהודית לצורכי פעילות אנטי מהפכנית. 3. ניהול תעמולה לאומנית אנטי סובייטית מתוך שימוש חזק בחומר דתי}}על פי המסמכים, החסידים הופללו על ידי דוד איצ'ה. לאחר כעשרה חודשי מאסר וחקירות מתישות, נשלחו ארבעת החסידים לגלות, אותה שרדו רק ר' מאיר ור' צמח גורביץ. את ר' מאיר דנו לחמש שנות גלות "חפשית" לעיר סטייפניאק מחוז שבמחוז קרגנדה (לא רחוק מאקמלינסקמאקמולינסק) אשר במדינת קזקסטןשב[[קזחסטן]]. בתחלה היתה תחילה הייתה אשתו נוסעת אליו מחרקוב הלוך ושוב. , אבל לבסוף הגרה אליו ונשארה שם היגרה אף היא לשם עד כלות ימי האסורים שניתן לו החופשלסיום שנות גלותו. במשך זמן זה  בזמן היותו בגלות, פרצה המלהמה הגדולה עם הגרמנים ימ"ש. העיר חרקוב נכבשה על ידם[[מלחמת העולם השניה]], וכל שבמהלכה כבשו ה'[[תמימיםגרמניה|גרמנים]]' את חרקוב וחסידי חב"ד שהיו שם עברו ל[[סמרקנד]].גם , וכשהסתיימו שנות גלותו של ר' מאיר המשיך לשם את דרכו - לאחר שיצא לחופשי בקיץ בשנת [[תש"ד]]{{הערה| [[זכרונותי]].}}. שם , עבר אף הוא לשם, בה התמסר כולו לחינוך לקירוב הנוער הרחוק מתורה ויהדות, לקרבם מיהדות לתורה ומצוותיה.