שינויים

הרב '''מאיר גורקוב''' (ב[[אידיש|כתיב יידי]]: או '''גורקאָוו'''; לערך [[תרמ"ה]] – [[י"ז בניסן]] [[תשל"ה]]) היה מ[[חסיד]]י [[הרבי הרש"ב]], [[הרבי הריי"צ]] ו[[הרבי]], [[תמים|תלמיד]] [[ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש]], מפעילי [[המחתרת החב"דית בברית המועצות]] שנעצרו בשל פעילותם ומחבר האוטוביוגרפיה '''ספר הזכרונות - דברי הימים'''.

נולד לערך בשנת [[תרמ"ה]]{{הערה|בתיק חקירתו נכתב שנולד ב[[הומיל]] בשנת [[תרל"ח]], כנראה מפני זיוף התאריכים בפספורטים שהיה מקובל אז מחמת ה[[צבא]]הצבא.}} לאביו ר' שמואל דוד גורקוב.

יותר משתי שנים משנתיים ערך ר' מאיר שליחות זו, ולא ראה הצלחה גדולה, ונשאר מהנדודים בחוסר כוחות; ובשנת [[תרפ"ו]] עבר מקרמנצ'וג ל[[חרקוב]] והחל לעסוק בעבודה פרטית בביתו.

במשך החורף לא ישנו בביתם בלילות [העת רצון להעצר הוא בלילה...] כי כחודש -חודשיים לאחר ביקורו של [[המוסר]] ב[[שבת קודש]] לפני [[מנחה]] ביקרו הרשעים בביתיהם של כמה חסידים ביניהם ר ' מאיר. ר ' מאיר היה ישן בבית של ר ' [[ישראל יהודה לוויןלוין]] שהתחתן עם בת ר ' מאיר מרת [[איטה דבורה]] אולם במוצאי [[שושן פורים]] אחר [[התוועדות]] החסידים סמכו על כך שבלילה מתחיל יום חג ב[[רוסיה]] -{{הערה|חג ה-8 במרץ -יום האישה -}} ולכן העריכו שבמהלך החג לא יערכו מעצרים וגם קיוו כי זכות חג ה[[פורים]] יגן עליהם. אבל הרשעים פעלו דווקא ביום הזה... כשכל התוהו ובוהו חלף אך כאשר כלה החג התברר שהמשטרה עצרה חמשה חסידים וביניהם , שלושת החסידים אצלם ביקר המוסר והרב , הרב [[צמח גורביץ]] והרב [[שמואל כצמן]]. האחרון הצליח להשתחרר בעקבות קשריו. {{הערה|קיים אי וודאות אם [כולם] הם נשלחו ל[[קייב]] או שהו ב[[חרקוב]] אבל מהמסמכים -נראה ששהו ב[[קייב]] ב[[פסח]] אכל ואכלו רק [[סוכר]] וכו'.}}. לאחר חקירות ארוכות ומתישות נגזר על ארבע ארבעה חסידים תמימים וישרים להישלח לגלות, אותה הצליח הצליחו לשרוד רק הרב גורקוב והרב גורביץ.

כאמור לעיל ר ' מאיר רצה לעשות ישיבה לפיכך נאשם [{{הערה|מתוך התיק] }} 1) בניהול תעמולה לאומנית אנטי סובטית מתוך שימוש חזק בחומר דתי [ וכן נאשם ב . 2) חברות בארגון קלריקלי אנטי מהפכני . 3) גיוס כספים בקרב האוכלסייה היהודית לצרכי פעילות אנטי מהפכנית ][{{הערה|על פי מסמכים החסידים הופללו על ידי [[המוסר הנל]הנ"ל] ].}}.

את ר' מאיר דנו לחמש שנות גלות "חפשית" לעיר סטיעפניאק סטייפניאק מחוז קאראגאנדא קרגנדה (לא רחוק מאקמאלינסקמאקמלינסק) אשר במדינת קאזאקסטאןקזקסטן. בתחלה היתה אשתו נוסעת אליו מחרקוב הלוך ושוב. אבל לבסוף הגרה אליו ונשארה שם עד כלות ימי האסורים שניתן לו החופש. במשך זמן זה פרצה המלהמה הגדולה עם הגרמנים ימ"ש. העיר חרקוב נכבשה על ידם, וכל ה'[[תמימים]]' שהיו שם עברו ל[[סמרקנד]].גם ר' מאיר המשיך לשם את דרכו - לאחר שיצא לחופשי בקיץ תשדתש"ד{{הערה| [[זכרונותי]]}}. שם התמסר כולו לחינוך הנוער הרחוק מתורה ויהדות, לקרבם לתורה ומצוותיה.

בט"ו בשבט [[תשט"ו]] נפטרה עליו אשתו, פייגא רבקה, ונשאר לבדו בדירתו אשר בבית משפהת משפחת גליק, והם האחרונים היו מספקים לו את כל צרכיו.

מאז עד יומו האחרון (שבת חול-המועד פסח ה'[[תשל"ה]]) פטירתו ישב על התורה ועל העבודה. לימודו היה על אתר - להבין הסוגיא על מקומה והיה מקיים בנפשו "וקנה לך חבר" (וקנה - העט - לך לחבר). לאחר לימוד כל סוגיא היה מבארה בדיו על הכתב, מפרטה לפרטים ומסבירה, כדבר איש אל רעהו. נכדו הרב [[שלום דובער לוין]] העיד שנמצאים אצלו חבילות חבילות של כתביו אלו על רוב מסכתות השה[[ש"ס]], ועל סימנים רבים בשו"ע ב[[שולחן ערוך]] - ובפרט בשו''ע ארהבשולחן ערוך [[אדמו"זר הזקן]]. ואף שלא הרבה לחדש ולפלפל בהסוגיות, מראי מקומות רואים בכתבים אלו את ירידתו לעמקותהסוגיא וביאורו בטוב טעם עד שהיא נעשית סדורה לפניו בשלחן הערוך [{{הערה|כנראה היה זה הרושם מלמדו בפאצעפ שעל ישיבה זו נאמר ברשימות דברים "שהיה ארבע מקומות ששלחו ללובביטש בתכיפות.......כולם נתקבלו לכיתה הראשונה [נמוכה] אבל לא כן תלמידים מפאצעפ... שהרב רינ''"ג פיתח כשרונותיהם...נכרים היו באופן לימודם בהיותם בלובביטש בנגלה ובדאח שיהיה בעמקות בלי להטעות את עצמו -ניט נארו זיך"... תכונה זו נכרה בר' מאיר...] }} וכמה מהם נדפסו בקובץ יגדיל תורה.

גם היה מרבה ללמוד עם תלמידים ולעסוק בצרכי צבור באמונה ובעיקר היה מתעסק בעזר וסיוע לישיבות '[[תומכי תמימים]]' ו'[[אחי תמימים]]' שבארה''"ק.

במשך השנים ביקר במה פעמים אצל [[הרבי]]. ביקורו האחרון היה ביו"ד ב[[י' שבט]],"הגדול" [[תש"ל]] - עשרים שנה לנשיאות הרבי, מועד סיום כתיבת '[[ספר תורה של משיח]]'. אז גם זכה ונתכבד בגלילת ס"ת ספר תורה של משיח - בעת סיום הכתיבה בערב ש"ק ויו"ד וי' שבט אחר חצות.

על פי בקשתו של [[הרבי]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]], העלה הרב גורקוב את זכרונותיו מימי ה[[מסירות נפש]] ב[[רוסיה]] הסובייטית על הכתב, ובשנת [[תש"ד]], שלח הרב [[מאיר גורקוב]] את זכרונותיו אל [[קובץ ליובאוויטש]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]]. בשנת [[תשל"ג]], הוא מסר את זה לעריכה לנכדו, הרב לוין ששלחו אל הרבי להגהה. בשנת [[תשל"ז]], בפתאומיות, הוציא הרבי את הספר מוגה ונתן להדפסה. כיוון שזה היה כבר לאחר פטירתו, כתב הרבי שיצרפו לספר זה את תולדות חייו.

* {{היברובוקס|הרב מאיר גורקוב|'''ספר הזכרונות - דברי הימים'''|30468|ברוקלין תשל"ז}}* '''[https://collive.com/wp-content/uploads/2019/08/Master-GUTNIK-26-Av-5779-HEBREW.pdf קובץ מכתבים שקיבל מהרבי]''', בתוך תשורה מנישואי צאצאיו