שינויים

הרב '''מאיר גורקוב''' (ב[[אידיש|כתיב יידי]]: '''גורקאָוו'''; לערך [[תרמ"ה]] – [[י"ז בניסן]] [[תשל"ה]]) היה מ[[חסיד]]י [[הרבי הרש"ב]], [[הרבי הריי"צ]] ו[[הרבי]], [[תמים|תלמיד]] [[ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש]], מפעילי [[המחתרת החב"דית בברית המועצות]] ומחבר האוטוביוגרפיה '''ספר הזכרונות - דברי הימים'''.

נולד לערך בשנת [[תרמ"ה]]{{הערה|לפי התיק שלו נולד בשנת [[תרלח]] [[בהומיל]] אבל כנראה היה זה שקר והדרכון היה מזוייף מחמת ה[[צבא]]}} לאביו הרב [[שמואל דוד גורקוב]].

יותר משתי שנים ערכה גלות זה, אך הצלחה גדולה לא היתה לו בזה. ואף נשאר באין אונים מנדודים אלו. אז עבר לעיר [[חרקוב]] והתחיל להתעסק בעבודה פרטית בביתו.

ב[[חודש תשרי]] [[תרצ"ט]] הגיע לעיר חרקוב [[מוסר]] ידוע בשם [[דוד איטשע]] מ[[באברויסק]] שבעברו היה [[תמים]] ולמד ב[[ישיבות תומכי תמימים]]. דוד איטשע הגיע לעיר מחופש ב[[לבוש חסידי]] בהגיעו אל [[בית הכנסת]] פגש [[אברך]] אחד מאנש שלא הצטיין בעודף שכלו ושאל אותו איפה יש מקום ללון האברך שלא הבין עם מי יש לו עסק ראה זכות לעזור לאברך בוגר [[תומכי תמימים]] ולקחו לביתו של ר מאיר, בדרך הצליח המוסר להשיג פרטיהם של כל החסידים. וגם התארח בבית כמה מהחסידים שלא חשדו ביניהם הרב [[אברהם ברוך פבזנר]] והרב [[נחום יצחק פינסון]]. [[ח אדר]] היתה אסיפה חשאית שבאו הנוכחים לידי החלטה להקים [[ישיבה]] אחר [[פסח]] -היוזם הוא ר' מאיר...

במשך החורף לא ישנו בביתם בלילות [העת רצון להעצר הוא בלילה...] כי כחודש -חודשיים לאחר ביקורו של [[המוסר]] ב[[שבת קודש]] לפני [[מנחה]] ביקרו הרשעים בביתיהם של כמה חסידים ביניהם ר מאיר. ר מאיר היה ישן בבית של ר [[ישראל יהודה לווין]] שהתחתן עם בת ר מאיר מרת [[איטה דבורה]] אולם במוצאי [[שושן פורים]] אחר [[התוועדות]] החסידים סמכו על כך שבלילה מתחיל יום חג ב[[רוסיה]] -ה-8 במרץ -יום האישה -ולכן העריכו שבמהלך החג לא יערכו מעצרים וגם קיוו כי זכות חג ה[[פורים]] יגן עליהם. אבל הרשעים פעלו דווקא ביום הזה... כשכל התוהו ובוהו חלף התברר שהמשטרה עצרה חמשה חסידים וביניהם שלושת החסידים אצלם ביקר המוסר והרב [[צמח גורביץ]] והרב [[שמואל כצמן]]. האחרון הצליח להשתחרר בעקבות קשריו. קיים אי וודאות אם [כולם] נשלחו ל[[קייב]] או שהו ב[[חרקוב]] אבל מהמסמכים -נראה ששהו ב[[קייב]] ב[[פסח]] אכל רק [[סוכר]] וכו'. לאחר חקירות ארוכות ומתישות נגזר על ארבע חסידים תמימים וישרים להישלח לגלות, אותה הצליח לשרוד רק הרב גורקוב והרב גורביץ.

כאמור לעיל ר מאיר רצה לעשות ישיבה לפיכך נאשם [מתוך התיק] 1) בניהול תעמולה לאומנית אנטי סובטית מתוך שימוש חזק בחומר דתי [ וכן נאשם ב 2) חברות בארגון קלריקלי אנטי מהפכני 3) גיוס כספים בקרב האוכלסייה היהודית לצרכי פעילות אנטי מהפכנית ][על פי מסמכים החסידים הופללו על ידי [[המוסר הנל]] ]

גם ר' מאיר המשיך לשם את דרכו - לאחר שיצא לחופשי בקיץ תשד{{הערה| [[זכרונותי]]}}. שם התמסר כולו לחינוך הנוער הרחוק מתורה ויהדות, לקרבם לתורה ומצוותיה.

עם תום [[מלחמת העולם השניה]], עזב ר' מאיר את מדינת רוסיה.

בט"ו בשבט [[תשט"ו]] נפטרה עליו אשתו, פייגא רבקה, ונשאר לבדו בדירתו אשר בבית משפהת גליק, והם האחרונים היו מספקים לו את כל צרכיו.

מאז עד יומו האחרון (שבת חול-המועד פסח ה'[[תשל"ה]]) ישב על התורה ועל העבודה. לימודו היה על אתר - להבין הסוגיא על מקומה והיה מקיים בנפשו "וקנה לך חבר" (וקנה - העט - לך לחבר). לאחר לימוד כל סוגיא היה מבארה בדיו על הכתב, מפרטה לפרטים ומסבירה, כדבר איש אל רעהו. נכדו הרב [[שלום דובער לוין]] העיד שנמצאים אצלו חבילות חבילות של כתביו אלו על רוב מסכתות הש"ס, ועל סימנים רבים בשו"ע - ובפרט בשו''ע ארה"ז. ואף שלא הרבה לחדש ולפלפל בהסוגיות, מראי מקומות רואים בכתבים אלו את ירידתו לעמקות

במשך השנים ביקר במה פעמים אצל [[הרבי]]. ביקורו האחרון היה ביו"ד שבט,"הגדול" [[תש"ל]] - עשרים שנה לנשיאות הרבי, מועד סיום כתיבת '[[ספר תורה של משיח]]'. אז גם זכה ונתכבד בגלילת ס"ת של משיח - בעת סיום הכתיבה בערב ש"ק ויו"ד שבט אחר חצות.

בשנותיו האחרונות היה רגיל להתפלל בבית הכנסת שליד ביתו. ב[[שבת]] [[חול המועד]] [[פסח]], [[י"ז ניסן]] [[תשל"ה]] לא בא ל[[בית הכנסת]] [[תפילה|להתפלל]] וכשבאו לביתו לבקרו, מצאוהו שוכב על מטתו ללא רוח חיים, עם ספר בידיו. בן תשעים שנה (לערך) נתבקש בישיבה של מעלה.