שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אחד הנימוקים לשיטה זו הוא, שאם נאמר שאין כללי השכל תופסים מקום אצל הקב"ה, לא נדע במה להאמין ובמה לא להאמין, שהרי
אין תקציר עריכה
כמו"כ דעת ר' יוסף אלבו בעל ה"עיקרים"{{הערה|ספר העיקרים מאמר ראשון פרק כ"ב}}, ר' ידעי' הפניני בעל "בחינות עולם"{{הערה|בתשובתו שנדפסה בשו"ת הרשב"א סי' תי"ח}}, ר' יצחק עראמה{{הערה|בספרו עקדת יצחק שער פ'}}, הרלב"ג{{הערה|בפירושו על ספר יהושע פרק ד' פסוק כ'}} ור' [[יצחק אברבנאל]]{{הערה|בספרו מפעלות אלוקים מאמר ד'}} שיש לנמנעות קיום בחיק הבורא.
===הסיבה לטענתם===
==דעת הסוברים שאין לנמנעות קיום בחיק הבורא==
ראש הסוברים שאין לנמנעות קיום בחיק הבורא הינו הרשב"א. הרשב"א מאריך בכמה תשובות שלו הוא מאריך {{הערה|שו"ת הרשב"א חלק ראשון תשובות תי"ג-תי"ח}} לבאר עניין זהאת הסכנה בהשקפה המייחסת נמנעות לבורא, הרשב"א כותב שאמונה זו תבטל את את האמונה בניסים כקריעת ים סוף וכדומה! אמנם מתשובות אלה לא מצטיירת דעתו של הרשב"א בבירור בשלילת הנמנעות מהסוג שלא ניתן להבינם כלל (סוג הב'). התשובה המצוטטת ביותר היא תשובתו לרדעתו זו עולה דווקא מתוך כתב התנצלותו של ר' ידעיה הפניני שסבר שיש לנמנעות קיום בחיק הבורא. (אולי הסיבה לייחודה של ששלח לרשב"א{{הערה|שם תשובה זו דווקא היאתיח}} בו הבהיר ר' ידעיה שאין הוא טוען שהקב"ה אינו יכול לחולל ניסים כ[[קריעת ים סוף]] וכדומה, שבה קובע ברורות שהכוונה גם לנמנעות מהסוג של אלא רק שנמנע אצלו לעשות שיהיה "רוכב ואינו רוכב", מכך שהרשב"א אחז בהתנגדותו לדעות אלו מוכח שהוא חלק גם על החלוקה בין ב' סוגי הנמנעות ולדעתו כל סוגי הנמנעות מושללים אצל הקב"ה. ובנוגע לשאלה כיצד נדע במה להאמין ובמה ר' [[הלל מפאריטש]] מסביר בספרו [[פלח הרימון]] את הסיבה לכך שהרשב"א לא קובע בפשטותכתב וביאר במפורש את סיבת התנגדותו לחילוק בין ב' סוגי הנמנעות: במה שציוותה אותנו התורה להאמין - נאמיןבהתחלה תקף אותם הרשב"א מאחר שראה ששיטתם תסתור את האותות ומופתים שבתורה. אמנם לאחר שראה שאף לפי שיטתם אין סתירה לאותות ומופתים שבתורה, בין אם זה מסתדר עם כללי השכל ובין אם לא. ובמה שאין התורה ציוותה אותנו השיב עליהם בפירוש מפני שהסיבה למחלוקתו עליהם הייתה על פי תורת הקבלה, ששוללת נמנעות באופן נחרץ אצל הקב"ה, וזה לא נאמין)רצה לגלות אז מאחר שחכמת הקבלה אז גילו רק ליחידי סגולה. ===הסיבה לטענתם===
הסיבה הגלויה לטענתם הייתה שבעוד שבימי הרמב"ם הפילוסופיה שימשה רבים לעזר וסיוע באמונה, הרי בימי הרשב"א הפילוסופיה הפכה לצרה. רבים החלו ללמוד פילוסופיה - לא מספרי גדולי ישראל אלא להבדיל - מספרי יוון ופילוסופיית אריסטו. כבר לא הייתה זו פילוסופיה המבוססת על אמונה צרופה. אלא הכל נהפך להיות מבוסס על הפילוסופיה וההיגיון. הניסים בתורה הוצאו מפשוטם או שפירשו שנעשו על מעשי חכמה ותחבולה, התורה פורשה רבות בדרך אלוגרית{{הערה|מגדולי מפתחי שיטה זו היה ר' אברהם אבולעפיה}} - [[אברהם]] ו[[שרה]] נהפכו ל[[חומר וצורה]], איסורי התורה הוצאו ממשמעותם וכו'. ר' אבא מארי מלוניל שראה את הסכנה שבשיטה זו פנה בייחד עם האחים וידאל אל הרשב"א שיטיל חרם על לימוד הפילוסופיה. ואכן לאחר שחקר את הנושא הטיל הרשב"א חרם על לימוד הפילוסופיה, את החרם פרסם הרשב"א שלש פעמים בשלוש נוסחאות שונות. בתוך התשובות ההעוסקות בחרם, וכן בנוסח החרם עצמו, מבהיר הרשב"א את התנגדותו לשיטת הפילוסופיה המקיימת נמנעות אצל הבורא ושוללת אותות ומופתים. את החרם השלישי כתב הרשב"א לאחר התנצלותו של ר' יעיה הפניני ומכך מוכח שלא קיבל את חילוקו בב' סוגי הנמנעות.==הכרעת תורת החסידות==
תורת{{הערה|בהבא לקמן ראה }} החסידות מכריעה שהקב"ה הוא נמנע הנמנעות.
