הבדלים בין גרסאות בדף "שמעון בן-ציון אייזנבך"
(←משפחתו) |
|||
| (25 גרסאות ביניים של 11 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פירוש נוסף|נוכחי=ר' שמעון בן ציון, [[שוחט]] בירושלים שנהרג במלחמת תש"ח|אחר=[[שליח|שליח הרבי]] ורב שכונה ב[[אילת]]|ראו=[[שמעון אייזנבך]]}} | {{פירוש נוסף|נוכחי=ר' שמעון בן ציון, [[שוחט]] בירושלים שנהרג במלחמת תש"ח|אחר=[[שליח|שליח הרבי]] ורב שכונה ב[[אילת]]|ראו=[[שמעון אייזנבך]]}} | ||
| − | הרב '''שמעון בן-ציון אייזנבך''' | + | [[קובץ:הרב אייזנבך.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הרב אייזנבך]] |
| + | הרב '''שמעון בן-ציון אייזנבך''' ([[י"ז באב]] [[תר"ע]] - [[פסח שני]] [[תש"ח]]) היה מחשובי חסידי חב"ד בשכונת מאה שערים ובית ישראל ב[[ירושלים]]. נהרג על קידוש השם מפגז ירדני ב[[מלחמת העצמאות]]. | ||
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
| − | + | נולד ב[[ירושלים]] לאביו הרב משה יהושע ולאמו מרת יענטל ב[[י"ז באב]] [[תר"ע]]. [[נישואין|נשא]] את מרת חנה רעכיל בת ר' [[צבי הירש הלפרין| צבי הירש]] ופעשא הדסה (בתו של [[זאב דב סלונים]]) הלפרין. לאחר נישואיו עבר להתגורר בשכונת בית ישראל בירושלים, ועבד לפרנסתו במועצה הדתית בעיר כאחראי שכונתי על התרומות ומעשרות וכשוחט. ה[[אדמו"ר]] רבי [[אהרון מבעלז]] היה נוהג להשתמש רק בשחיטתו המהודרת. הוא היה מפורסם כבעל תפילה מיוחד ואיש ירא שמים. | |
| − | + | מספר פעמים במהלך אותה שנה רמז כביכול על פטירתו הקרובה. ב[[י"ז בכסלו]] אותה שנה, לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל אמר כי "הלוואי שאזכה להגיע לקבר ישראל". ב[[ערב פסח]] איחל לאביו את האיחול הרגיל "שנזכה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים" ומיד אחר כך הוסיף "ב[[פסח שני]]" - יום פטירתו. | |
| + | |||
| + | עם פרוץ [[מלחמת העצמאות]] בשנת [[תש"ח]] נאלץ לעזוב את ביתו עם אשתו וילדיו בגלל שדירתם הייתה בקומה העליונה של בניין מגורים והיה חשש כבד שיפגע מפגזי הירדנים. משפחתו עברה לידיד קרוב בשכונת בתי ורשה. | ||
ב[[י"ד באייר]] - [[פסח שני]] שרר מחסור חמור בבית ידידו, ויחד עם אשתו חרף את נפשו ללכת לביתם ולהביא שק קמח לאפות ממנו לחמים. לאחר שהבצק היה מוכן יצא לכיוון מאפיה בודדת שעוד פעל בה ה[[נורה חשמלית|חשמל]] ובדרך עצר בבית הוריו. כשרצה להמשיך בדרכו עצרו אביו בתואנה שיש לו ילדים רכים ומסוכן לצעוד למאפיה שנמצאת סמוך לגבול. רגעים ספורים לאחר שיצא אביו עם העיסה החלה הרעשה כבדה ופגז נפל בסמיכות למקום עומדו של הרב שמעון ופצע אותו קשה. במשך מספר שעות שכב שותת דם, עד שנפטר. | ב[[י"ד באייר]] - [[פסח שני]] שרר מחסור חמור בבית ידידו, ויחד עם אשתו חרף את נפשו ללכת לביתם ולהביא שק קמח לאפות ממנו לחמים. לאחר שהבצק היה מוכן יצא לכיוון מאפיה בודדת שעוד פעל בה ה[[נורה חשמלית|חשמל]] ובדרך עצר בבית הוריו. כשרצה להמשיך בדרכו עצרו אביו בתואנה שיש לו ילדים רכים ומסוכן לצעוד למאפיה שנמצאת סמוך לגבול. רגעים ספורים לאחר שיצא אביו עם העיסה החלה הרעשה כבדה ופגז נפל בסמיכות למקום עומדו של הרב שמעון ופצע אותו קשה. במשך מספר שעות שכב שותת דם, עד שנפטר. | ||
| − | + | בשל הקרבות העזים לא היה אפשר להביא את החללים הרבים לקבר ישראל, כפי שחשש בחייו, וקברו אותו יחד עם חללים נוספים בקבר אחים זמני, בכפר הערבי המשוחרר שיח באדר (כיום שכונת גבעת רם). כעבור מספר שנים כשהקימו את [[בית העלמין הר המנוחות|בית העלמין בהר המנוחות]] אנשי החברא קדישא העבירו את החללים לקבר עולמים, ונרתעו למראהו: גופו של הרב שמעון היה שלם כביום פטירתו. | |
| − | |||
| − | מספר | ||
| − | |||
| − | + | שנים רבות אחרי פטירתו פגש בנו, הרב [[צבי אייזנבך]] לוחם ממתנדבי "שומרי העם" ששהה ליד אביו ברגעיו האחרונים, ועל פי בקשתו העביר לבני המשפחה את הצוואה האחרונה: "אנא מסור לילדיי שכל חיי לא פגעתי באיש, ושיֵלכו בדרכי זו"{{הערה|[https://col.org.il/news/138553 הצוואה המטלטלת של סבא ז"ל שהתקבלה אחרי שלושים שנה] {{חב"ד און ליין}}}}. | |
| − | + | כאשר נולד לחתנו הרב משה אהרן ברוורמן, בן, הוא שאל את הרבי האם יש בעיה לקרוא לבן על שם ר' שמעון בן ציון, מכיוון שהוא נפטר בגיל צעיר. הרבי השיב על כך:{{ציטוטון|כנראה כוונתו למה שכתוב בצוואת רבי יהודה החסיד, {{קו תחתון|ויש לחלק}}}}. בעקבות המענה קרא הרב ברוומן לבנו בשם זה ללא חשש{{הערה|[https://col.org.il/news/138715 דוד שלי התלבט אם לקרוא לבנו על שם הסבא הי"ד - ושאל הרבי] {{חב"ד און ליין|}}}}. | |
== משפחתו == | == משפחתו == | ||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
;ילדיו | ;ילדיו | ||
| − | * | + | * הרב [[יצחק צבי אייזנבך]] |
| − | * | + | * הרב [[שלום לייב אייזנבך]] - משפיע בקהילת חב"ד ב[[מונטריאול]] |
| − | * | + | * הרב [[חנניה יוסף אייזנבך]] - מעורכי ה[[אנציקלופדיה תלמודית|אנציקלופדיה התלמודית]], וראש ישיבות [[תומכי תמימים קריית גת]] [[תומכי תמימים בני ברק]] בעברו. |
| − | + | * הרב [[אברהם אייזנבך]], [[ירושלים]] | |
| + | ==קישורים חיצוניים== | ||
| + | *'''[https://anash.org/the-chabad-casualty-of-jordanian-shelling/ החסיד שנפגע בהפגזות ירדניות]''' {{אנש}} | ||
| + | {{הערות שוליים}} | ||
{{מיון רגיל: אייזנבך שמעון בן ציון}} | {{מיון רגיל: אייזנבך שמעון בן ציון}} | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | ||
| − | [[קטגוריה | + | [[קטגוריה:אישים בירושלים]] |
[[קטגוריה:חסידים שנהרגו על קידוש השם]] | [[קטגוריה:חסידים שנהרגו על קידוש השם]] | ||
[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]] | [[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]] | ||
| + | [[קטגוריה:משפחת אייזנבך]] | ||
| + | [[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תר"ע]] | ||
| + | [[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תש"ח]] | ||
גרסה אחרונה מ־20:13, 11 ביוני 2023
ערך זה עוסק בר' שמעון בן ציון, 
הרב שמעון בן-ציון אייזנבך (י"ז באב תר"ע - פסח שני תש"ח) היה מחשובי חסידי חב"ד בשכונת מאה שערים ובית ישראל בירושלים. נהרג על קידוש השם מפגז ירדני במלחמת העצמאות.
תוכן עניינים
תולדות חיים[עריכה]
נולד בירושלים לאביו הרב משה יהושע ולאמו מרת יענטל בי"ז באב תר"ע. נשא את מרת חנה רעכיל בת ר' צבי הירש ופעשא הדסה (בתו של זאב דב סלונים) הלפרין. לאחר נישואיו עבר להתגורר בשכונת בית ישראל בירושלים, ועבד לפרנסתו במועצה הדתית בעיר כאחראי שכונתי על התרומות ומעשרות וכשוחט. האדמו"ר רבי אהרון מבעלז היה נוהג להשתמש רק בשחיטתו המהודרת. הוא היה מפורסם כבעל תפילה מיוחד ואיש ירא שמים.
מספר פעמים במהלך אותה שנה רמז כביכול על פטירתו הקרובה. בי"ז בכסלו אותה שנה, לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל אמר כי "הלוואי שאזכה להגיע לקבר ישראל". בערב פסח איחל לאביו את האיחול הרגיל "שנזכה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים" ומיד אחר כך הוסיף "בפסח שני" - יום פטירתו.
עם פרוץ מלחמת העצמאות בשנת תש"ח נאלץ לעזוב את ביתו עם אשתו וילדיו בגלל שדירתם הייתה בקומה העליונה של בניין מגורים והיה חשש כבד שיפגע מפגזי הירדנים. משפחתו עברה לידיד קרוב בשכונת בתי ורשה.
בי"ד באייר - פסח שני שרר מחסור חמור בבית ידידו, ויחד עם אשתו חרף את נפשו ללכת לביתם ולהביא שק קמח לאפות ממנו לחמים. לאחר שהבצק היה מוכן יצא לכיוון מאפיה בודדת שעוד פעל בה החשמל ובדרך עצר בבית הוריו. כשרצה להמשיך בדרכו עצרו אביו בתואנה שיש לו ילדים רכים ומסוכן לצעוד למאפיה שנמצאת סמוך לגבול. רגעים ספורים לאחר שיצא אביו עם העיסה החלה הרעשה כבדה ופגז נפל בסמיכות למקום עומדו של הרב שמעון ופצע אותו קשה. במשך מספר שעות שכב שותת דם, עד שנפטר.
בשל הקרבות העזים לא היה אפשר להביא את החללים הרבים לקבר ישראל, כפי שחשש בחייו, וקברו אותו יחד עם חללים נוספים בקבר אחים זמני, בכפר הערבי המשוחרר שיח באדר (כיום שכונת גבעת רם). כעבור מספר שנים כשהקימו את בית העלמין בהר המנוחות אנשי החברא קדישא העבירו את החללים לקבר עולמים, ונרתעו למראהו: גופו של הרב שמעון היה שלם כביום פטירתו.
שנים רבות אחרי פטירתו פגש בנו, הרב צבי אייזנבך לוחם ממתנדבי "שומרי העם" ששהה ליד אביו ברגעיו האחרונים, ועל פי בקשתו העביר לבני המשפחה את הצוואה האחרונה: "אנא מסור לילדיי שכל חיי לא פגעתי באיש, ושיֵלכו בדרכי זו"[1].
כאשר נולד לחתנו הרב משה אהרן ברוורמן, בן, הוא שאל את הרבי האם יש בעיה לקרוא לבן על שם ר' שמעון בן ציון, מכיוון שהוא נפטר בגיל צעיר. הרבי השיב על כך:"כנראה כוונתו למה שכתוב בצוואת רבי יהודה החסיד, ויש לחלק". בעקבות המענה קרא הרב ברוומן לבנו בשם זה ללא חשש[2].
משפחתו[עריכה]
אחרי פטירתו הותיר אחריו ארבעה בנים וארבע בנות.
- ילדיו
- הרב יצחק צבי אייזנבך
- הרב שלום לייב אייזנבך - משפיע בקהילת חב"ד במונטריאול
- הרב חנניה יוסף אייזנבך - מעורכי האנציקלופדיה התלמודית, וראש ישיבות תומכי תמימים קריית גת תומכי תמימים בני ברק בעברו.
- הרב אברהם אייזנבך, ירושלים
