ירמיהו הנביא

		ערך זה דורש הקשר חב"די: בדף זה חסר מידע שמבהיר את ההקשר או נקודת המבט של חסידות חב"ד לבין נושא או נשוא הערך
		אתם מוזמנים לסייע על ידי הוספת פרטים אנציקלופדיים רלוונטים. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ירמיה הנביא היה מגדולי הנביאים, וידוע במיוחד עקב מגילת איכה בה התנבא על החורבן, נבואותיו האחרות מרוכזות בספר ירמיה שבנ"ך.

הבעל שם טוב פירש את הפסוק "סור מרע ועשה טוב", שבניגוד לירמיה הנביא שנענש על ידי שהושלך לבור וכיוצא לפי שלא התפלל על ישראל כששמע הנבואה לרעה על ישראל, אך ישעיה הוא לשון ישועה, שכן הוא התפלל על ישראל.

ירמיה היה מעורר את האמונה בה' על ידי ההתבוננות בצבא השמים, הכוכבים המסודרים בסדר מסוים שניכר כי יש בורא שבראם, ואמר: "עושה השמים".

בחורבן

בשעת החורבן היה ירמיהו בענתות, כשפנה לחזור לירושלים לעת ערב, ראה עשן מיתמר מירושלים אך חשב שזהו עשן הקטורת והסיק שישראל עשו תשובה (וחזרו להקריב קרבנות); כשהגיע לחומת ירושלים וראה את החורבן ואת גודל השבר, זעק:

”פיתיתני ה' ואפת חזקתני ותוכל...”

— ירמיהו, כ', ז'

המדרש מספר כי ירמיהו ביקש רשות להציל את בית המקדש או את הסנהדרין, נבוכדנצר סירב אך הבטיח לו שמה שיוכל להציל מחצות ועד הלילה ינצל. ירמיהו נעדר מהעיר בעת החורבן משום שהשם שלח אותו לענתות לגאול את השדה של חנמאל בן שלום קרובו; וכיון שיצא מירושלים - נחרב בית המקדש. וכשחזר לעת ערב וראה את בית המקדש חרב, אמר:

”אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב”

— ירמיהו, ו', ד'

ירמיהו פנה ללכת בעקבות הגולים, ובמהלך הדרך גחן לאיברים שהיו פזורים לאורך התוואי ונשקם; כשהגיע לגולים החלו לבכות זה לעומת זה כשירמיהו מקונן שאם היו מקשיבים לו לא היו מגיעים למצב זה. ירמיהו הכניס את עצמו מיוזמתו לקבוצת הגולים כשהוא נותן את ידיו באזיקיהם ואת ראשו בקולריהם, אך כשהגיעו לנהר פרת שאל אותו נבוזראדן אם הוא מעדיף לבוא איתם או להישאר עם מקצת מדלת העם בארץ. ירמיהו החליט להישאר לעודד את הנותרים בארץ ופרש מן הגולים בצער ובבכיה.

הרמ"א בספרו 'תורת העולה' מספר כי אפלטון ראה את ירמיהו מקונן על חורבות בית המקדש ושאל אותו מדוע הוא בוכה כך על עצים ואבנים, בתשובה פתר לו ירמיהו את כל הקושיות שהיו לו בחכמות השונות שלא הצליח לפותרן. אפלטון התפעל מאוד וירמיהו הסביר לו שאת כל החכמה הזו הוא שאב מהעצים והאבנים שהוא מקונן עליהם כעת. לשאלתו הנוספת של אפלטון מה תועיל בכייתו ענה לו ירמיהו כי יש לו תשובה אך גוי לא יוכל להבינה.

בתורת החסידות

הרבי מציין כי כשאמר ירמיהו הנביא לבני ישראל בתוכחתו - אחרי החורבן - אליהם מדוע לא הקשיבו לו ולקול התורה; התכוון למצווה של עבד עברי - "ובשביעית יצא לחפשי חינם":

שזהו תוכן התוכחה של ירמיהו הנביא (בנוגע לחורבן ביהמ"ק), שכיון שבנ"י לא שמרו על מצוה זו כדבעי ("ותשיבו איש את עבדו ואיש את שפחתו אשר שלחתם חפשים לנפשם, ותכבשו אותם להיות לכם לעבדים ולשפחות"), הנה עי"ז נעשה נתינת מקום לביטול הגאולה.

— תורת מנחם, תשכ"ד, חלק שני, שבת פרשת משפטים (שקלים), עמוד 109.

  ערך זה הוא קצרמר. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולהרחיב אותו.