חיים נצחיים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אחד מהנבואות המתארות את ימות המשיח הינה ביטול המוות, כדברי הפסוק "בילע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים[1], משמעות הדברים היא, שבני האדם לא ימותו עוד אלא יחיו לנצח.

מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן

בין הרמב"ם לרמב"ן היתה מחלוקת בענין תחיית המתים:

לשיטת הרמב"ם יקומו לתחיה, אך לאחר זמן ישובו כולם לעפר ואזי יתקיימו באופן נצחי כנשמות ללא גופים.

הרמב"ן חולק עליו, ואומר שיקומו לתחיה ושוב לא ישובו לעפר אלא חיים וקיימים לעולם, ובנוגע לשאלתו של הרמב"ם שאם כן יוצא שאברי העיכול של האדם הינם לחינם (שהרי לא אוכל ושותה), עונה הוא שיתכן שיזונו מן המן וכיו"ב.

הכרעת החסידות

תורת החסידות סוברת[2] כדעת הרמב"ן שהתכלית היא עולם התחייה, אשר בו יחיו כולם לנצח. ובנוגע לאופן הקיום, הרי מבואר שתתגלה אז מעלת הגוף, כלומר, החיות האלקית המחיה אותו שלמעלה משורש חיות הנשמה ועד שאפילו הנשמה תהיה ניזונת מן הגוף. ואופן קיום זה הוא כמו אכילה ושתיה גשמיים (כמ"ש ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו - שהראיה היתה באופן של אכו"ש).

חיים נצחיים במשיח

גם בשאלת חייו הנצחיים של המשיח, סבור הרמב"ן[3] שהמשיח אינו יכול למות, בהסבירו כי המוות נתחדש בגין חטא עץ הדעת, ומ"כיון שכולם מודים שחטאו ועונשו של אדם הראשון יתבטל לימות המשיח, על-כן, אחר שיבוא המשיח יהיה המוות בטל מכולנו, אבל במשיח עצמו בטל הוא לגמרי". הרמב"ן מביא אף את הפסוק שמתייחס למשיח: "חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימים עולם ועד"[4].

חיים נצחיים בדורנו

הרבי קובע, אשר מכיון שדורנו השלים את עבודתו, וזוכה לגאולה השלימה בקרוב, לכן הוא זוכה לחיים נצחיים.

חז"ל קובעים שבני-האדם ימותו שעה אחת לפני תחיית המתים ואז יקומו שוב, בהתבסס על הנאמר "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"[5], אך הרבי אומר[6] שדבר זה נעשה על-ידי העבודה הרוחנית של "ונפשי כעפר לכל תהיה"[7], זוהי הסיבה ששייכת מציאות שלא יצטרכו למות לפני תחיית המתים, אלא כל אנשי הדור יעברו חיים לגאולה - בלי הפסק בינתיים[8].

קישורים חיצוניים

איך מתכוננים לחיים נצחיים? - שיעור וידאו מאת הרב זלמן נוטיק קובץ וידאו אינפו.jpg

הערות שוליים

  1. ספר ישעיהו, פרק כח, פסוק ה".
  2. דרך מצוותיך מצוות ציצית ובכ"מ.
  3. ויכוח הרמב"ן סימן לט.
  4. תהילים כא, ה.
  5. בראשית ג, י"ט.
  6. התוועדויות שנת תשמ"ח כרך ד' עמוד 112.
  7. בהערה שם (95) מסביר: "כפי שאומר כל אחד ואחד בסיומה של כל תפילה (ג"פ ביום, בתלת זמני הוי חזקה) - בעומדו לפני ממ"ה הקב"ה, ובודאי שאמירתו אז היא בתכלית האמת".
  8. התוועדויות שנת תש"נ כרך ד' עמוד 125: "ועוברים, בלי הפסק כלל מחיינו עתה, לחיים נצחיים".